יד שלמה )רמב"ם( מג

מותר לגרשה ולית כאן שום נדנוד איסור ומעתה אפילו להגירסא שלפנינו דגרס אבל שניה אם שנאה ישלחנה מ"מ אכתי א"ש במ"ש הך ואין ראוי שכתב דלפמ"ש הכוונה על ארוסה ומ"ש אבל שני' אם שנאה ישלחנה על נשואה קאמר, ונראה דאם נאמר בכוונת הרמב"ם כמו שכתבנו יצא לנו נ"מ לדינא אם נגרוס כהגירסא ישינה או כמ"ש לפנינו דלפי הגירסא ישינה א"כ נפרש אבל אם שנאה ישלחנה על ארוסה ומשמע דאבל אם. מצא אחרת נאה הימנה אין למהר אכתי גם בארוסה בזווג ראשון דשנאה משמע ע"י שום דבר שפשעה כנגדו וכמ"ש הב"י יעו"ש ואם להגירסא שלפנינו גם במצא נאה הימנה אין שום צד איסור בארוסה דלהגי' שלפנינו מ"ש אבל שני' אם שנאה על נשואה הוא אבל בארוסה גם במצא נאה הימנה מותר לגרשה, אך הנה בעיקר דברי הרשד"ם יש לדקדק מהש"ס גטין שם דקאמר מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל וכו' ואכתי לא מוכח דילמא התם קמ"ל ולו תהי' לאשה גם בארוסה וגם מהירושלמי דמקשה על ב"ש מלא יוכל וכו' ג"כ סתירה לדברי הרשד"ם כמבואר ודוק היטב, ועיין בח"מ וב"ש סי' קי"ט אהא דאבל שני' אם שנאה ישלחנה שכתבו דלאו דוקא פשעה כנגדו רק אם נמאסת בעיניו ג"כ רשאי לגרשה יעו"ש ולא כן דעת מהר"מ יפה בלבוש שכתב בסעי' א' אבל אם לא פשעה כנגדו רק מצאה חן בעיניו מחמת שאינה נאה וכו' לא יגרשנה וכו' עכ"ל ותמהני שלא הזכירו דעתו כלל בזה, עוד ראיתי בלבוש שכתב אההוא דלא ישא אשה ודעתו לגרשה ולא הביא כלל מקרא דאל תחרוש רק מסברא דאילו הוה יודעת שדעתו לגרשה אח"כ לא היתה נתרצית והך דלא תהי' יושבת תחתיו ומשמשתו הביא מקרא דאל תחרוש יעו"ש והוא תמוה כמבואר ואפשר דסובר דהך דיבמות דיליף דלא ישא ודעתו לגרשה מאל תחרוש סובר דביושבת תחתיו ומשמשתו לא צריך לילף מאל תחרוש דבלא"ה הוא בני גרושת הלב ולית לי' הני חילוקים שכתב הב"ש סק"א והך דלא ישא ודעתו לגרשה לא שייך משום בני גרושת הלב דכבר הבאתי דברי הט"ז דבאמת אינו מגרשה רק שהאיסור שיהא דעתו כן והך דבני גרושת הלב הוא באם באמת יגרשנה כגון משום דבר שפשעה כנגדו ומצד הסברא לא ס"ל דודאי ליכא אומדנא כ"כ דהרי חזינן בפירש לה שנושא אותה לימים ידועים דמותר וע"כ דאיכא נשי דמתרצין ע"ז ג"כ א"כ שוב ליכא אומדנא, והך דסוף גיטין דיליף יושבת תחתיו ומשמשתו מקרא דאל תחרוש סובר דמשום בני גרושת הלב ליכא כדברי הב"ש סק"א ולא ישא ודעתו לגרשה סובר מצד הסברא כדברי הלבוש ז"ל ושפיר יליף מקרא דאל תחרוש וכו' וכיון דמסתבר כהך דסוף גיטין דלא ישא ודעתו לגרשה מצד הסברא הוא דהרי הטעה אותה לזה הביא הלבוש אותה ודוק היטב, וערש"י בסוף גיטין דף צ' ע"א בד"ה וב"ה וז"ל נהי נמי דלא כייפינן להוציא אלא