יד המלך (לנדא) - א מד

;לו כהיתר הרי לך דפסיקא להו להגמרא דבדוקא נקט מתניתין אמירת שני פעמים אחטא ואשוב ומנין לו לרבינו דאף באמירה פעם אחת אין מספיקין בידו לעשות תשובה ועפ"י דברינו ניחא דהנה בלא"ה צריכין אנו לבאר דברי הגמרא זו דמשני כדרב הונא והלא ר"ה מיירי בשנה בחטא אחד שני פעמים וכגון אם אכל חלב, ושנה ואכל פעם שנית וכדומה ומתניתין מיירי אף באמר פעם אחת אחטא ואשוב באכילת נבילות וטריפות ופעם שנית אמר אחטא ואשוב שבת ואם מסתבר ליה לרבינו דגם מתניתין מיירי בשנה בחטא. אחד ובכל פעם אמר אחטא ואשוב א"כ אמירה זו למה לי כלל הא לרב הונא בשנה בחטא אחד שני פעמים אף מבלעדי אמירתו הרי נשתקע בחטא זה ונעשה עבירה זו אצלו כהיתר ואינו עושה תשובה כלל וצריכין אנו לומר דודאי מתניתין איירי בסתמא. דאמר שני פעמים אחטא ואשוב אף בשתי עבירות שונות. ורב הונא מיירי בשנה בחטא אחד רק דכוונת הגמרא ליתן טעם על כפילת אמירת אחטא ואשוב האמור במתניתין דאין מספיקין בידו לעשות תשובה דזה הוא כר"ה דכמו דלרב הונא אם עבר עבירה אחת פעמים הותרה לו והורגל הענין להיות אצלו כהיתר גמור ושוב אי אפשר לו עוד לפרוש ממנה כמו כן טעמא דמתניתין כיון דאמר שני פעמים אחטא ואשוב ואף דהחטא היה משני עבירות שונות והחטא עצמו לא נעשה לו כהיתר עכ"ז חטא דאמירה אחת היא וכיון דהאמירה היתה שתי פעמים אזי נעשה לו עכ"פ אמירה זו כהיתר גמור וממילא הורגל לחטוא יום יום השכם וחטוא ויאמר בכל חטא אחטא ואשוב הלכך אף בשתי מיני עבירות שונות כיון דהרגל האמירה אחת היא אין מספיקין בידו לעשות תשובה והנה כל זה הוא משום דדחיק הש"ס שם בכל הסוגיא לאוקמי מתניתין אליבא דרבי ולרבי שתי אמירות אלה של אחטא ואשוב אחטא ויוה"כ מכפר המה שני ענינים חלוקים ולרבי באחטא ויוה"כ מכפר אינו יכול להיות הטעם משום דאין מספיקין בידו לעשות תשובה דהא לרבי כפרת יוה"כ לא בעי תשובה כלל וע"כ הטעם הוא משום דאגב שאני וממילא אין לנו לרבי שום ראיה על אמירה אחת של אחטא ואשוב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה ומהיכי תיתי נאמר דאמירת שני פעמים אחטא ואשוב האמור במתניתין לאו דוקא הוא ולפיכך מסתבר ליה להגמרא אליבא דרבי דדוקא נקט במתניתין ב' פעמים וכדרב הונא וכמו שפירשתי משא"כ לחכמים דגם באחטא ויוה"כ מכפר הוי הטעם משום אחטא ואשוב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה ולא מסתבר להו לרבנן כלל טעם זה דאגב שאני וגם רבינו לא הזכירו כלל ולדידהו גם באחטא ויוה"כ מכפר ע"כ מיירי בעשה תשובה דמבלעדי תשובה אף בלא אמירה אין יוה"כ מכפר לרבנן והטעם דאין יוה"כ מכפר משום דבסמיכה זו שסמך על כפרת יוה"כ ממילא הוי כאומר עכ"פ פעם אחת אחטא ואשוב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה גמורה ואם אין בידו תשובה ממילא אין יוה"כ גרידא מכפר לרבנן וכיון דאמירת אחטא ויוה"כ מכפר לא הוזכר במתניתין רק פעם אחת. הרי ממילא לחכמים גם אמירת אחטא ואשוב על כרחך לא בעינן רק פעם אחת דהא לחכמים גם האמירה ביוה"כ הטעם הוא משום אחטא ואשוב, והרי לא הוזכר אמירה זו דיוה"כ רק פעם אחת. וע"כ לחכמים הא דנקט במתניתין אחטא ואשוב שני פעמים לאו דוקא הוא ורבינו פסק כחכמים והלכך שפיר כתב לדעתו דגם באמר פעם אחת אחטא ואשוב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה

