יד המלך (לנדא) - א ח

לו עמידה לפני ה' היה רוחו של נבות היזרעלי ולבסוף כשאמר אצא ואהיה רוח שקר בפי כל נביאיו אמר לו הקב"ה צא ממחיצתי דדובר שקרים לא יכון לנגד עיני וזה היא ג"כ ענין כונה זו דשקר אין לו שום מעמד ומצב כלל במחיצת השם ומחשבתו אין סוף ב"ה וגדולה מזו ראיתי דשקר אין לו חלק ואחיזה בהבריאה כלל ואינו רק מעשי בני אדם הנברא לשעתו בהבל פיהם. הדא הוא דכתיב והגו מלב דברי שקר ואיך נאמר דעלה במחשבה לפניו יתברך ויתעלה ענין שקר אשר אין לו הויה וחלק במציאות כלל ואזהרה דלא תשקרו ואל תפנו אל האלילים האמור בתורה הוא אזהרה לבני אדם בחוקם משא"כ כאן דאמר הכתוב אתה הראת וכו' דקאי על כונת השם ב"ה בעצמו ובכבודו שהיה לו בהפעולות הניסים והמופתים האלה ולכן הבין רבינו כונת הכתוב הזה דקאי על הכחות והפעולות הטבע בכללה השמים וכל צבאם הארץ והימים וכל אשר בהם דאף דבחוקינו כל פעולתם הוא אמת במציאות ולא ישנו את תפקידם וכמו תנועות הגלגלים ומאור השמש והירח וחום האש ונזילת המים וכדומה בכל זאת ברוב הנסים ונפלאותיו אשר הראנו השם ביציאות מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכל אלה היו עפ"י שינוי הטבע ראו כי אין פעולת כל הטבע כולה אמת בעצם ואין שום כח בפעולתם מצד עצמם רק מצד רצון קונם ובוראם ובידו לשנות כל הכחות האלה לרצונו יתברך להחשיך אור השמש ולהאיר חשכת לילה לבקע צורים ויזובו מים ולהציב כמו נד נוזלים וזה הוא כונת הפסוק אחר שנאמר או הנסה אלהים לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וכו' אמר הכתוב אתה הראת לדעת בהניסים ושינויי הטבע האלה כי גם כל פעולת וכחות של כל הנמצאים כולם אשר נראים לעין ושכל האדם למציאות חלוטה ואמיתי בכל זאת אין לשום פעולה וכח כל נמצא מציאות אמיתי זולת אמיתתו יתברך לבד שהוא תכלית האמת בעצם כי כח האמת הוא כח נבדל מהבריאה אשר מקורו אין בשום נברא בלתי בה' לבדו וכמו דכח החכמה והדעת ושאר כחות הנבדלים מושפעים כולם מהבורא יתברך והוא מקור של כל הכחות האלה וגוף כחותיו האלה לאין תכלית המה הגבה למעלה למעלה מהבריאה ואין ידיעתו כדיעותינו ולא מחשבותיו מחשבותינו כמו כן אין האמת שלו כאמיתותינו וע"ז היה כונת הפסוק דהראה לנו השם ב"ה בכל הניסים ונפלאות האלה דאין בכל הבריאה עוד אמת מלבדו ומזה יש להזהיר להמון עם אשר הרגילו לשונם לאמת דבריהם בהשבעם על דבר שהוא אמת כמו שהבורא הוא אמת ומלבד כי המה חוטאים בלשונם וגדול עונם מנשוא ולדעת רבים מרבותינו ז"ל עוברים על לא תשא אלא אף לדעת רבינו דחשיב במנין המצות ובשמו תשבע למ"ע דמצוה לישבע בשם ה' וכמאמר חז"ל דאם יש לך כל המידות הללו אז ובשמו תשבע בכל זאת אף אותן אשר זכו למדרגה כזו לישבע בשם ה' ישמרו בלשונם שלא ישבעו רק בשם ה' דהיינו שנשבע בשם ה' שדבר זה הוא אמת אבל חלילה לו לפרוט בשבועתו על שום דבר אמת שהוא אמת כמו שהבורא הוא אמת כי השבועה בלשון זה הוא שקר בכל ענין ואף שהדבר שנשבע עליו הוא אמת בחק האדם בכל זאת אין לסוג אמת של כל הנמצאים כולן שום ערך ודמיון לאמת של הבורא ב"ה ית"ש ויתעלה ועינינו הרואות כי לא מצינו בתיבת אמת שום בנין פעול ונפעל עבר ועתיד רק תואר הוה לבד וגם הכינוי של התואר אמיתו ואמיתך אשר מצינו בכל המקרא לא מצינו תיבה זו בשום