בעדות ברורה מיהו להכי כתב ערות דבר ולא כתב ערות בדבר וכו' ומשמע נמי ערות דבר יעו"ש, הנה מבואר מדבריו דבזינתה כייפינן לי' להוציא וזהו שלא כדברי התוס' ז"ל רפ"ב דזבחים דף ב' ע"ב בד"ה סתם אשה לאו לגירושין עומדת ואפילו זינתה תחת בעלה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו עכ"ל, הנה מבואר מדבריהם דבזינתה לא כייפינן ליה להוציא, ואמת דלכאורה משמע כדברי רש"י ז"ל מהש"ס שם ע"ב ורוחצת עם בני אדם ופריך עם ב"א ס"ד וכו' ופירש רש"י ותוס' חובה לגרשה מבואר דמחויב לגרשה בזנות אך דאין מכאן ראיה כלל חדא דתוס' סברי כפי' ב' שם ועוד דלענ"ד יש סברא בזה לחלק בין אם גם עכשיו לא סרה מדרכה הרעה בזנות ובין אם עכשיו סרה מדרכה הרעה דודאי אם גם עכשיו היא זונה ודאי דמודו התוס' דכייפינן להוציא דבאם יוציאה לא יהא רק איסור לאו דקדשה להרמב"ם פ"א מה"א ולהראב"ד גם לאו ליתא כמבואר שם, וא"כ אם לא יגרשנה הרי היא באיסור א"א וגורם הוא עצמו איסורא דא"א דאם יגרשנה לא יהא רק באיסור לאו ולהראב"ד גם לאו ליכא בזה גם התוס' מודו דכייפינן לי' להוציא, משא"כ אם סרה מדרכה הרעה בזה סוברים התוס' דלא כייפינן לי' להוציא דבזה לא שייך סברא הנ"ל ומ"מ אסורה עליו כיון דזינתה ובזה סגי שלא תשמשנו כנלענ"ד בזה מילתא חדתא, אך מ"מ מירושלמי ריש סוטה משמע כדברי רש"י ז"ל דודאי דברי רש"י על ב"ה וב"ש קאי ובזה מהיכי תיתי נימא דאיירי באם גם עכשיו זונה היא וע"כ דרש"י לית לי' כל זה, ומדברי הירושלמי ריש סוטה משמע כוותי' כמו שיראה המעיין שם בהא דתלה פלוגתא דקינוי חובה או רשות בפלוגתא דב"ש וב"ה יעו"ש הנה מבואר להדיא כרש"י ז"ל וטעמא דמילתא נראה דס"ל משום שלא לעגנה ואין להאריך בזה, ועיין ברמב"ם פי"ב מהלכות סוטה סובר דפיתוי קטנה לאו אונס הוא וכתב הה"מ בפ"ב מהלכות איסורי ביאה שלא מצא לו ראי' והוא סותר הסוגיא דסוף פרק ד"א דקאמר שם הא ל"ק פיתוי קטנה אונס הוא ועיין במפרשים שהאריכו מאין הוציא הרמב"ם כן והאריכו כל א' כדרכו ולענ"ד נראה ג"כ ראי' לדבריו מהירושלמי שהבאתי דפריך על ב"ש מלא יוכל בעלה אשר שלחה וכו' דלב"ש בלא"ה אסורה משום סוטה וכו' וקשיא לי' להרמב"ם ז"ל דהרי נוכל לאוקמי קרא בקטנה שמצא בה דבר ערוה וגירשה לב"ש דמשום סוטה ליכא דפיתוי קטנה אונס הוא ומ"מ יצא חובת ב"ש שאינו רשאי לגרשה רק במצא בה דבר ערוה שהרי מצא באמת דבר ערוה, ולזה הוציא הרמב"ם ז"ל דפיתוי קטנה לאו אונס הוא ואכתי אסורה עליו משום סוטה ודוק היטב בכל זה. [שייך להלכות יבום וחליצה

] שאלה אחד ברח למדינה רחוקה מחמת יראת איזה דבר ואירע שמת אחיו ולא הניח זרע קיימא וליכא אח אחר זולתו ונפלה אשת אחיו לפניו בזיקת יבום