יד רמה על בבא בתרא לז:

פד. פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר הני מילי גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל אילנות דמכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא שייר אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל. הא שמעתא לא מיתוקמא אלא בג' אילנות דאית להו קרקע תחתיהן וביניהן וחוצה להן כדבעינן למימר קמן (פב,א), והא קמ"ל דכי היכי דגבי לוקח אית להו קרקע לדברי הכל ואפילו לרבנן, גבי מוכר נמי אית להו קרקע לדברי הכל. דלא מיבעיא לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר ומשייר מידי דצריך ליה לשיורי, דכי היכי דגבי בור ודות משייר דרך דצריך ליה, גבי אילנות נמי משייר קרקע דצריך ליה, אלא אפילו לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר, ואפילו מידי דצריך להו לבור ולדות כגון דרך לא משייר, וכ"ש קרקע דלא צריך ליה, הני מילי דלא משייר קרקע גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא ולא חייש דלימא ליה לוקח סליק בורך ואמטול הכי לא רמי אדעתיה לשיורי ליה קרקע לבד מגופיהו, אבל אילנות דמכחשי בארעא דינקי לחלוחיתא דארעא שיורי שייר להו קרקע, דמסיק אדעתיה דאי לא משייר אמר ליה לוקח עקור אילנך שקול וזיל, וכיון דרמי אדעתיה לשיורי קרקע קרקע הראוי להן הוא דמשייר. וכי תימא בור ודות נמי הא קא מכחשי בארעא משום מיא, כיון דכי שיירינהו לבור ולדות מסתמא בהדי כתלים דידהו הוא דשיירינהו, דבלאו כותל לא הוי בור, תו לא מטי ליה הזיקא חוץ לכותל הבור ולא חייש דלימא ליה סליק בורך.

ואפילו גבי אילנות נמי דוקא קרקע, אבל דרך לית להו, מידי דהוה אבור ודות לר' עקיבא, ומידי דהוה אקונה שלשה אילנות לרבנן, דאע"ג דאית להו קרקע לית להו דרך מטעמא דבעין רעה מוכר, כדאיתא בהדיא בפרק המוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא פב,ב), וכל היכא דגבי לוקח לרבנן לית ליה דרך מטעמא דבעין רעה מוכר, גבי מוכר לר' עקיבא לית ליה דרך מטעמא דבעין יפה מוכר. ואפילו קרקע נמי דוקא שלשה אבל שנים אין לו קרקע כר' עקיבא, כדבעינן לברורה בסוף פרק המוכר את הבית (לקמן בבא בתרא עא,א וסי' פא). והשתא דאתית להכי, משכחת לה לשמעתין בין בסתמא, דומיא דבור ודות, בין במפרש. משכחת לה בסתמא, דזבין ליה קרקע שדה פלונית דמסתמא קרקע זבין אילנות לא זבין, ומשכחת לה במפרש, דזבין לה לשדה נהליה לבר משלשה אילנות, ואע"ג דלא סימינהו ניהליה, ולא חיישינן דילמא רצופין שייר או מפוזרין שייר ולית להו קרקע, דכיון דמסתמא שייר יד לוקח על התחתונה:

פה. מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר' עקיבא ורבנן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לבעל האילנות קרקע דחזי לאילנות, לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר לית ליה לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות בהדך לדידך נמי לית לך בקרקע בהדאי אבל הכא מוכר בעין יפה מוכר לרבנן דאמרי אין לו ואפילו לרב פפא דאמר יש לו הני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידך בעין יפה לדידי נמי בעין יפה אבל הכא מוכר בעין רעה מוכר. וכבר איפסיקא הלכתא כר' עקיבא בפרק המוכר את הבית (לקמן בבא בתרא סה,א). והא נמי לא מיתוקמא אלא בשלשה אילנות, אבל בשני אילנות אפי' ר' עקיבא מודה דלא קנה קרקע כדברירנא התם (לקמן בבא בתרא עא,א סי' פא). דיקא נמי מדנקט מכר אילנות ושייר קרקע לפניו, דמשמע דמכר כל האילנות ולא שייר לפניו אלא קרקע. ומסתברא דאפילו בשלשה נמי דוקא היכא דשייר קרקע בפירוש, דלר' עקיבא דאמר בעין יפה מוכר כי שייר קרקע שאינו צריך לאילנות אבל קרקע הצריך לאילנות לא שייר, ורבנן סברי בעין רעה מוכר ואפילו קרקע הצריך לאילנות נמי שייר, אבל המוכר שלשה אילנות לחברו בתוך שדהו אפי' רבנן מודו דקנה קרקע כסתמא דמתני' דהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא פא,א) דתנן קנה שלשה קנה קרקע ודברי הכל היא. תדע דהא פליגי בה אמוראי התם (פב,ב), דאיכא מאן דמוקי לה התם כרבנן ודלא כרבי עקיבא ואיכא דמוקים לה אפילו כרבי עקיבא, דשמעת מינה דכולי עלמא מודו דההיא מתני' מודו בה רבנן. ומסתברא דאי ליכא אלא קרקע הצריך לאילנות, כיון דשייר בפירוש כי שיירי כוליה שיירי, ולית ליה ללוקח בגויה אלא שעבודא בעלמא למשבקינהו להנהו אילנות בגויה:

