יד אליעזר חלק ב צה

מתחיל המצוה אלא בשעה ששופר בידו לתקוע ובזה שפיר אמרי' בעידנא אבל בהשבת אבידה זהו מגוף המצוה אבל התוס' ס"ל אף בגוף המצוה בעי' בעידנא ומיושב בזה ד' התוס' סוכה ל' א' ד"ה משום והאריך בזה ועי' בברוך טעם דין עשה דוחה ל"ת פ"א שכ' בענין בעידנא א' בעי' דוקא ממש באותו פעם שמקיים העשה עובר על הל"ת או דסגי כל שאין הפסקה בין התחלת עד גמר קיום המצוה וכ' שזהו מחלוקת הראשונים הובא ברשב"א יבמות ו' כו' והאריך הרבה בזה ועי' בס' חידושי מהרשד"ם אות ב' ענין בעידנא שכ' דד' הרנב"ר והר"י הלוי הנ"ל תליא בזה אי מקלקל בחבורה חייב או פטור כו' והאריך הרבה בזה ועי' בדברי חיים דיני יו"ט סי' י' ובקונטרס מ"ת שם סי' כ"ב ובבנין עולם חאו"ח סי' י"ט מ"ש והאריכו בזה וע' בתשובת מהרי"מ סי' נ"ח דלא נאמר דברים הללו דבעי בעידנא כו' אלא היכא דלא הוי אתחלתא דמצוה כלל בעידנא דמעקר לאו אבל היכא דהוי אתחלתא דמצוה בעידנא דמעקר לאו אף דעיקר גמר מצוה הוי לאחר דמעקר לאו כו' שפיר דמי והביא ראי' משבת קל"ג א' דקא' אומן לימא להו אנא עביד פלגא דמצוה ואת עביד פלגא דמצוה אלמא חזינן לענין מילה דניתנה שבת לדחות כו' אף דמל ולא פרע כאילו לא מל ועיקר המצוה נתקיים בגמרה מ"מ שפיר דמי לעשות חבורה כיון דהוי אתחלתא דמצוה וה"נ לענין עשה דוחה ל"ת לא בעי' דלהוי ממש בעידנא כו' רק כיון דאתחלתא דמצוה נעשית בעידנא כו' שפיר דמי כו'

ומעתה אני או' דהא דקא' הש"ס לענין כיסוי הדם דלא הוי בעידנא כו' זה שייך לענין אפר שלמעלה כו' א"כ לענין אפר שלמעלה בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה כלל דהא העשה הוא אח"כ לכסות דם מלמעלה מהאפר שנעשה אבל לענין אפר דלמטה שייך שפיר בעידנא כו' דהא כך מצותו דיתן אפר מתחלה מלמטה ואח"כ דם וע"ז אפר א"כ הוי אתחלתא דמצוה שהתחיל לחפור שיהי' עפר תחוח ויתן עליו כו' א"כ י"ל דלענין האפר מלמטה שפיר הוי בעידנא כו' והאריך בזה ולא הביא ד' הנ"י והריטב"א והמ"מ והפסקי תוס' הנ"ל ועי' בתנא תוספאה נדרים פ"א הל' ט' בעטור בכורים שם אות א' ובשאילות שמואל שלו סי' י"ח דלפ"מ דאמרי' בשבת קל"ב דרבא דריש מק"ו שבת החמורה דוחה צרעת לכ"ש וא"ל ר"ס ממאי דשבת חמורה דלמא צרעת תמורה דדוחה עבודה ודוחה שבת וא"ל רבא לאו משום דצרעת חמורה אלא משום דגברא הוא דלא חזי ומסיק בקושי' נגעים טהורים מא"ל ולא השיב לו רבא ור"א אמר הטעם דלאו צרעת תמורה אלא משום בעידנא הוא נ' מזה מבואר דרבא לא ס"ל הך סברא דבעידנא

ולפ"ז לפ"מ דמסיק דרבא ור"ס תנאי הוא ורי"א ס"ל כמו ר"ס דלא דרשי' הק"ו וע"כ טעמא דלא ס"ל בעידנא וא"כ איכא פרכא ממאי דשבת חמורה דלמא צרעת חמורה א"כ פליגי תנאי בהך סברא דבעידנא ואנן קי"ל דבעי' בעידנא כו' והאריך בזה וכעת ראיתי בברוך טעם שם פ"ב שכ' נמי כן דרבא ס"ל דלא בעי' בעידנא והביא דכ"כ באבן העוזר ומיושב בזה קושי' התוס' זבחים צ"ז ב' על רבא דיליף מעצם לא תשברו בו כו' דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש תפ"ל דלא הוי בעידנא כו' ולד' אבן העוזר א"ש דרבא לשיטתו דלא בעי בעידנא וגם מיושב בזה הקושי' לר"א שם כו' תפ"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כדמוכח מהא דעצם כו' ולפי הנ"ל א"ש דר"א לשיטתו דבעי' בעידנא ליכא הוכחה מהא דעצם כו' דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והק' דלרבא דלא בעי בעידנא וגם ס"ל דיו"ט לא הוי רק ל"ת נשאר קושי' הגמ' מ"ט לא דחי עשה דשופר שבות דרבנן כו' וכ' ליישב והאריך בזה ועי' בבית שלמה חיו"ד סי' ק"מ שהביא בשם חכם א' שכ' דהא דבעי' בעידנא היינו למאן דיליף מכלאים בציצית אבל למאן דיליף מראשו כו' לא בעי' בעידנא

