יד אליעזר חלק ב עט

הס' בגוף האדם וראי' לזה דהא כל ס' בשחיטה אמרי' בהמה בחזקתו אי' עומדת ובס' שהה או דרס וכן בנמצא הסכין פגום ולא ידעי' או בעור או במפרקת אסורה דהוי ס' בשחי' כו' ואלו גבי ישב לה קוץ בושט אמרי' נשחטה הותרה כדאמרי' בחולין מ"ג וביבמות ל"א שהק' התוס' נימא כשחטה הותרה וכן מוכרח בש"ס שם דמדמה לה לס' דרוסה ולשאר ספי' ואף אם ודאי ניקב הושט הוי נבלה ול"מ לה שחי' ול"א דשאני התם דס' בשחי' היא א"ו דשאני כשנולד הס' במעשה המכשיר מטעם שכ' הרשב"א ביבמות ל"א כיון שיש ס' במעשה המכשיר יש לנו לומר שמא נעשה בה המעשה ההוא והרי מתה לפניך משא"כ כשמעשה המכשיר נעשה כדינו בבירור רק שנולד ס' אם נולד בה מעשה המטריף מוקמי' אחזקה שלא נולד המעשה ההוא וה"נ דכותי' דמקוה שנמצא חסר לסכין פגום דמיא דמדמה לי' בחולין י"א לס' בשתי' אבל כשנולד ס' באדם אי נטמא קודם ולא מהניא לי' טבילה או לא לנמצא ס' בושט אי ניקב ולא מהניא לי' שחי' דמיא דאמרי' נשחטה הותרה וה"נ יש לנו לומר נטבלה הותרה עכ"ד ועי' בראש אפרים בסוף הס' בכללי חזקות סי' ט"ו מה שהשיג עליו וכ' דד' הנו"ב נכונים דכיון דהאשה ודאי ראתה ואין ס' רק אם ראתה קודם טבילה וביה"ר העמידוהו תו אח"כ ממילא דאית לן למימר אוקי בחזקת טומאה ולא הועילה הטבילה כלל וכמו במקוה שנמדד ונמצא חסר דהס' בזמן ומה לי אם הס' שלא הועילה הטבילה מחמת חסרון במקוה ומה לי שהס' מחמת ראי' דם באשה אדרבה התם יש סברא לומר מקוה אתרעאי כו' אלא שנגד זה אמרי' שם חסר ואתאי כמ"ש התוס' בחולין כ"ו וכ' דבאמת ה"ל להנו"ב לאתויי מהא דטבל ועלה דאע"פ שעשה מעשה הטבילה כהלכתו אפי"ה חוששין מחמת דבר החוצץ שעליו שמא הי' בו קודם טבילה אע"פ שנתעסק בו כל היום ומה לי דבר חוצץ עליו או נמצא טומאתה בשולי' ואין לך דבר חוצץ גדול מזה אע"כ דאמרי' אי הוי דמעיקרא הוי אתי וכן מוכח מהא דשמיטה אם ס' קודם שחי' נשחטה דהוי ס' בשחי' כו' ועוד השיג ע"ד החו"ד הנ"ל במ"ש ע"ד התוס' יבמות כ"ו כ' דסותר ד"ע מהא דכ' בסי' נ' כו' והאריך בזה להשיג ע"ד החו"ד וכ' אח"כ ובעיקר ד' הנו"ב בזה שכ' וא"ל כיון שטבלה קודם שנולד הס' כבר היא בחזקת טהרה כו' נ' שכונתו דאיכא למימר כיון שכבר יצאה זו בהיתר והוחזקה בו קודם שראתה תו לא מפקי' לה מחזקה זו וכמ"ש הפוס' לעיל סי' י"ח סברא זו בשם הראב"ן לענין נאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום כו' עכ"ד ובסי' ש י"ד שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בהגהות אמרי ברוך מ"ש ע"ד החו"ד הנ"ל ועי' בתשובת רע"א סי' ס' מ"ש בדין זה דבדיקת חו"ס ומ"ש ע"ד הנו"ב והחו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בעצ"ל ובבשמים ראש בכסא דהרסנא סי' קנ"ו והבשמים ראש שם כ' דבדיקת הפס"ט הוי דאורייתא ועי' בשמלה ס"ק י"א ובס' יד מאיר סי' נ"א מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ח (ז) פקחות כו'. עי' בתשובת רע"א סי' ס"ב שהק' על מתני' נדה י"ג ב' החרשת והשוטית כו' דאמאי שביק מתני' חרש שוטה וקטן כמו בעלמא והיינו דקטנה דהוחזקה להיות רואה אינה נאמנת על בדיקת עצמה ויהא דין חדש בקטנה נשואה שהוחזקה לראות ג"פ תצטרך בדיקה ע"י נשים אחרות וצ"ע לדינא עכ"ד

