יד שלמה )רמב"ם( לח

שקידשה ע"י שליח דלא הוי גם קידושי ספק לשיטת המשנה למלך ושפיר כתבו התוס' ודוק. ודע דיש לדקדק לשיטת הרמב"ם פ"ט מאבות הטומאות דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא יעו"ש. ומעתה להרמב"ם דס"ל דהכא ספיקא הוא קשה למה צריכה גט כיון דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ואין לומר דהרמב"ם לטעמי' בפ"א דקידושי כסף ד"ס יעו"ש והכא מתורת כסף הוא ז"א דכבר כתבו שם המב' דברי הרמב"ם בתשובה דקידושי כסף דאורייתא הוא אך דכל דבר שאינו מפורש בתורה קרי לה ד"ס יעו"ש ומ"מ אפשר שלא נאמר עלה כללא דספיקא דאורייתא מהתורה לקולא גם על זה וצ"ע, ואפשר עוד דודאי לא נאמרו דברי הרמב"ם רק בספק שאי אפשר להתברר משא"כ בספק שאפשר לידע אם הוא כן אם לא לאו ספיקא הוא ולזה בספק שמא ש"פ במדי דעומד להתברר אם שוה או לא לא הוי בגדר ספק שתהא לקולא ודוק היטב

ועיין בש"ע אה"ע סי' ל"א ס"ד וז"ל הא דאמרינן שהיא מקודשת מספק שמא דבר זה ש"פ במקום אחר צריכה גט להתירה לעלמא ואם רוצה לקיימה צריכה קדושין אחרים ואם קידשה אחר קידושין גמורים יגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון עכ"ל וכתב הרמ"א בהג"ה וז"ל ודוקא שלא בא עלי' השני קודם גירושין אבל בא עלי' הרי נאסרה לראשון וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל יעו"ש והוא ממהרי"ק ולענ"ד אפשר לומר בזה לפי מה שראיתי להרב במשנה למלך פ"ב מסוטה הלכה י"ד בהגהת הרב מהר"י כולי שהביא דברי מהר"א ששון שנסתפק בבועל שני אם נאסרה לו כיון שכבר נאסרה עליו משום בועל ראשון לא קרינן בי' כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל יעו"ש ועיין ירושלמי הובא בתוס' ריש פרק כשם דאם הבועל מזיד אף שהיא שוגגת או אנוסה דמותרת לבעלה מ"מ אסורה לבועל הרי מוכח ספק הר"א ששון ודוק ועיין תשו' ח"צ סי' ק"ג שרצה השואל לומר באומרת טמאה אני לך דלבועל אסורה יעו"ש ולא ידענא בלא"ה לדברי הר"א ששון דלא שייך בה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ודוק) ומעתה אם נאמר דלא קרינן כה"ג אסורה לבועל יש מקום לומר בנידון דמהרי"ק כיון שכבר אסורה על הראשון בלא בעילת השני לא קרינן בי' אסורה לבועל והכא אסורה לראשון משום מגרש ראשון ונושא שני, אך מ"מ יש לחלק כמבואר דלא קאמר כן הרב מהר"א ששון רק באסורה לבועל מפעם ראשון רק מזנות וצ"ע ודוק היטב

והנה בטור כתב בשם הרמ"ה וז"ל כתב הרמ"ה אי קדיש במידי דלא ידעינן השתא אי הוה ש"פ בעידן קידושין וכו' לא מיבעי' אם ידוע שיש עדים שיודעין אלא אפילו יצא קול וכו', והנה לענ"ד נראה בזה דבר חדש דהנה בתוס' קידושין דף י"ב ע"ב ד"ה והאיכא סהדי באידית אין לפרש דניחוש לשמא איכא סהדי דא"כ אין לדבר סוף דלעולם איכא למיחוש וכו' ועיין במהרש"א דקשיא לי' בדבריהם דהרי לשמואל חיישינן באמת כן לשמא ש"פ במדי וכמו כן ניחוש לשמא איכא סהדי באידית יעו"ש, והנראה דאדרבה זהו כוונת התו' באמת כיון דר"ח לא סבר כשמואל כדמשני שם לא סבר להא דשמואל א"כ אם נאמר דניחוש לשמא ש"פ במדי וע"כ דמאי דלא חיישינן לשמא ש"פ במדי הוא דלא חיישינן להא כלל ולזה גם לשמא איכא סהדי לא חיישינן. ומעתה לדידן דס"ל הא דשמואל שפיר חיישינן גם לשמא איכא סהדי ודוק היטב, ועוד יצא לנו מזה דכיון שכתבנו דעיקר טעמא דר"ח דלא ס"ל כשמואל הוא משום דלא חיישינן לחששא בזו א"כ בידעינן שש"פ במדי עכ"פ מקודשת להני דסברי דמקודשת בודאי גם לר"ח כן ולהני דספיקא הוא גם בזה הוי ספיקא, ובזה נראה ליישב קושי' התוס' שם בד"ה ר"ח וכו' הכא לא מצי לשנויי הא בקידושי כסף כדלעיל וכו' יעו"ש ולפמ"ש ניחא והוא דע"כ לא מצי סבר לדשמואל דכיון דקאמר עדים בצד אסתן ותיאסר ולא חיישינן לחששא כזו ע"כ לית לי' דשמואל דאל"כ כיון דחיישינן שמא ש"פ במדי גם לזה ניחוש אך דא"כ הדרא קושי' הרב מהרש"א ז"ל על דברי התוס' לדוכתה דבס"ד דלא ידע תירוצא דעידי בצד אסתן שוב י"ל דשמואל וס"ל דקמעיין לקידושי ודאי עכ"פ נתיישב לנו קושי' התוס' היטב, והנה עיקר קושי' הרב מהרש"א ז"ל יש ליישב לפמ"ש לעיל ליישב הא דלהרמב"ם צריכה גט דספיקא דאורייתא מהתורה לקולא וכתבנו לחלק בין ספק העומד להתברר לאינו עומד להתברר יעו"ש. א"כ שפיר כתבו התוס' לענין חששא דשמא איכא עדות דהוי ספק שאין עומד להתברר אי איכא עדות אי לא א"כ הדבר הו"ל ספיקא דאורייתא לקולא אך דאכתי י"ל כיון דמדרבנן לחומרא אזלינן אכתי איכא למיחוש, ולכן נראה דמחוורתא דהתוס' לשיטתייהו אזלי כפי שהביאו הרא"ש והר"ן והרשב"א משמייהו דהך דשמואל חששא דרבנן בעלמא הוא, ומעתה שפיר כתבו התוס' דכולי האי אין לחוש לשמא איכא סהדי באידית דבשלמא בדשמואל שפיר יש חשש לשמא יש א' ממדי ויראה שמקילין יקיל גם במדי וזה לא שייך הכא, ואין לדקדק לפמ"ש לעיל ליישב קושי' התוס' דהוכיח דר"ח לא ס"ל הא דשמואל משום דמשני עדים בצד אסתן ותיאסר א"כ תקשי מאי דמסיק ולאו משום דס"ל דשמואל אלא משום דס"ל כאביי ורבא דאם ס"ל כאביי ורבא שוב ע"כ ס"ל לדשמואל לפמ"ש דז"א לפמ"ש הב"ש ליישב לשון הרמ"ה מיושב קושי' הח"מ מהך דלאו דס"ל דשמואל דמשום דשמואל הולד כשר יעו"ש גם מה שכתבנו אתי שפיר ודוק היטב

והנה ראיתי להסתפק בכל ספק קידושין אי שייך ביה דינא דחזרה דתכ"ד והנה חזרה ודאי לא