יד המלך (לנדא) - א מג

גדול יהיו נקיים מכל חטא בעצם יום הזה אבל לעיקר החיוב לכתחלה שוים המה כל ימות השנה ותיכף כשחטא והקניט את חבירו מחויב לפייסו. ואם לא נתפייס יוסיף לרצותו וירבה עליו רעים בכל יום ויום וכמו כן כל שארי חיובי תשובה על כל אשמה ורשע עיקר זמנה הוא תיכף אחר החטא ובכל רגע ורגע עובר בבל תאחר.. ובפרט אצל האנשים השלימים כמו כן היה לבבם זה כל הימים כמו במעלי יומא דכיפורי ובאמת בכל הני עובדא דמייתי שם הגמרא ברבי ירמיה ורבי זירא לא מצינו דהמה המתינו עד ערב יוה"כ והגמרא מייתי להני עובדא סתמא ומשמעות הלשון מורה שהיו מרצים תיכף אחר הריב והקטט רק בעובדא דר' אבא והאי טבחא מצינו שהמתין ר' אבא עד ערב יוה"כ אמנם בעובדא דא חטא הטבח נגד ר' אבא, ורבי אבא דימה בדעתו שיבוא הטבח תיכף לפייסו כדינא והטבח ברוע לבבו לא בא ומגודל ענותנותו של ר' אבא רצה לזכותו להטבח עכ"פ בערב יוה"כ שהמציא א"ע לפניו בכדי ליתן לו מקום לשוב ולפייסו אבל רב שחטא נגד ר' חנינא רבו שהיה מחויב לפייסו מדינא האיך המתין כל השנה כולה עד ערב יוה"כ ולפי מה שביארתי ניחא דודאי החיוב גמור של שלשה פיוסים הראשונים שהיה מחויב רב מדינא בודאי יצא ידי חובתו ופייסו תיכף אחר המעשה אמנם אחר שלשה הפיוסים הראשונים דלא היה עוד חיוב עליו מדינא רק משום חשדא והחשד הזה לא שייך רק במעלי יומא דכיפורי שהיו רגילין הכל לבקש כל אחד ואחד מטו מן חבירו על כל ריב וקטט שהיה ביניהם כל השנה ולפיכך לא אזיל לגבי ר' חנינא רק במעלי יומא דכיפורי לבד. בכדי להסיר מעליו החשד ומראית עין אשר ביום הזה

פרק ג' הלכה ו' ואלו שאין להם להחלק לעוה"ב אלא נכרתין ונאבדין ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים ע"כ

והוא מהגמרא פ"ק דר"ה דף י"ז וחשיב שם הני דהביא רבינו כאן. ומסיק דעליהם נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה גיהנם כלה והם אינם כלים וצריך לומר דיש חילוק בין הנך דמנה הגמרא בפ"ק דר"ה ובין הני דמייתי הגמ' בפרק חלק דהני דבפרק חלק אין העונש שלהם רק דאין להם חלק לעוה"ב אבל אינם נידונים בגיהנם וגופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים אמנם בפ"ק דר"ה הוסיף עונש עליהם דהמה נידונים לעולם ולפיכך לא מייתי בברייתא בפ"ק דר"ה הא דהוסיף ר"ע בפרק חלק אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה וההוגה את השם באותיותיו וגם רבינו לא הביא כאן הני שלשה דר' עקיבא ואף דבפרק ב' דשבועות ובפ"א דע"ז דף ח' גבי ר' חנינא בן תרדיון דהיה הוגה את השם באותיותיו ופריך הגמרא והיכי עביד הכי והאמר ר"ע דההוגה את השם באותיותיו דאין לו חלק לעוה"ב דמשמע דהכי הלכתא אלא ודאי דכונת הברייתא בפ"ק דר"ה וכונת רבינו כאן הוא על אותן עבירות שנידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים אבל הנך ג' אף דאין להם חלק לעוה"ב עכ"ז אינם נידונים לעולם. אמנם בכל זאת יש להעיר על דעת רבינו דלמה לא הביא הנך ג' בין אינך דחשיב לקמן הל' י"ד כמו המכנה שם לחבירו והמלבין פני חבירו ברבים וכל שאר דחשיב שם דאין להם חלק לעוה"ב דהלא גם שם הכונה הוא דכל הני דחשיב בהל' י"ד דאינם נידונים לעולם רק דגופן כלה ונשמתן נשרפת ואם כן היה לו לרבינו להביא גם הנך דהוסיף ר"ע בין הנך דחשיב שם בהלכה י"ד