פו. וש"מ דכי פליגי רב זביד ורב פפא גבי זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע (לעיל ע"א) בשני לקוחות פליגי, וטעמיה דרב פפא דאמר ליה כי היכי דלדידך זבין בעין יפה לדידי נמי זבין בעין יפה, הלכך זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע. ודוקא בקרקע הצריך לאילנות, אבל שאין צריך לאילנות דכולי עלמא לא קני ליה אלא ההוא דאחזיק ביה. וכן הלכתא:

פז. אמרי נהרדעי אכלן רצופין אינה חזקה. כלומר אם אכלן רצופין, כגון שאין בין זה לזה ארבע אמות, אינה חזקה, דלמעקר קימי. מתקיף לה רבא אלא מעתה האי מישרא דאספסתא במאי קני לה. אלא אע"ג דלמעקר קימא, כיון דאכל לה דרך הנאתה הויא חזקה, הני נמי אע"ג דלמעקר קיימי כיון דאכיל להו דרך הנאתן הויא חזקה. אלא אמר רבא מכרן רצופין אין לו קרקע ללוקח, דאע"ג דכי שקלת להו לאמצעיים משתיירי ליה ללוקח שלשה אילנות ברחוק ארבע אמות בין כל א' מהן לחבירו, כיון דהשתא מיהת לאו בני קימא נינהו לאו כשדה אילן דמו וכולהו כעקורין דמו ולית להו קרקע. וקי"ל כותיה דרבא לגבי חזקה, דאע"ג דאכלן רצופין יש להן חזקה. ושמעינן מינה דכל היכא דאכיל לה לארעא דרך הנאתה לפום מאי דחזיא ליה השתא באנפא [ד]משתרשי ליה למחזיק הויא חזקה, ואע"פ שאין דרך רוב שדות בכך, והוא דלא מתפקר דומיא דמגודא דערודי ולבר [ו]מאי דדמי ליה:

פח. והא דאמר רבא מכרן רצופין אין לו ללוקח קרקע, ואע"ג דכי חזית להו לאמצעיים כאלו אינן הוי רוחא בין שלשה חיצונים ארבע אמות, אסקה רב זירא כתנאי. ואית בה פלוגתא בנוסחי, איכא נוסחי דאית בהו הכי כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות רבי שמעון אומר אינו כרם ומותר להביא זרע לשם, וחכמים אומרים כרם ורואים את האמצעיים כאלו אינן. ואסור להביא זרע לשם. ולהני נוסחי קם ליה רבא כר' שמעון, הילכך לית הלכתא כותיה, דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים. מיהו ע"כ לא קאמרי רבנן הרי זה כרם אלא היכא דרואין את האמצעיים כאלו אינן ומשתיירי התם גפנים שיש בהן שיעור כרם ונוטעים כהלכתן כדקאמרי בהדיא ורואין את האמצעיים כאלו אינן, והוא הדין במוכר עשרה אילנות ואין ביניהן ארבע אמות פנוי דרואין את האמצעיים כאלו אינן, ואם יש בחיצונים שלשה אילנות שיש ביניהן ד"א יש לו קרקע ואם לאו אין לו קרקע. וההיא דפסק רבא הלכתא בפ' המוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא פג,א) הלכתא מארבע אמות ועד [שש] עשרה, דשמעת מינה דאי מיקרבי טפי לית להו קרקע, לא פליגא אדרבנן, דאלו רבא קמיירי התם כגון שאין שם שלשה אילנות שיהא ביניהן ארבע אמות, ואלו רבנן קא מיירו כגון שאין בין הגפן האמצעית לגפן הסמוכה לה ד"א אלא שיש בקצותן חמש גפנים שבין כל אחת ואחת מהן ד"א, שכשאתה רואה את האמצעיים כאלו אינן נמצאו החיצונים נטועין כהלכתן ונמצא בין כל גפן וגפן מהן פנוי ד"א, וקי"ל כרבנן. ואיכא נוסחי דאית בהו אפכא, כרם שהוא נטוע על פחות מד"א אינו כרם ר"ש אומר כרם ורואין את האמצעיים כאלו אינן, ולפום הני נוסחי קם לה רבא (כדבענן) [כרבנן] דהלכתא כוותייהו. והדבר צריך הכרע: