יד המלך (לנדא) - א מב

ומחשבתו הוה תמיד בלי שום שינוי כלל כי הוא אחד בתכלית האחדות והוא ושלימותו יתברך ויתעלה אינם שני דברים נפרדים בעצם ק"ו רק הוא ושלימותו אחד וכמו שמציאותו הוא נצחי והוה תמיד כמו כן שלימותו יכלתו וידיעתו נצחי והוה תמיד וממילא לא יתכן בו כלל שום שינוי של עבר ועתיד ואם בעת הבריאה וחידוש עולמו היה משגיח בדעתו על כל נמצא להמציאו ביכלתו איך יתכן שבעת שכלתה הבריאה הסיח דעתו מלהשגיח עליהם עוד עד שאינו יודע מעשיהם כלל דא"כ נפל ידיעתו ק"ו תחת הזמן והשיגו חלילה שינוי בעבר ובאמת הוא וידיעתו אחד וכמו שמציאותו חי וקים לנצח והוה תמיד כמו כן ידיעתו ומחשבתו קיים לנצח והוה תמיד בלי שום שינוי כלל וכאשר ידע השם ב"ה כל נמצא והופיע עין חמלתו עליהם בעת הבראם לא אפס חסדו לנצח להשגיח עליהם ולדעת אותם תמיד ואף דמצינו בתורה ובנביאים ובכתובים עניני הסתרת פנים גם הסתרה זו אין הכוונה ח"ו שהסיח דעתו מבני אדם מלידע עול מעשיהם רק הכוונה הוא שהסתיר פני חסדו מאת בני אלם בעבור חטאם ליסרם על חטאתם ולהיטיבם באחריתם והמניעה של קבלת שפע חסדיו יתברך על איזה זמן הוא מצל המקבלים ולא מצד המשפיע וכאמור קלותי הוא שנות ימין עליון שחולשתי וחסרוני הוא אשר על ידו ישתנה ימין עליון אמנם הבורא ב"ה יתברך ויתעלה לא ישונה בשום צד וחסד ה' מעולם ועד עולם

פרק שני הלכה ט' באמצע ההלכה אע"פ שהחזיר לו והממון שהוא חייב לו צריך לרצותו. ולשאול ממנו שימחול לו כו' לא רצה חבירו למחול לו מביא שורה של שלשה בני אדם כו' לא רצה מביא שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו כו' ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים ע"כ

זה הוא מהגמרא סוף פרק בתרא דיומא מימרא דרבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא ומייתי שם הגמרא עובדא דרב הוי פסיק סידרא קמיה דרבי כו' איקפד ר"ח אזיל רב לגבי תליסר מעלי יומא דכיפורי ולא איפייס. ופריך הגמרא ורב היכי עביד הכי והאמר ר"י ב"ח המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים. ומשני רב שאני ולרבינו היה הגרסא רביה שאני פירוש דמלתא דרבי יוסי בר חנינא לא קאי רק על סתם בני אדם אבל אם חטא נגד רבו מחויב לילך אליו כמה פעמים לבקש ממנו מטו עד שיתפייס ולפי גרסא זו פסק רבינו כאן דברבו חייב לרצותו אפילו אלף פעמים עד שיתפייס והלח"מ תמה על רבינו בזה דלפי דעת רבינו דר"ח היה רבו וברבו מחויב לפייסו אפילו אלף פעמים עד שיתפייס א"כ איך משני הגמרא שם על הא דפריך אר"ח דהאיך עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו כו' אלא ר"ח חלמא חזי כו' ולא איפייס כי היכי דליזיל וליגמר אורייתא בבבל ולדעת רבינו כל כמה דלא איפייס לר"ח לא היה יכול רב למיזל שם כי היה צריך תמיד להיות במקום ר"ח בכדי לפייסו תמיד עד שיתפייס והנראה לי ליישב דעת רבינו דהנה רש"י שם לא גריס רביה שאני רק רב שאני ופירש רש"י רב היה מחמיר על עצמו ולפירוש רש"י אין חילוק בין רבו לאדם דעלמא ולדעתי נראין הדברים