ומיושב בזה קושי' התוס' זבחים צ"ז הנ"ל והוא השיג עליו וכ' דאף למאן דיליף מראשו דהיינו רבא דס"ל הכנף מין כנף א"א למגמר מכלאים בציצית וע"כ דיליף מראשו אפי"ה ס"ל דבעי' בעידנא כו' והאריך בזה אבל מהא דשבת קל"ב משמע דרבא ס"ל דלא בעי' בעידנא וכמ"ש השאילות שמואל שפיר יש ליישב קושי' התוס' זבחים דרבא לשיטתו דלא בעי בעידנא וכמ"ש הברוך טעם הנ"ל ועי' בתוס' זבחים ל"ג ב' ד"ה לענין שכ' דעשה שיש בה כרת דוחה ל"ת אף דלא הוי בעידנא הובא בגינת וורדים כלל ט' וכ' דאף שמד' התוס' פסחים נ"ט א' ד"ה אתי לא משמע כן יעוש"ה ובאמת כן מסתבר דהא לא ידעי' דעשה דוחה ל"ת רק דילפי' מכלאים בציצית ובעי' דומיא דכלאים בציצית דהוי עשה שאין בה כרת ובהא בעי' בעידנא דומיא דכלאים בציצית אבל בעשה שיש בה כרת לא בעי' בעידנא. והנה בשיבולי לקט הל' ר"ה כ' ליישב דמש"ה קא' הגמ' דיו"ט הוי עשה ול"ת ולא קא' משום דהוי בעידנא רעשה דרבים דחי ל"ת אף דלא הוי בעידנא הובא דבריו במג"א סי' תמ"ו ס"ק ב' ומד' הר"ן הנ"ל מבואר דלא ס"ל כהשיבולי לקט שכ' דקושטא דמלתא קא' מיהו לא צריכנא להכי כו' דהא בעידנא כו' לא מקיים עשה הרי דס"ל דאף בעשה דרבים בעי' בעידנא דלא כהשיבולי לקט ועי' בטו"א שם שכ' דעכצ"ל כד' הר"ן דאל"כ למ"ד בשבת כ"ה דיו"ט אינו אלא ל"ת גרידא מ"ט לא דחי עשה דשופר לל"ת דיו"ט בכל הני דמתני' כו' ועפ"ז הק' על השיבולי לקט דלפ"ד תקשי מתני' להני אמוראי דס"ל דיו"ט לא הוי אלא ל"ת גרידא אמאי לא דתי בכל הני דמתני' וכ' דאין להביא ראי' להשיבל"ק מגיטין ל"ח מעשה בר"א כו' ודחה והאריך בזה

ובאמת בלא"ה אין ראי' מהתם וכמ"ש בהגהות מצפה איתן בר"ה דר"א לשיטתו דס"ל מכשירי מצוה דוחין ל"ת וא"כ לא בעי בעידנא ותמה על הטו"א דלא הרגיש בקושי' המג"א ע"ז בסי' צ' ועי' בתשובת רע"א הנדפס מחדש סי' קמ"ג מה שהק' על השיבל"ק משבת קל"ב ב' דקא' הגמ' היכי אמרי' דעשה דוחה ל"ת כגון מילה בצרעת דבעידנא כו' והא בקרבנות צבור דהוי עשה דצבור לדחי לצרעת וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי' בברוך טעם שם פ"ב מ"ש ע"ד השיבל"ק והאריך בזה

(כ) והנה קי"ל דכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם יכול לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת והוא מימרא דר"ל בשבת קל"ג א' וביבמות כ' ב' ובנזיר מ"א א' נ"ח א' ובמנחות מ' א' ועי' בב"י באו"ח סי' י"א שהביא ד' ר' ירוחם שכ' דחוטי פשתן פוטרים בבגד של צמר וכן בהיפך דכלאים בציצית מותר ודוקא כשאינו מוצא ממינו אבל אם מוצא ממינו לא יטיל בו כלאים כדאמר ר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת כו' וכ' הב"י עליו וא"נ אלא אע"פ שאינו מצוי לו ממינו מאחר שאפשר לקיים את שניהם אילו הי' מצוי לו לא דחינן את ל"ת עכ"ד ועי' בברית אברהם חאו"ח סי' א' שהביא קושי' הגאון ר' עזריאל הלוי אב"ד דק"ק לובלין על הב"י משבת קל"ג א' דקא' הגמ' באו' אבי הבן לקוץ בהרת דבנו הוא קמתכוין ופריך ואי איכא אחר ליעבד אחר דאמר ר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת כו' ומשני דליכא אחר ול"א כיון דאולי הי' מצוי אתר הוי אפשר השתא נמי מקרי אפשר א"ו דבכה"ג כיון שאין לפנינו לקיים שניהם שפיר אתי עשה ודחי הל"ת וכמ"ש ר' ירוחם ולא כהב"י הנ"ל עכקוש"י וכ' ליישב והאריך בזה. ובס' ב' שם מ"ש והאריך בזה ובתשובות בית אפרים חאו"ח סי' ה' ובהגהות ר' יוסף חנינא ליפא מייזליש בנזיר מ"א א' ובמפרשי הים בסוף הס' בתשובות שם ובישו"י באו"ח סי' י"ד ס"ק א' ובסי' כ"ב ס"ק ב' ובס' החיים באו"ח סי' י"א ובארה"ח סי' י"ב בארץ יהודה שם ס"ק א' ובמגן גיבורים סי' ט' בשה"ג שם ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה והברית