נברא בלתי בה' לבדו ובתיבת אמן שהוא כונת בטחון וחיזוק מצינו בו כל הבנינים כמו בכל שאר תיבות לה"ק ולדעתי הורה לנו בזה להבין לנו דהאמת בעצם תכונתו אינו כלל בגדר פעולה והפעלה ולא בגדר עבר ועתיד. כי אין עצם כחו של אמת רק בה' לבדו ולפי שהוא ואמיתו ופעולותיו האמיתים הכל אחד ולא יגודר בהבורא יתברך ויתעלה שום גדר פעול ונפעל עבר ועתיד רק הוה תמיד ע"כ היתה זאת לנו ליסוד בלשונינו הקדושה גם כשבא תיבת אמת בדרך השאלה על ענינים אחרים לבל יבא בבנין אחר רק בבנין הוה לבד וגם לא נתיחס עצם האמת בתואר אמיתו ואמיתך בכל המקרא רק ג"כ להשם ב"ה בכבודו ובעצמו לבדו אבל לא לשום ענין אחר בעולם. משום דבעצם סגולה היקרה ההוא של כח אמת לא יצוייר כלל בשום נברא להיות בו שום חלק ואחיזה ומצינו דדברי רבינו אלה מכוונים אל נוסח הודאות עלינו שתיקן יהושוע דנאמר בו אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד הרי גם בהודאה זו נאמר בהדיא דכונת אין עוד האמור בקרא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלהים כו' הכונה הוא דאין עוד אמת מלבדו וזה הוא כונת נוסחת ההודאה והשבח דאמת מלכנו אפס זולתו דזולת אמת השם אפס עוד שום אמת כאמיתתו וע"ז הובא הראי' מקרא דוידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד כלומר דבכל ברואי מעלה ומטה אין עוד אמת מלבדו וזה הוא ממש כמו שהבין רבינו בקרא דאין עוד מלבדו ויכול להיות דרבינו לקח דבר זה מנוסחות עלינו אשר ידענו כי היה כל כך יקרה ונפלאה מאוד בעיניהם

הלכה וא"ו וידיעות דבר זה הוא מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך ע"כ. הנה רבינו הביא מ"ע על ידיעות השם ב"ה מן דיבור ראשון דאנכי ה' אלהיך אמנם לא נודע מאין לקח רבינו דבר זה דהכונ' של דיבור אנכי הוא מ"ע והלא פשטת כונת הדיבור הוא שנודע לנו מפי הגבורה כי הוא הוציאנו ממצרים ומאת ה' היתה זאת לעשות לנו כל הנסים האלה ולא היה שום דבר מכל הסיבות האלה במקרה או בהזדמן ולא מצד הנהגות המערכה רק הכל מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו ומנא ליה לרבינו דדיבור זה מורה על מצות עשה וכל נושאי כליו של רבינו החרישו ולא הראו לנו שום מקור או איזה רמז בדברי חז"ל מענין זה והנראה לי דרבינו הוציא דבר זה ממכילתא פרשת יתרו וזה לשון המכילתא לפי שנאמר אנכי ד' אלהיך משל למלך בו"ד שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזירות אמר להם לכשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזירות שאם מלכותי אין מקבלים גזרותי איך מתקיימין כך אמר הקב"ה לישראל אנכי ה אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אני הוא שקבלתם עול מלכותי עליכם במצרים אמרו לו הן אמר להם כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי רשב"י אומר הוא שנאמר להלן אני ד' אלהיכם אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם בסיני קבלו גזירותי ומהמכילתא זו הוציא רבינו דדיבור זה של אנכי מורה כי הוא הוציאנו ממצרים וכולל בעצמו גם עשה של גזרת עול אלהותו וקבלת עול מלכות שמים וכאילו היה נאמר אני הוא דמורה הכונה אני הוא ולא אחר וכמו דסמיך ליה דיבור השני לא יהיה לך אלהים אחרים על פני

