יד שלמה )רמב"ם( מב

כתיבה יקצוץ קודם כתיבה וע"כ דאין זה בדעתו כלל משא"כ בההוא דהבאה וא"כ לק"מ מנזיר כנלע"ד בזה ובזה א"ש ההוא דכותב הסופר אף שמחוסר נתינה מהסופר לבעל ולפמ"ש אתי שפיר אך לפמ"ש יש לחקור באם האשה היתה בעת הכתיבה ואח"כ הלכה למדה"י מי נימא כיון דבשעת כתיבה הי' ראוי ליתן מיד שפיר דמי או דילמא כיון דמ"מ ליכא לקיים נתינה אחר כתיבה לא מהני כמו בלא נתן הפרה רק קצצו דמ"מ הוי בענין שהי' מחוסר פסול ובזה לא שייך לומר מ"ש דכיון דהוי כאומר שלא יהי' כתיבה עד שיגיע שם במקום האשה דליתא דבשעת כתיבה הרי לא היה בדעתו כן שהרי האשה היא כאן רק לאחר כתיבה דעתו שלא יהי' כתיבה אפשר דלא מהני כיון שכבר נכתב תו לא מהני דהוי כחזרה אך ז"א כיון דבלא"ה כל כמה דלא מטי גיטא לידה לאו כלום הוא א"כ פשיטא שיכול לחזור מכל הכתיבה ומכ"ש מזה אך דאפשר לחלק דודאי דכל כמה דלא מטי גיטא לידה דיכול לחזור הוא משום דאין בזה שום חזרה כיון דענין הגירושין הוא בנתינה ועדיין לא נתן משא"כ ברוצה שיהא הגט גט אך שלא יהי' כתיבה רק עד שיגיע השליח למקום האשה בזה אמרינן כיון שכבר נכתב שוב לא מצי לחזור, אך די"ל לפי מה שחידשתי במקום אחר בישוב קושית הרשב"א אם הוא דמעכשיו ולאחר ל' דמספקא לי' בתנאי וחזרה והקשה נהי דהוי חזרה מ"מ לא מצי לחזור תכ"ד וחידשתי דנהי דלא מצי לחזור תכ"ד זהו באם חוזר מגוף הדבר משא"כ באם מגוף הענין אינו חוזר כגון במעכשיו ולאחר ל' רק מהיום הוא חוזר בזה מצי לחזור א"כ גם הכא י"ל כנ"ל וי"ל כיון דתכ"ד בקידושין כלאחר כדי דיבור בכ"מ ואם בקידושין תכ"ד מהני כה"ג גם לאחכ"ד מהני ואם כן הכא ג"כ י"ל כנ"ל כיון דאינו חוזר מגוף הגט מהכתיבה רק שיחול לאחר שיגיע למקום האשה בזה מהני גם לאחר כדי דיבור. ודע דכדברי הר"ן שהבאתי לעיל עכצ"ל כן דאל"כ קשיא ממה דבזה"ז איכא חרם ר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ הרי הוא מחוסר בין כתיבה לנתינה הריצוי שלה וע"כ כדברי הר"ן ולפמ"ש ניחא ג"כ מה שנותנין ב' גיטין לאיזה ספק וקשיא טובא דהרי הוא מחוסר בין כתיבה לנתינה אך בזה ניחא ג"כ לדברי הר"ן אך אדרבה אם נימא כמו שכתבנו דמש"ה יכול לחזור גם לאחר הכתיבה משום דאינו חוזר מגוף הכתיבה א"כ קשיא בקצצו דיוכשר ואי דמחוסר י"ל דכיון דבשעת קציצה חוזר מהני ולכן אי אפשר לומר כמו שכתבנו וצ"ע ודוק היטב בכל זה

ברמב"ם פ"י מהלכות גירושין הלכה י"ח כתב וז"ל לא יגרש אדם את אשתו ראשונה שנאמר כי מצא בה ערות דבר יעו"ש, ועיין בש"ס גיטין דף צ' ע"א דגרסינן התם א"ל ר"פ לאביי לא מצא בה לא ערוה ולא דבר וכו' א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה וכו' התם הוא דגלי רחמנא וכו' מה דעבד עבד וכו' יעו"ש, והנה לענ"ד יש בזה דבר חדש דמה דאמרינן דעבד עבד וכו' זהו במגרש בעצמו אבל במגרש ע"י שליח לא דכיון דבאמת אינו רשאי לגרש רק דעבד עבד א"כ בשליח אמרינן דאין שליח לדבר עבירה ובטל השליחות וכמ"ש התוס' ב"מ דף י' יעו"ש, ובזה נלענ"ד ליישב מה שהקשה הרשב"א בחידושיו אהא דמקשה בירושלמי על ב"ש מקרא, דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה, ת"ל דבלא"ה אסורה עליו והקשה הרשב"א דאמאי לא אוקמי בפשיטות דהרי בדעבד, עבד יעו"ש ולפמ"ש א"ש דהנה מבואר רפ"ב דקידושין דלשון ושלח ושלחה ע"י שליחות הוא כמבואר ברש"י שם וא"כ בהא דכתיב לא יוכל בעלה אשר שלחה דמשמע ג"כ ע"י שליח ושפיר הקשה הירושלמי דלית לאוקמי כיון דעבד עבד דבע"י שליח לא אמרינן דעבד עבד דאין שליח לדבר עבירה ובטל השליחות כנלענ"ד ודוק היטב

שם ואין ראוי למהר לשלוח אשתו ראשונה אבל שני' אם שנאה ישלחנה עכ"ל ולפי הגירסא שהביא הטור לא הי' בדבריו אבל שני' רק אבל אם שנאה דמשמע על ראשונה ולזה כתב הטור ולי נראה דהאי ישלחנה אזיוג שני הוא יעו"ש ולענ"ד הי' נראה לקיים לשון הרמב"ם גם לפי גירסת הטור דבלא"ה הך ואין ראוי למהר לשלוח אשתו ראשונה אינו מובן כאשר הרגיש בזה גם הח"מ וב"ש סי' קי"ט ולכן הי' נראה לפמ"ש הרשד"ם בתשובה והביאו הרב משנה למלך פ"י שם דע"כ לא פליגי רק בנשואה ולא בארוסה יעוי"ש א"כ י"ל דמ"ש ואין ראוי למהר לשלוח אשתו ראשונה וכו' אארוסה קאמר ובזה בזווג ראשון לא ישלחנה ולזה רק אין ראוי קאמר ולא מטעם איסורא ובזה שפיר כתב אבל אם שנאה ישלחנה דבארוסה אם שנאה בזווג ראשון ג"כ