ודע דכוונת הגמרא בהמכנה שם רע לחבירו והמלבין פני חבירו ברבים דיורדין ואינן עולין לאו דיורדים ונידונים לעולם דאין נידונים לעולם רק הנך דמנה רבינו כאן וכונת הגמרא בהנך שלשה דיורדין ואינן עולין היינו דנשמתן איננה זוכה לעלות ולראות באור החיים וגופן כלה ונשמתן נשרפת כו' וכן כל פושעי ישראל בגופן האמור שם בברייתא בפ"ק דר"ה דנידונים י"ב חדש ואח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת כו' הכונה ג"כ על כליון הנפש דאינה עולה לראות כו' ואפשר דבכל זאת יש חילוק בין הני שלשה דבפרק הזהב ובין כל שאר פושעי ישראל בגופן האמור בפ"ק דר"ה דהני ג' נאמר בהו דיורדין ואינן עולין אבל אין דינם להתעכב שם בגיהנם רק בירידה לבד סגי להו והם כלים שם תיכף בירידתן אבל בפושעי ישראל בגופן ישאו את עונם בגיהנם י"ב חדש ואחר זמן זה גופן כלה ונשמתן נשרפת כו' ומיושב בזה קושית התוספת בפ"ק דר"ה ד"ה כי דהקשו שם אהא דמסיק בגמרא שם בריבוי עונות ופושעי ישראל בגופן דנידונים י"ב חדש דמשמע. דאחר יב"ח המה עולין והרי ברשעים גמורים דהיינו ריבוי עונות ופושעי ישראל בגופן אמרו לעיל דעליהם נאמר והיה לדיראון עולם ודחקו שם בתירוצם דאע"ג דכתיב דיראון עולם אעפ"כ עולים אח"כ וכמו כן הנך שלשה דבפרק הזהב דנאמר בהן דאינן עולין ובכל זאת עולים אחר י"ב חדש. ודברי התוס' אלה המה דוחק גדול דהלא בפרק הזהב לא הוזכר כלל י"ב חדש ולפמ"ש ניחא דגם פושעי ישראל בגופן דאף דאינם נידונים רק י"ב חדש בכל זאת אין לנפש שלהם עליה לעולם ולענין כליון הנפש עליהם נאמר והיו לדיראון עולם ומה דמוקי הגמרא הא דנידונים שנים עשר, חדש בפושעי ישראל בגופן לאו דאחר י"ב חדש המה עולים אלא דאינם בדין גיהנם יותר מיב"ח ואחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים

פרק ד' הלכה א' ארבע ועשרים דברים מעכבים את התשובה כו' והאומר אחמא ואשוב ובכלל זה אחטא ויוה"כ מכבר ע"כ

בגמרא לא מצינו רק באומר אחטא ואשוב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה אבל באחטא ויוה"כ מכפר לא אמרו אלא דאין יוה"כ מכפר אבל לא ידענו עדיין אם גם אין מספיקין בידו לעשות תשובה. והנה ממתניתין פרק בתרא דיומא מוכח להיפך, דהא אנן קיי"ל כחכמים דאין יוה"כ מכפר בלא תשובה וא"כ הא דנאמר במתניתין דאין יוה"כ מכפר ע"כ מיירי בעשה תשובה דאל"כ בלאו אמירה דידיה אין יוה"כ מכפר בלא תשובה ואם נאמר דגם באחטא ויוה"כ מכפר. ג"כ אין מספיקין בידו לעשות תשובה הרי בלא"ה לא משכחת באדם זה כפרת יוה"כ כלל דאם אין מספיקין בידו לעשות תשובה הרי לא נשאר לכפר עליו רק יוה"כ גרידא ויוה"כ גרידא בלא תשובה אינו מכפר ומאי אשמעינן מתניתין וצריכין אנו לומר דרבינו דסובר דגם אמירת אחטא ויוה"כ מכפר מעכב את התשובה היה זה גופא כונתו במה שכתב והאומר אחטא ואשוב ובכלל זה הוא גם האומר אחטא ויוה"כ מכפר דכיון דאין יוה"כ מכפר בלא תשובה והוא אומר אחטא ויוה"כ מכפר הרי ממילא נכלל באמירתו זאת אחטא ואשוב דאם חטא וסמך אכפרת יוה"כ הרי ממילא סמך אתשובה דמבלעדי תשובה אין יוה"כ מכפר כלל ואם סמך אתשובה דהיינו אחטא ואשוב הרי אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפי מאי דקיי"ל כרבנן דאין יוה"כ מכפר בלעדי תשובה אזי ממילא באופן זה גם יוה"כ אינו מכפר