דרש"י ורבינו כל או"א מהם הולך לשיטתו דהנה גוף הדין של ריב"ח דאל יבקש יותר מג' פעמים שהוכרח מאנא שא נא ועתה שא נא הנאמר באחי יוסף דכונת ההוכחה הוא דכמו דאחי יוסף לא בקשו מיוסף רק ג' פעמים כמו כן כל החוטא נגד חבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים דהא יוסף נתפייס תיכף ואכתי לא ידעינן דאם לא נתפייס חבירו אחר בקשת ג' פעמים דאין החיוב על החוטא לבקש ממנו יותר דאפשר דגם אם יוסף לא היה נתפייס אחר בקשתם ג' פעמים היו אחיו מוסיפים לבקש ממנו עוד אפילו אלף פעמים ויותר אלא ע"כ דכונת הוכחה אינו רק דעכ"פ שלשה פעמים מחויב כל אדם החוטא לפייס את חבירו וכמו שפייסו אחי יוסף ג' פעמים את יוסף אחיהם אבל הא דאל יפייס אדם. יותר מג' פעמים אין צריכין הוכחה על זה דבלא"ה ידעינן זאת וכמו דמצינו בפ"ק דקידושין דאין התלמיד רשאי לעמוד בפני רבו יותר משני פעמים ביום משום דלא יהיה כבוד רבו גדול מכבוד שמים הרי אנו רואין דיש קפידא בכך להגדיל כבוד בו"ד יותר מכבוד שמים ואנו מצינו בחטא לה"ר שחטאו ישראל נגד כבודו ית"ש בהוציאם דבת הארץ. כאשר בקש משה רחמים עליהם לא ביקש יותר מג' פעמים פעם אחת סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך ועוד שני פעמים ביקש משה באמרו ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ודרשו ברבה כאשר דברת בהתחננתי לפניך בעגל הרי ג' פעמים וממילא החוטא נגד חבירו אין לו לבקש ממנו ג"כ יותר מג' פעמים כדי שלא ירבה כבוד בו"ד מכבוד שמים והנה רש"י ותוספת פירשו שם בקידושין הא דאין התלמיד רשאי לעמוד בפני רבו כו' היינו דאין חיוב בדבר אבל אם רוצה לעמוד אפילו מאה פעמים הרשות בידו וכמו כן הא דאין אומנין רשאים לעמוד ממלאכתן דמיירי במלאכה שלהם ג"כ הכונה של אינן רשאים דאין חיוב בדבר ומייתי ראיה מפרק בתרא דעירובין דקאמר שם במתניתין דאומדין כמה אדם רוצה ליתן בעד שור זה להביאו עולה אעפ"י שאינו רשאי והתם הכונה ידוע במלת אינו רשאי היינו שאינו מחויב בקרבן עולה רק מביאו בנדבה ואינו סובל כלל כונה אחרת וכן פירש רבינו בפ"ו מהלכות עירובין הלכה י"ב כשהביא דין זה דמתניתין העתיק במלת אינו רשאי אינו חייב הגם שאין דרכו לשנות בלשון המשנה בכל זאת בכאן שינה רבינו דרכו בכדי שלא נטעה בכונת מלת רשאי שמורה על איסור וגם בפ"ו מהלכות ת"ת כשהביא דין זה דאין אומנין רשאין לעמוד ממלאכתן שינה ג"כ לשון הברייתא וכתב דאין אומנין מחויבין במקום מלת אין רשאין הנאמר בברייתא רק בדין זה. דאין התלמיד רשאי לעמוד בפני רבו העתיק מימרא כהויתה וצורתה האמור בגמרא דאין התלמיד רשאי לעמוד בפני רבו ולא שינה להעתיק ולפרש מלת רשאי למלת חייב כאשר פירש במלת רשאין האמור בדין האומנין הנאמר באותו פרק עצמו שתי הלכות קודם הלכה זו דאין התלמיד רשאי לעמוד בפני רבו וכל איש הישר בעיניו יראה כי בכוונה עצומה השכיל רבינו לשנות לשונו בדין זה דתלמיד לפני רבו משום דבדין זה היה לו לרבינו דעת אחרת מן רש"י ותוספת ומסתבר ליה לרבינו דבתלמיד לפני רבו לאו דאין