יד אליעזר חלק ב צו

אברהם שם בסי' ב' כ' שד' ר' ירוחם עם הב"י הוא פלפול קדום בחידושי הרשב"א ביבמות ד' ב' דפליגי בזה גדולי המפרשים אי הך סברא דאפשר במינו דוקא בדאיכא מינו אבל בלית לי' מינו לא הוי אפשר וד' הר' ירוחם הן ד' הרשב"א שם ועי' בשאגת ארי' סי' צ"ו שכ' מתחלה כסברת הב"י לענין אם אין לו מצה של היתר אסור לאכול מצה של חדש כו' וכ"כ מסברת עצמו ולא הביא ד' הב"י הנ"ל ואח"כ דחה זה מהא דשבח קל"ג והאריך בזה והיינו כקושי' הגאון ר' עזריאל הנ"ל על הב"י וגם לא הביא דברי ר' ירוחם הנ"ל ועי' ברמ"ץ חאו"ח סי' ג' מ"ש בד' ר' ירוחם והב"י הנ"ל והאריך בזה ועי' בספרי תורת אליעזר על או"ח סי' ט' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' במלא הרועים אות ע' עשה דותה ל"ת סי' כ"ו שכ' בהא דר"ל הנ"ל דמוכח מד' התוס' פסחים פ"ה א' ד"ה כשהוא דדוקא היכא דיכול לקיים שניהם בהיתר גמור אבל היכא דא"א לקיים שניהם כ"א ע"י אי' קצת אע"פ דהוא אי' קל דרבנן מ"מ תו לא הוי יכול לקיים שניהם ודחינן ל"ת משום עשה ולא עבדי' ע"י אי' קל דרבנן כו' והביא ד' התוס' זבחים צ"ז ב' ד"ה ואחר וכ' ליישב שלא יהי' סתירה מד' התוס' לדבריו הנ"ל כו' ובסי' א' שם מה שהביא ד' האו"ח בפסחים פ"ה מ"ש ע"ד הפסקי תוס' בזבחים ומ"ש עליו וכ' דמד' התוס' יבמות ו' ב' ד"ה טעמא שכ' דמכשירי מצוה שא"א לעשותה חשיב כמצוה משמט כד' הפסקי תוס' הנ"ל והביא ד' הנ"י בב"מ הנ"ל שלא כ"כ וכ"כ בישוי"ש באו"ח סוף הל' פסח בד' נכד המחבר והביא ראי' מד' התוס' פסחים פ"ה הנ"ל והאריך בזה ולא ראה ד' המלא הרועים הנ"ל שכבר הקדימו בזה