ודע דכונת עשה דידיעה זו אינה ידיעת השכל דבידיעה מצד השכל אין כח בשום נברא להשיגו ולדעת אותו וכאמור כי לא יראני האדם וחי רק דהכונה הוא על ידיעה פשוטה בדיעה מוחלטה והגם דלא שייך ציוי וחיוב על ידיעה אם לא במקום שיש לעמוד על בירור הענין דאז שייך ציוי על השתדלות הבירור ואחר שיתברר לו ידע ממילא משא"כ בידיעת הבורא ב"ה דלא יצויר בו שום בירור כלל לדעת אותו ולהשיגו ואיך שייך חיוב וציוי על ידיעתו והמצוה בזה יכול להיות על אמונה להאמין באלהותו אבל לא על הידיעה אמנם הכונה הנכונה בזה הוא דהמצוה והחיוב עלינו דכמו דשרפים ואופנים וחיות וגם הגלגלים אשר לדעת רבינו המה חיים ומכירים ויודעים את בוראם וגם ההכרות וידיעות אלה של כל צבא מרום אינם מכח השגה דהבורא ב"ה לא יושג בשום צד ובשום פנים מזולתו רק ההכרה וידיעה של כל צבא מעלה הוא מחמת תום הרצון של הנבראים הקדושים והטהורים האלה. והמה חפצים בצדקת ה' ויושר הנהגתו ושמחים בעבודתו וכמו שקבעו חז"ל בברכת הלבנה ששים ושמחים לעשות רצון קונם וע"י רצונם הטוב התמידי אשר להם ומחשבתם הטהורה לא יעלה להם שום ספק חלילה במציאות השם ב"ה וקבלות עול מלכותו ואלהותו והחלטת יסוד ותכלית כל אמת הזה נתאמת להם בכח הרגשה עצמיית ונחלט בדעתם בידיעה והחלטה פשוטה מצד אמיתתו ולא יצטרכו לשום אמונה כלל כי כח האמונה לא הונח רק על דבר שהוא בספק ויאמין בצד אחד של הספק אבל בידיעה פשוטה וחליטה שלא עלה בה שום ספק. לצד אחר נא לא הונח על זה שום כח אמונה כלל ולפיכך לא מצינו בשום מקום אמונה בכל צבא מרום כי המה אין להם שום רוע רצון ולא יעלה על מחשבתם כלל שום רעיון רוח שקר אשר יוליכם ואשר יביאם להסתפק נגד האמת וממילא כל הענינים האמיתים גלוים וידועים לפניהם בידיעה פשוטה מצד האמת בעצמו אך האדם מצד רוע רצונו ופיתוי יצרו ודמיונו הכוזב הנטוע אצלו בטבעו ירע את מעשיו ומקפח את שכלו ומעקם יושר מחשבתו ופלס מעגל ידיעתו וכאשר סר לבו חלילה לעזוב דרכי ה' אזי ממילא אינו חפץ בה' וביושר משפטו וצדקתו ורוע הרצון הזה בעצמו מוליד לו ספק באמיתת מציאותו ובקבלת עול אלהותו ולכן מצינו בדברי חז"ל בכמה דברים מעוברי רצונו שהמה כמו כופרי בעיקר כי ע"י עבירות הללו שמרחיק האדם א"ע מדרכי ה' ומצותיו נולד לו ספק בעיקר אמיתתו ולזאת הזהירנו תורתינו הקדושה לאהבה את את ה' ולדבקה בו ללכת בכל דרכיו ולשמור חוקיו ומשפטיו והרבה אזהרות כדומה לזה כי כאשר ידבוק האדם א"ע במידות השם ב"ה הישרים והנעימים ויהיה חפץ בה' ובמצותיו מתענג באהבתו ומתעדן בעבודתו ומזכך נפשו כל כך עד שהוא רוצה ושמח במציאותו אז ממילא לא יהיה לו שום ספק חלילה באמיתת מציאותו ולא שום רפיון כלל ועצלת חלילה בקבלת עול אלהותו וידע את ה' בידיעה פשוטה מצד אמיתתו וזה שציוה דוד לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפיצה והכונה הוא כי ע"י שיעבוד את ה' בתום לבב ובתשוקת נפש ועי"ז יחפוץ בו בכל לבו אז ידע אותו גם ישעיהו הנביא יעד למ כמו כן בנבואתו כי באחרית הימים כאשר הרשעה כולה כעשן תכלה וגר זאב עם כבש.. שרמז בזה על האהבה ואחדות שיהיה בין כל יושבי הארץ הגבור והחלש וסרה קנאת איש מרעהו אשר זה הוא לקוח מכאוב וראש כל חטאת לכל עון ולכל פשע וארי כבקר יאכל תבן דרמז מה לכליון הדריסה והטירוף של בעלי חי מהאריה שהוא ראש לכל