חיוב בדבר רק דיש איסור לעמוד יותר משני פעמים ביום ומשום דברבו נראה וניכר לכל דקפיד כל כך על כבודו יותר מעל כבוד שמים ולפ"ז לדעת רש"י דבקימת תלמיד לפני רבו אין איסור בעמידה יותר משני פעמים ביום רק שאין חיוב בדבר אבל אם רוצה לעמוד יותר הרשות בידו כמו כן במבקש מטו מחבירו אף דאין החיוב על החוטא לבקש יותר מג' פעמים ומשום שלא יהיה כבוד בו"ד יותר מכבוד שמים בכל זאת אם רוצה להחמיר על עצמו לבקש ממנו יותר אפילו אלף פעמים הרשות בידו ולפיכך שפיר גריס רש"י רב שאני דאף דאין חיוב לפייסו יותר משלשה פעמים היה רב מחמיר על עצמו לפייסו יותר דלדעת רש"י יכול להחמיר על עצמו בכך אם רוצה משא"כ לדעת רבינו דבקימת תלמיד לפני רבו יש איסור בדבר לעמוד לפניו יותר משני פעמים ביום. וממילא אין ביד התלמיד להחמיר על עצמו אם ירצה לעמוד יותר וכמו כן במבקש מטו אף אם ירצה להחמיר על עצמו אינו רשאי לבקשו יותר מג' פעמים והלכך לדעת רבינו אין מקום לגרסא זו כלל דרב שאני ומשום דהחמיר על עצמו דהא אינו רשאי להחמיר על עצמו בכך ולפיכך גרס רבינו רביה שאני והיינו משום דגם בקימת תלמיד לפני רבו חילק רבינו שם בהלכות ת"ת דתלמיד שאינו יושב לפני רבו תמיד מחויב לעמוד אפילו מאה פעמים מפני החשד הרואים דלא ידעו אם כבר עמד לפניו ביום זה שני פעמים וכמו כן שייך חשש זה במבקש מטו מרביה דמחויב לפייסו אפילו אלף פעמים משום חשד הרואים דלא ידעו אם פייסו שלשה פיוסי החיוב המוטלים עליו דברבו יש הרגש כשהם רואים דתלמידו מרוחק ממנו וידמו הרואים שלא פייסו כלל ולפ"ז מיושב קושית הלח"מ על נכון דכיון דמצד הדין אף ברבו אין לבקשו יותר משלשה פעמים רק מפני חשד הרואים ואין מששא לחשד זה רק באם התלמיד הוא במקום הרב ודעת רבו זרה ממנו דבזה יחשדו אותו הרואים דלא פייסו כלל עדיין והלכך שפיר נתכוין ר' חנינא בהא דלא נתפייס בכדי שידחנו ממקומו וילך לו דכיון דכבר פייסו רב שלשה פיוסים המוטלים עליו מדינא וגם כל מעלי דיוה"כ שהיה במקומו מפני החשד ושוב אין עוד על רב שום חיוב פיוס מצד הדין רק בהיותו עדיין במקום ר' חנינא אזי הוא מחויב לפייסו בכל פעם מפני החשד אבל כשילך ממקומו לבבל ולא יהיה במקום ר' חנינא ויסיר מעליו חשד הרואים אזי ממילא לא יהיה עליו שום חיוב פיוס כלל

ובביאור דברים אלה ניחא דקדוק עצום ורב שיש לדקדק בעובדא דא דלגירסת רבינו דרבו שאני והיה רב מחויב מצד הדין לבקשו אפילו אלף פעמים ויותר עד שיתרצה א"כ למה המתין רב בפיוסים האלה שלא לפייס רק במעלי יומי דכיפורי הא החיוב הזה לרצות את חבירו ומכ"ש רבו הוא כל השנה רק במעלי יומי דכיפורי זמן קהילה לכל להקהל ולעמוד על נפשם לשוב בתשובה שלימה על כל דבר פשע שלא שב עליו כל השנה מחויב עכ"פ להשים נפשו בכפו ולתקנו בעיוה"כ כדי שהתשובה ויוה"כ יכפרו עליו כפרה גמורה ובפרט בחטא לה"ר דהוא חטא בין אדם לחבירו ואין יה"כ מכפר עד שירצה חבירו לכן קבעו חז"ל יום זה דמעלי יומא דכיפורא להעיר את ההמונים שכל חוטא לחבירו יבקש מטו ממנו ביום הזה בכדי שכל ישראל מקטן ועד