ג) ולענין האי כללא דר"ל הנ"ל אי בעי' שיכול לקיים שניהם לאלתר דוקא אז הוא דלא דחי אבל אם כעת לא יוכל לקיים אף דיוכל לקיים למחר מקרי א"י לקיים ודחי העשה לל"ת א"ד כיון דסוף סוף יכול לקיים בהיתר אפשר דמקרי יכול לקיים שניהם ולא דחי. הנה מד' התוס' פסחים מ"ז ב' ד"ה אחרישה משמע דס"ל דאף אם לא יכול לקיים לאלתר מקרי אפשר לקיים שניהם ולא דחי שכ' וז"ל אם הי' דם ציפור במקום חרישה וכה"ג שאם הי' מבקש עפר אחר ינגב הדם או יטשטש ע"י מים ולא יקיים מצות כיסוי וגם מיירי שא"י לקפלו וליטלו דאל"כ ל"ש כאן דלדחי עשה ל"ת כדאמר ר"ל כו' אם יכול לקיים שניהם מוטב אם לאו ידחה עשה ל"ת עכ"ל ומשמע דאם לא ינגב הדם או לא יטשטש מקרי אפשר לקיים שניהם ואף דא"י לקיים לאלתר מ"מ מקרי אפשר לקיים שניהם ולא דחי וכן משמע מד' התוס' יבמות ה' ב' ד"ה כולהו שכ' וז"ל וא"ת אדילפי' מכלאים בציצית דדחי נילף משריפת קדשים דלא דחי כו' וי"ל דש"ה דלא בטלה מצותו בכך ויכול לשורפה אחר יו"ט ומ"מ אי לאו דבקר שני לא הייתי מחלק וה"א דדחי עכ"ל הרי מבואר מדבריהם היכא דבטלה העשה ולא יוכל לקיים לעולם בלי דחיות הלאו אז הוא דלא ילפי' משר"ק דלא דחי אבל היכא דהוי דומיא דשר"ק שלא תבטל המצוה לעולם ויוכל לקיים המצוה אח"כ בלי דחיית הלאו אז ילפי' באמת משר"ק דלא דחי עשה לל"ת דמקרי אפשר לקיים שניהם אך הרשב"א בשבת כ"ד ב' ד"ה א"נ כ' וז"ל ואיכא דק"ל ותהוי נמי שר"ק עשה ויו"ט ל"ת גרידא אכתי היכי הוי דחי האי עשה לל"ת דהא אפשר להמתין למחר ולקיים עשה כדר"ל כו' ותי' הרמב"ן ז"ל דלא אמר ר"ל הכי אלא היכא דאפשר לקיים שניהם עכשיו בלי דחיית ל"ת כגון ההיא דיבמות כ"ו גבי אלמנה מן האירוסין כדר"ל כו' וה"נ אפשר בחליצה דמקיים עשה ול"ת וכגון ההיא דאמרי' בפ' התכלת גבי סדין בציצית שאפשר לעשות לו כן ממינו ולא עבדי' צמר וכן כל כיוצא באלו אבל היכא דלא אפשר לקיים עשה היום אלא בדחיית הלאו א"א לקיים שניהם מקרי שהרי א"א לקיים עכשיו ובודאי הכי משמע כדבריו וכדמוכח ברפ"ק דיבמות דאמרי' אלא אתיא מבנין ביהמ"ק כו' ת"ל את שבתותי תשמרו הא לא"ה דחי' מאי לאו בבונה וסותר ואם איתא האיך אפשר לומר כן דהא בנין ביהמ"ק אפשר למחר ואפשר לקיים שניהם וא"כ איך אפשר לומר דדחי' ועוד דדחי' לא בלאו דמחמר ואקשי' אלא הא דקיי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת לגמור מהכא דלא דחי' אמאי לימא דשאני הכא דאפשר כדר"ל הא בעלמא דלא אפשר דחי' וכה"ג נמי איכא למידק מדאתי' התם למפשטא ממיתת ב"ד ואע"ג דמיתת ב"ד אפשר למחר כו' עכ"ל וכ"כ עוד הרשב"א בביצה ח' ב' ד"ה מיהא הובא דבריו ביבין שמועה כלל רי"ד הרי דס"ל דבעי' דוקא שיכול לקיים שניהם לאלתר אבל אם לא יכול לקיים לאלתר אף דיכול לקיים למחר מקרי א"י לקיים שניהם דלא כהתוס' וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא נחלת יעקב בפתיחה שם אות כ' שכ' נמי כן דבזה מחולקין התוס' והרשב"א וכ' ליישב בד' הרשב"א קושי' התומים סי' כ"ת והשושהע"מ כלל ו' בברכות י"ט ב' גבי ולאחותו כו' דפריך ולגמר מיני' כו' יעוש"ה. ועי' בברוך טעם פ"א שם שהביא ד הרשב"א הנ"ל וגם הביא ד' הישימקו"ב ביצה ח' בשם הרשב"א שכ"כ אך בפ"ב שם כ' דהתוס' פסחים הנ"ל ס"ל נמי כהרשב"א והאריך בזה. ובאמת מד' התוס' שם משמע כמ"ש הנחלת יעקב הנ"ל ובד' התוס' פסחים ויבמות הנ"ל יש ליישב קושי' הש"א סי' צ"ו בהא דקא' הגמ' נזיר מ"א א' ותו אס"ד כי עביד במלקט ורהיטני מצוה קא עביד מדלא כתיב תער כדר"ל כו' כלומר וא"כ א"א לגלח בתער ולדחות לאי דגילוח זקן והמ"ל לזקנו דכ' רחמנא להתיר מצורע בגילוח זקן ומאי קושי' דלמא זקנו אתי להתיר היכא דאין לו אלא תער עכקוש"י והוכיח מזה דכל כה"ג ל"א דאתי עשה ודחי ל"ת כיון דאפשר במלקט ורהיטני ואע"פ שאין לזה יש לזה עכ"ד והיינו כהב"י הנ"ל. ולפ"ד התוס' הנ"ל לק"מ די"ל משום דאפשר לדחות תגלחת לאחר זמן עד שיגיע לידו מלקט ורהיטני דהא מוכח בנזיר נ"ט דאינו מעכב לגלח דוקא ביום הז' וזה מקרי יכול לקיים שניהם לפ"ד התוס' הנ"ל וא"כ ממילא אין ראי' מזה לד' הב"י הנ"ל וצ"ל דקושי' הש"א הוא לפ"ד הרשב"א הנ"ל דבעי' דוקא לאלתר אבל היכא דא"א לקיים לאלתר כו' מקרי א"א לקיים שניהם ובזה שפיר ד' הש"א. ועי' ביד אלי' בכללים אות ע' עשה דוחה ל"ת סי' ב' שכ' נמי כן ליישב קושי' הש"א והביא נמי ד' הרשב"א כו' והק' על ראי' הרשב"א מבנין ביהמ"ק והביא ד' התוס' יבמות הנ"ל וד' הרשב"א ביבמות וד' הרשב"א בר"פ ר"א דמילה כו' והביא נמי ד' הפ"י ביצה ח' ב' דכ' כה"ג וכ' ג"כ דלפ"מ דמסקי' דיו"ט הוי עשה ול"ת שוב לא ילפי' דאין עשה דוחה ל"ת במקום שאפשר לקיים למחר רק דלגמרי ילפי' מכלאים בציצית ולא מחלקינן כלל מסברא והשיג עליו והאריך בזה והפ"י לא ראה ד' הרשב"א דשבת שהרי לא הביאו ועי"ש עוד בס' נחלת יעקב שכ' דהא דאמר ר"ל כ"מ שאתה יכול לקיים שניהם כו' אפי' היכא דלא יכול לקיים כ"א ע"י שאלה וכ' דכן משמע מריש סוגיא דיבמות ועי' בעצ"ל ובעונג יו"ט חאו"ח סי' מ"ג בהג"ה מ"ש והאריכו בזה:

ד) והנה בעירובין ק' א' איתא מתן ד' במתן אתת ר"א או' ינתן במתן ד' ור' יהושע אומר ינתנו במתנה אחת א"ל ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל ר"י הרי הוא עובר על בל תוסיף כו' והק' התוס' ד"ה מתן וז"ל וא"ת וליתי עשה ולדחי לאו דבל תוסיף וי"ל דל"ד כלל לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו עכ"ל. בד' התוס' אלו יש ליישב קושי' החינוך והרשב"א הנ"ל דמש"ה לא אתי עשה דמצה וסוכה ודחי ל"ת דבל יחל משום דע"י פשיעה בא שנדר שלא יאכל מצה יהי'