ובדברינו אלה מיושב הא דלא המציא רבינו מקום להביא הא דרב הונא לעיל בפ"ב הלכה ה' גבי עבירות שהתודה עליהם ביוה"כ זה חוזר ומתודה עליהן ביוה"כ אחר דכתיב וחטאתי נגדי תמיד והיה לו לרבינו להביא מסקנת הגמרא דבשנה בחטא הוי ככלב שב על קיאו ולא יתודה עליהן וכדרב הונא והרי"ף ז"ל בהלכותיו בפרק בתרא דיומא הביא לדרב הונא ולפמ"ש ניחא דלדעת רבינו דאחטא ואשוב האמור במתניתין תרי זימנא הוא לאו דוקא ואין ממתניתין ראיה לדרב הונא וא"כ יכול להיות דלא סבירא ליה לרבינו כלל הא דרב הונא ולכן לא הביאו אבל הרי"ף ז"ל הביא המשנה כצורתה באומר אחטא ואשוב תרי זימנא ומסתבר ליה דדוקא נקט תרי זימנא וכדרב הונא וע"כ גם הוא פוסק כרב הונא על כן שפיר הביא גם הא דר"ה להלכה

פרק ה' הלכה ב' ואל יעבור במחשבתך כו' שהקב"ה גוזר על האדם בתחלת ברייתו של אדם להיות צדיק או רשע אין הדבר כן אלא כל אדם יש בידו להיות צדיק כמרע"ה או רשע כירבעם כו' ואין לו מי שיכפהו ולא מי שימשכהו לאחד מהשני דרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה הוא שירמיהו אמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר אין הקב"ה גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע ע"כ

הנה טרם אשר החילותי לדבר בענין הבחירה ורשות הנתונה ביד האדם להרע או להטיב אעירך בדבר חדש אשר לא ראיתי לשום אחד מהחכמים השלימים שהעיר בזה. כי יתרון כח הבוחר הזה אשר חלק ה' לאדם שכם אחד יותר מעל כל שאר הנבראים כולם. ועל כח הגדול הזה אמר ה' ב"ה נעשה האדם בצלמינו כדמותינו. הנף אין הכח זה ענין רע לענות בהם בני אדם לייסרם על חטאותם. ולענוש אותם על מעשיהם הרעים. מפני שהיה בידם לבחור בטוב. כאשר ידמו קצת אנשים קצרי הדעת אשר המה כמתאוננים רע. יביעו ידברו עתק נוסדו יחד על ה' באמרם מי ביקש זאת מאת הבורא ליתן כח זה באדם להורידו ע"י כך ביגון שאולה. הלא טוב לנו אם נמשלנו כאחד הבהמה נדמינו כעוף השמים אשר המה חיים בכח רצון לבד המוטבע בהם. ואין להם כח בחירה כלל ע"ז אומר אני. כי הסכלים ההם לא ידעו ולא יבינו עצם הכח של הבחירה הזאת משפטה ומעשיה. כי המה מדמים בלבותם כי מעשי האדם הרעים המה באים מצד בחירתו וזה הוא שקר בהחלט כי אם היה יוצא מכח הבחירה איזו רעה בשום צד לא היה נאמר על כח זה נעשה אדם בצלמינו כדמותינו אמנם האמת הוא כי כמו שהשם ב"ה כל פעולותיו המה בתכלית ההטבה אין סוף. והוא בוחר רק בטוב. כמו כן האדם אשר בצלם אלהים ברא אותו עצם בחירתו ג"כ אינו רק בטוב ואף כל אלה הרשעים הזדים אשר ילכו כל היום שובב בדרך לבם. גם אלה אם היה באפשרי להם לפעול על צד בחירתם לא היו בוחרים רק בטוב אך כל פשעיהם לכל חטאותם הוא לפתוי יצר לבותם אשר רע מנעוריהם וכח התאוה הנטוע בגופם יוגבר עליהם כל כך על אשר אין כח בהבחירה לעמוד נגדו וחוטאים בנפשותם מצד רצונם:

