יד אליעזר חלק ב עח

בקהלת יעקב מהגאון מקארלין חיו"ד סי' ו' שנשאל באשה הסופרת נקיים שלה ותוך ימי ספירתה מצאה כתם ואינה נודעת באיזה יום הי' שלא בדקה חלוקה כמה ימים מאיזה יום תחל לספור. והשיב דדבר פשוט שסותרת כל מה שלפני' ומתחלת לספור מעת מציאת הכתם כדין אשה טהורה שמצאה כתם שהיא מקולקלת למנינה לענין וסת נידותה וימי זיבה אבל מונה מיום שמנאה הכתם כדאמר בברייתא כו' ומלתא דפשיטא היא כו' ואם עלה ע"ד הרוצה להקל לתלות ביום ראשון הואיל ואז הוחזקה עדיין מעין פתוח משא"כ באשה טהורה ולומר דכל היכא דאיכא למתלי תלי בכתמים ולפחות בקלקול הואיל ואותו היום בודאי מקילקל תלי' שלא לקלקל יותר ולדמות זה לכל הני דתנינן דתולין בהו הא ודאי דלא דמיא לכל הני דפ' האשה כו' שתולה בשומרת יום כו' או, ביושבת על דם טוהר דחברתא לא מקלקלא בשביל זה יותר אבל בשומרת יום בשני שלה לא תלי' כיון דמקלקלא מעט וכ"ש לתלות בעצמה ביום א' לספירתה כיון דעכ"פ צריכין לקלק אותה מקולקלת לגמרי ולא מצינו לכל הראשונים לתלות בעצמה רק בחלוק שלבשה במי נדותה ממש דלא מקלקלינן לה מידי וגם שאז הי' מעין פתוח בלי ספק אבל לתלות ביום א' לספירתה ח"ו וזה לא שמענו מעולם ופשוט שסותרת כל מה שלפני' ומתחלת מיום מציאת הכתם ז"נ ואפי' לקולא מחזקי' לכל הטומאות כשעת מציאתן ואינה מטמא למפרע וכ"ש לחומרא עכ"ד. ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' פ"ג שנשאל מי לענין אשה שהתחילה לספור ז"נ ובדקה ביום א' כדין ולמחר נסע בעלה ולא הי' בדעתו לחזור עד חצי שנה ונתייאשה מלבדוק ושהה בדרך ב' ימים וחזר לביתו אם הימים שנתייאשה כו' עולים לה למנין ז"נ או לא. והשיב דלכאורה נ' דהני ימים שהסיחה דעתה מלספור כו' עולים למנין ז"נ ויכולה להשלים ימים נקיים כדקי"ל דאף אם לא בדק רק בראשון וז' נמי סגי כר"א ואף שהכא גרע מלא בדקה בנתים כו' מ"מ נ' דמה דמחוסר כונה כו' אין בזה חשש כיון שלא הרגישה שום ראי' כו' דלא עדיף ספירת ז"נ מטבילה דאמרי' בחולין ל"א דנדה שנאנסה טהורה לבעלה כו' וחולין לא בעי כונה כו' וה"ה לענין נקיים והכי משמע קצת בנדה כ' דר' ראה דה בלילה וטימא ביום וטיהר ולא חש ר' לשאול לה דאולי היא עומדת בז"נ כו' והוא אמר לה סתם ביום שמעה והדם טהור א"ו דלא אכפת לן במה שהסיחה דעתה מספירה כו' ועלה יום ההוא לספירת נקיים ועוד הביא ראי' מהא דתנן שם י"ג ב' החרשת כו' אם יש שם פקחות מתקנות אותן כו' והא ודאי דלא כיונה כלל להחזיק הימים לז"נ ואפי"ה מהני אלמא דלא בעי כונה להחזקת נקיים כו' ועוד הביא ראי' מהא דאיתא שם ס"ט א' דאמר רב סופן אף שאין תחילתן ותחילתן אף שאין סופן ומתיב ר"י בר חנינא טועה כו' אלא לאו ש"מ בעי' ספורין בפנינו וקשה דלמא אף דרב ס"ל תחילתן אף שאין סופן כו' היינו לענין בדיקה דסגי בדיקה א' בתוך הז"נ אבל מ"מ בעי כונתה להחזיק הימים לז"נ והך דטועה לא כיונה כלל להחזיקה לנקיים מש"ה לא בעי לאטבלה ביממא כדין זבה א"ו כו' דאין זה קפידא כלל גבי זבה שתחזיק אותה לנקיים כו' והאריך בזה ומסיק דלא בעי כונה יעוש"ה. והיינו כד' השם ארי' הנ"ל

(ה) וביום הז'. עי' בדגול מרבבה שהביא ד' הסמ"ג וכ' דא"כ אפי' לא בדקה ביום א' ובדקה בא' מימים אמצעים וגם ביום ז' גם הסמ"ג מודה שעלו לה ובלבד שעכ"פ ביום שפסקה בדקה כדי שתפסוק בטהרה עכ"ד. ועי' בנו"ב שלו מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ח דמבואר מדבריו שם דאם לא בדקה ביום א' רק בא' מימים אמצעים ובז' דל"מ דלא כמ"ש בדגמ"ר הובא דבריו בפ"ח ס"ק ו'. ועי' בבית שלמה ביו"ד ת"ב סי מ"א שכ' דהעיקר כמ"ש בנו"ב ועי' באשכול הל' והאריך בזה. ועי"ש עוד בנו"ב סי' קכ"ט מ"ש והאריך