ועפ"י הדברים האלה שכתבתי ארווח לן קושיא עצומה בסוגיא שם פרק בתרא דיומא דקאמר הגמרא לימא מתניתן דלא כרבי דאי כרבי האמר רבי בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר ומשני אפילו תימא רבי אגב שאני ע"כ וקשה דלפי המקשן דלא אסיק אדעתה חומרא דאגב א"כ מאי קאמר מתניתן דלא כרבי הא כחכמים נמי לא מצי לאוקמי דממ"נ היכי מיירי מתניתן לרבנן אי בעשה תשובה אמאי לא יהיה יוה"כ מכפר והרי אין פלוגתא בין רבי וחכמים רק דהחכמים בעי גם תשובה ואם מתניתן מיירי בעשה תשובה הרי גם לחכמים יוה"כ מכפר דהא המקשן לא אסיק אדעתיה עדיין סברא דאגב וכיון דעלה אדעתא דהמקשן דלרבי לא מגרע אמירה זו כח כפרת יוה"כ בלא תשובה הרי כ"ש הוא לרבנן דאין אמירה זו מגרע כח כפרת יוה"כ עם תשובה. ואי מיירי מתניתין בלא עשה תשובה הרי לחכמים מבלעדי אמירתו בלא"ה אין יוה"כ מכפר בלא תשובה ולמה להו למתניתין אמירת אחטא ויוה"כ מכפר וא"כ אף כרבנן דרבי ג"כ לא מצי אתיא מתניתין ולפמ"ש ניחא דכרבנן שפיר מצי אתיא מתניתין ומיירי מתניתין בשעשה תשובה ובלתי אמירה זו דאחטא ויוה"כ מכפר היתה תשובתו תשובה מעליא והיו התשובה ויוה"כ מכפרין עליו. אמנם מחמת אמירתו דאמר אחטא ויוה"כ מכפר ואליבא דחכמים מבלעדי תשובה אין יוה"כ מכפר ואמירה זו דאחטא ויוה"כ מכפר הוי כאומר אחטא ואשוב ויוה"כ מכפר ובאמר אחטא ואשוב שוב לא משכחת גביה תשובה מעליותא דהא אין מספיקין בידו לעשות תשובה והלכך גם באמר אחטא ויוה"כ מכפר אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואתי שפיר מתניתין כרבנן דהאומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר דכיון דע"י אמירה זאת מנע התשובה מעצמו הרי מבלעדי תשובה אין יוה"כ גרידא מכפר עליו אבל לרבי לא מצי אתיא מתניתין דלרבי אין לכפרת יוה"כ ענין כלל עם התשובה וממילא לרבי אף דהרבה לחטוא עם אמירה זו דאחטא ויוה"כ מכפר בכל זאת עכ"פ שערי תשובה לא ננעלו לפניו וכיון דהמקשן לא ידע עדיין מחומרא דאגב הרי לא חמיר ענין אמירה זו מכל שארי עונות ופשעים דלרבי על הכל אף בלא תשובה יוה"כ מכפר עליו וא"כ גם על עון אמירה זו גופא יהיה יוה"כ מכפר וחידש לו התרצן דחמיר ענין של אמירה זו יותר מכל שאר עונות דאגב שאני דכיון דסמך בחטאו על כפרת יוה"כ אף לרבי אין יוה"כ מכפר

ובדרכינו זה ניחא מה שהקשו על רבינו דהשמיט הא דאחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימנא ולדעתו אף באמר אחטא ואשוב חדא זימנא אין מספיקין בידו לעשות תשובה והלא במתניתין נאמר האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימנא והגמרא הקשה שם דלמה לי תרי זימנא ומשני כדרב הונא דאמר רב הונא עבר עבירה