יד שלמה )רמב"ם( לט

קמבעי' לי דמה לי חזרה מספק או מודאי רק, כי מבעי' לי בחוזרת מטעם דאינה רוצה בקידושי ספק כמו שמבואר במ"ל פ"ז מה"א והוי כעין אמתלא המבואר בכתובות דף כ"ד ע"א יעו"ש והוי כעין ההוא דנטלתו וזרקתו לים דלא שייך לפסול מטעם חזרה דחזרה לא הוי רק בחוזר שאומר שבשעת קידושין נתרצה והשתא חוזר, אבל נטלתו וזרקתו אומרת שאינה רוצה כלל ומעתה בחוזרת מקידושי ספק היינו שאינה רוצה בקידושי ספק הוי כעין נטלתו וזרקתו וכו' ומ"מ בלאחר כ"ד הוי חזרה כיון שלא חזרה תכ"ד ולא הוי כעין נטלתו וזרקתו וכו' ולזה ל"ק מדברי רש"י קידושין דף י"ב שפי' קידושי ספק שקיבלה קידושין מאחר אף דמשום קבלה הרי חוזרת די"ל דאיירי לאחר כ"ד, ולפ"ז א"ש קושי' הפ"י על דברי התוס' ריש קידושין ד"ה ב"ש שכתבו לענין קיבלה קידושין מאחר לא איתשול וכו' ותמה הפ"י הרי כמו דחוששין שמא ש"פ יש לחוש נמי לשמא שוה דינר במדי ולתרווייהו צריכה גט, ולהנ"ל א"ש דנ"מ בחזרה תכ"ד דלב"ש אינה צריכה גט ולב"ה מקודשת גמורה וצריכה גט ודוק, אך הנה יש לדקדק בדברי הש"ס שם דף י"ב דפריך מעובדא דזוזא דאורדא יתיב רב שימי וקמעיין בה אי אית בה וכו' ואי לית בה ש"פ לא והאמר שמואל חיישינן וקשה לישני דעובדא הנ"ל איירי בחזרה דמתורת שמואל לא מהני כלל ובשלמא בדפריך ממתני' דב"ש וב"ה לק"מ דבס"ד הוי ס"ל דשמואל מתורת ודאי קאמר אבל להנ"ל קשיא ולכן נראה דיש להכריח מזה כשיטת הר"י הובא בהרא"ש דחומרא דרבנן גזירת הרואין ממדי וכו', מעתה לא שייך כלל הסברא שכתבנו דליהני חזרה דאכתי יאמרו הרואין ממדי שחזרה מהני בקידושי ודאי תכ"ד ולזה שפיר קשיא לי' מעובדא הנ"ל אבל להרמב"ם קשה כנ"ל, ועיין בספר שער המלך פ"ד מה"א שנסתפק בהך דחיישינן שמא ש"פ במדי במפרש הרי את מקודשת לי בזה שש"פ אי שייך הך דשמואל יעו"ש ונעלם מהרב הנ"ל ולא ראה לשון הרשב"א בקידושין דף י"ב וז"ל והא דאמרינן לאו משום דס"ל כשמואל רק דס"ל כאביי ורבא ה"פ וכו' אי נמי היכא דא"ל ששוה פרוטה דאי לא שוה הכא לא הוי קידושין אפ"ה חייש לה משום דאביי ורבא עכ"ל, הרי מפורש דלא שייך לדשמואל ודוק היטב בכל זה

ברמב"ם פסק דלכתחילה צריך הבעל בעצמו לכתוב הגט כמ"ש וכתב לה יעו"ש. וכ"ה בש"ע אה"ע סי' ק"כ יעו"ש ועב"ש שם שהביא דברי התוס' אי בעינן שליחות בכתיבה יעו"ש, ועיין בספר מכתב מאליהו שהביא דברי תוס' גיטין פ"ב אההוא דפריך ורבנן האי וכתב מאי עבדי לי' וכתבו דתרי וכתב לה כתיבי חד אלשמה וניחא מאי דקשיא לי' דלא משני דוכתב אצטריך לכשיכתבנו הבעל ולדברי התוס' ניחא אך דקשיא לי' דמשמע מדבריהם דלכשיכתבנו הבעל לא קאי וכתב יעו"ש ובאמת בלא"ה הי' לו להקשות דהא בההוא דר"ח דיכילנא למיפסלינהו וכו' משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה וכו' מבואר דלמדין מוכתב שיהי' משלו ולא משלה וע"כ דהתוס' לשיטתייהו שהביא הב"ש דוכתב אסופר קאי וכתבו שם דהא דפריך מוכתב והכא איהי קא כתבה דאונתן קא סמיך יעו"ש וא"כ שפיר לא בעינן אכתיבה שיהי' משל הבעל מוכתב ועולין דבריהם כהוגן על וכתב, אך בעיקר דברי התוס' תמהני דהרי בלא"ה דרשינן מוכתב לה ולא לה ולחברתה כמבואר בקידושין דף י"ד יעו"ש ועוד תמהני על דברי הרמב"ם פ"ב מהלכות גירושין ה"א שכתב וז"ל זה שנאמר בתורה וכתב לה וכו' לא נאמר וכתב וכו' ונתן שלא תקח מעצמה עכ"ל יעו"ש והנה כבר כתב שם הרב מכתב מאליהו דתרי וכתב ותרי ונתן קאי יעו"ש. אך דאכתי לא הועיל כלל חדא דאכתי יש לדקדק דצריך שיהי' הנתינה משל הבעל ואמת דגם על התוס' תקשי כן דהרי משמע מדבריהם דלא דרשינן מחד וכתב תרי דרשא וא"כ אכתי מתרי ונתן לא שמעינן רק חד שלא תקח מעצמה וחד לשיתן בעצמו ועל נתינה כ"ע מודו דבעינן שליחות וא"כ אכתי מנא ידעינן דהנתינה יהי' משלו דמינה פריך ר"ח והכא איהי קא כתב לי' וכו' והנראה בזה דהנה בלא"ה יש לדקדק בש"ס דקאמר אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה לי' וכו' ויש להבין כיון דמ"מ הסופר כותב ע"פ ציוויו מתקיים וכתב עפ"ז ואטו שכירות סופר מי כתיב באורייתא והנראה דודאי כיון דכתיב וכתב משמע שעיקר הכתיבה