בזה. נדה סי' מ"ד בנחל אשכול שם אות י"ב מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ו (ו) לחורים ולסדקים. עי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ו שהביא ד' הרשב"א בתה"א קפ"ג א' שכ' וז"ל תנן בפ"ק דנדה המשמשת בעדים כו' עד שלפני התשמיש אינו ממעט מפקידה מ"ט מתוך שמהומה ביתה אינה מכניסתו לחורין ולסדקים ובדקה מכאן כ' הרב ר"א דכל לבעילה א"צ בדיקת חו"ס כו' והדעת מכרעת כלשון זה הב' והרמב"ן הכריע דבדיקת הפסקה כו' צריכה חו"ס אבל בדיקת ז' בבדיקה כל דהו סגי וגם זה אינו מספיק כו' ועוד דכל בדיקת חורין הוא הנקרא בדיקה אבל בדיקה שלא בחורין היא הנקראת קינוח וכדמשמע ספ"ק דנדה כו' לקינוח ולא לבדיקה אלמא בדיקה בלי חו"ס אינה נקראת אלא קינוח ואנן בבדיקת ז' בדיקה תניא בהו דאלמא בדיקת חורין הוא וכן הדעת מכרעת כ"ל והאריך בזה בד' הראב"ד ואח"כ כ' ע"ד הרשב"א דממקום שבא להחמיר משם אביא איזה קולא דהרשב"א כ' דבדיקה בלי חו"ס קינוח מקרי ולא בדיקה כו' כ' עליו דפשפשתי בכל ד' הרמב"ם בא"ב וז"ל בפ"ד הל' י"ד דרך ב"י ובנות ישראל לבדוק עצמן אח"ת כיצד מקנח האיש עצמו במטלית נכונה לו ומקנחת האשה עצמה במטלית נכונה לה כו' וכן בהל' ט"ו בגדים אלו שמקנחים בהם כו' והבגד שמקנחת בה הוא נקרא עד ובהל' ט"ז הצניעות אינן משמשות עד שיבדקו עצמן קודם תשמיש כו' ובהל' י"ז המשמש פעמים רבות כו' אלא מקנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה כו' שמשה מטתה וקנחה עצמה כו' וכן בהל' י"ט קנחה עצמה בעד כו' וכן פעמים רבות בדבריו אינו קורא לה בדיקה אלא קינוח וכיון שבגמ' דקדקו בזה לפ"ד הרשב"א עד שאמרו לקינוח ולא לבדיקה ודקדק הרשב"א מזה שהקינוח אינו עולה בשביל בדיקה וא"כ למה כ' הרמב"ם בכ"מ קינות א"ו דקינוח סגי באמת לבעלה עכ"ד. ועי' בחו"ד ס"ק ד' שכ' עליו דאין ראי' כלל דהתם מיירי בבדיקה שלפני התשמיש ואינה עסוקה בטהרות דשם ודאי לא בעי רק קינוח כיון שיש לה חזקת טהרה כו' וכ' שזה ג"כ כונת הראב"ד שהוכיח מהא דאמר רבין כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו דבבדיקה כל דהו סגי וזה ג"כ מיירי בבדיקה שלפני התשמיש אבל בבדיקת הפס"ט ובדיקת נקיים כ' הוא בעצמו דבעי' שתהי' עד מקום שהשמש דש כו' וכן הרמב"ם כ' בכל בדיקות אלו לשון בדיקה כו' ובאמת מד' הרמב"ם בהל' י"ד ובהל' ט"ז הנ"ל מיירי להדיא בבדיקה של אחה"ת וכ' לשון קינוח ושפיר ד' הנו"ב הנ"ל. עוד כ' הנו"ב שם לדחות ראי' הרשב"א מהא דאמרו הוי וסת שאמרו לקינוח כו' דשם מיירי בשעת תשמיש כו' דליכא למימר בי' אי איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי כ' עליו החו"ד דעיקר ראי' הרש ב"א מהלשון דאנן בדיקה תני' וזה קינוח מקרי כדאמרי' וסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה אלמא דבדיקה אינו הקינוח עוד הביא הנו"ב טעם דלא בעי' בדיקת חו"ס לבעלה דל"א נגד הבעל דכותלי ביה"ר מוקמי אפי' במקום דאיכא חזקת טומאה והוכיח זה דאל"כ משכחת טומאת מעל"ע למפרע כו' כגון יולדת שטבלה אחר ימי לידה ולמחר ראתה ליחוש לדם שיצא מאתמול לביה"ח וכותלי ביה"ר העמידוהו כו' א"ו דאפי' במקום חזקת טומאה ל"א כותלי ביה"ר מוקמי לדם וא"ל כיון שטבלה כבר קודם שנולד הס' הרי הוא בחזקת טהרה דא"כ מקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרי העמד עמא על חזקתו ואמאי הא יש לו כבר חזקת טהרה דהא טבל א"ו כיון שאנו מסופקין על הטבילה אם היא כדין אמרי' העמד טמא על חזקתו וה"נ דכותי' עכ"ד השיג עליו החו"ד וכ' דמאי דמדמה לי' למקוה שנמדד אחר הטבילה ל"ד כלל דשאני גבי מקוה דהס' הוא במעשה המכשיר דודאי מוקמי' לה אחזק' משא"כ כשנולד