וחפץ השלמת תאותם נגד בחירתם והנה הכח הרעה הזה ופיתוי היצר והצפוני' אשר צופה אל אדם ללכדו ברשתו יותר מכל שאר הנבראים הוא מצד מדות הטובות של צדקה וחסד וכדומה לאין ערך סגולות יקרות אשר ראה חכמתו אין סוף יתברך ויתעלה לנטוע אותם בנפש האדם כי שם מקומם בנפשו ושכלו של אדם לתועלתו ולקיום מציאות הבריאה בכללי ע"כ נגד הכחות הטובות והיקרות האלה אשר באדם יתאמץ ויתאזר חיל כח השולל הנטוע בהבריאה והכח השלילה הזה בתכונתו הוא להשבית ולבטל ולכלות את כל הכחות הטובות אשר המה בגדר החיוב המתנגדים נגדו וגם נגד כל הנמצאים הבהמיים וגרמי היסודות והרכבתם כולם יומם ולילה לא ישבות כח השולל ההוא ללחום נגדם להפרידם ולכלותם ולהביאם אל האין והעדר וכאשר לוחם הכח ההוא נגד הגוף וכח הבהמי אשר בהבריאה כמו כן לוחם כח השביתה והכליון הזה בכל יכלתו. ואימוץ השתדלותו לכלות להשמיד ולאבד גם כחות הנפש והשכל. והסגולות היקרות אשר באדם כי כח הלוחם הזה הוא מתנגד בהכרח לעומת כל נמצא. כי כל כח נברא אשר לא היה לעומתו כח הכליון הזה היה מציאות הכח ההוא כח מציאות נצחי וזה אי אפשר בחק שום נברא ואין שום מציאות נצחו זולת בהבורא לבדו יתברך ויתעלה ועל כחות המתנגדים האלה של כח החיוב אשר מקורו וגדרו הוא טוב בהחלט וכח השלילה וההעדר אשר הוא בגדר רע בהחלט המתלחמים זה כנגד זה במלחמה תמידי עליהם אמר הכתוב יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע דאור הוא בגדר החיוב וחשך ורע המה בגדר השלילה ואת זה לעומת זה עשה ה' להתנגד זה את זה בהתנגדות תמידי ונאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו דהכח הרע הזה לילה לא ישקוט יומם לא ינוח לכלות את הכחות הטובות וללכוד את האדם ברשת התאות הגופניות אשר הכין לפעמיו ומשום דרצונו של אדם נוטה תמיד אל התאות הגופניות האלה כי שם ביתו של הרצון ובית חומר משכנו. ונאמר לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר לכן לולי כח הבוחר אשר באדם שהיכולת בידו לבחור נגד רצונו. היה הולך תמיד שובב בדרך לבו ולא היה עושה רק רע כל היום וכמו שאמרו דלולי הקב"ה עזרו היה נופל בידו. דכתיב ה' לא יעזבנו בידו על כן חלק מכבודו ב"ה לכבוד בו"ד לברוא אותו בצלם דמות תבניתו לנטוע כח בחירה בנפש המושכלת שבו למאוס ברע ולבחור בטוב ובכח בחירה זאת ימשילהו במעשה ידיו לבחור כאות נפשו ושכלו נגד רצונו והכח הבחירה ההוא מושל באדם על הרצון לכל אשר יחפוץ יטנו אם לא האדם אשר כחותיו הגופניות והבהמיות יתגברו כל כך בו עד אשר אין בכח הבחירה לעמוד נגדם אז יוגבר רצונו הרע על הבחירה ויחטא בנפשו נגד בחירתו ואמרו במדרש בסוף פרשת תולדת כי הצדיקים לבם ברשותם וכמו שנאמר וחנה מדברת על לבה. ויאמר