סעיף י (ח) בהג"ה פחות מכגריס. עי' במי נדה מהדו"ת ובחידושיו לנדה נ"ט ב' שכ' דדייק כרב בלשונו דוקא פחות מכגריס אך הי' בכגריס אף דבעלמא הוי כגרים כפחות מכגריס מ"מ לענין הנך ג"י דעיקר הטעם דתולין בפחות מכגריס הוי מכח דאין לך סדין שאין עליו כמה טיפי דמים וזה הוי רק בפחות מכגריס אך בכגריס שלם לא שכיח כן הרבה פעמים כו' הוי כגריס. כיתר מכגריס דל"ש בזה אין לך מטה כו' עכ"ד

סימן קצז

סעיף א (א) אין הנדה. עי' במי נדה מהדו"ת שהביא ד' הטור שכ' דבירושלמי איתא כ"ד ר"ת כו' ותמה עליו דבש"ס דילן מוכח להיפך מנדה י"ד ב' דמשני התם ודאי וודאי הוא כו' והניח בצ"ע על הטור

סעיף ב (ב) בהג"ה הי' אפשר. עי' במי נדה מהדו"ק שנשאל באשה יולדת ששהתה כמה שבועות אחר לידתה וספרה ז"נ כי סברה שיבא בעלה וככלות ז"נ לא בא ונמשך זמן מה שלא בא ובא אח"כ ולא בדקה א"ע אחר כלות ז"נ היטב לבדוק בכל יום אם מותר לטבול מיד אם לא אם בעי' ז"נ סמוך לטבילה או לא וכ' דבר ברור הוא דלא בעי' ז"נ סמוך לטבילה רק כל שספרה ז"נ אחר כלות ראייתה מותרת לטבול באיזה יום שתרצה כל שבדקה קודם טבילתה ומנאה א"ט טהורה כו' והאריך הרבה בזה ופ' כן יעוש"ה

סעיף ג (ג) לטבול ביום. עי' בס' דברי יעקב סי' פ"ב שנשאל בעיר שיום ה' הוא יומא דשוקא וגם הנשים הם סוחרים ולהיותם טרודין אירע בקצתן בהגיע יום ההוא נשכח מלבם הפס"ט עד הערב ועי"ז יחול יום הטבילה בליל שבת אי מותרת לטבול כו'. עוד נשאל לענין טבילת בנות הכפרים אשר באין בכאן לטבול איך להורות לענין טבילתן ביום והאריך הרבה בסי' זה ובסי' פ"ג בענין גזירת חכמים ומסיק דמחוורתא דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו כו' ופעמים שראו להחמיר בגזירותן לאסור אף בדיעבד ופעמים לא גזרו רק לכתחלה וכיון דאשכחן בכמה גזירות שנאסר גם בדיעבד ממילא דשוב אין להתיר בטבילה ביום ז' ע"י זה שאין אי' הטבילה ביום רק משום גזירות חכמים וכ"ש שכבר הוכחנו מן הש"ס דגם בדיעבד לא עלתה הטבילה ביום וכ"נ להלכה ולזה גם בבנות הכפרים בחל טבילתן ביום ז' בע"ש אין שום היתר לטבול ביום ז' בשום אופן ובכה"ג תטבול ביום א' עכ"ד יעוש"ה ועי' בישוי"ע סק' ב' ובשמלה ס"ק ד' ה' ו' ובמי נדה בנדה ס"ז א' מ"ש והאריכו בזה

(ד) בהג"ה והכלות כו'. עי' במי נדה מהדו"ק שנשאל בכלה שיום חופתה הוא יום ז' לראייתה אם יכולה לטבול ביום כדי שלא ההי' חופת נדה כו' וכ' בזה תשובה להגאון בעל בית אפרים והאריך הרבה בזה והביא ד' המרדכי בהל' נדה כו' ופ' דביום ח' מותרת לטבול ביום וכמשמעות לשון המרדכי דכ' דטובלות ביום ד' מכח דהמנהג הי' שתנשא בד' והיינו כמ"ש בש"ם דבתולה נשאת בד' ונבעלת בה' א"כ משמע דהחופה הי' ביום ולכך ביום ח' מותרת לטבול אף אם החופה תהי' ביום אבל ביום ז' אין לה לטבול ביום לכתחלה לחוש לדעת הש"ך כו' אך אם הוי שעה"ד וצורך שעה יש לה לטבול ביום רק לראות לעשות החופה בלילה דוקא עכ"ד ועי' בשמלה ס"ק ז' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ד (ה) דאיכא אונס. עי' במי נדה מהדו"ת שנשאל באשה שהוצרכה ללכת בדרך תיכף אחר יום ז' לספירתה ותתעכב שם כמה שבועות ולא תוכל לטבול וגם ביום ז' אחר צאה"כ לא תהי' במקום שתוכל לטבול שם אם תוכל לטבול ביום ז' והביא ד' הס"ט בשם הב"ח כו' והשיג עליו והאריך בזה וסיים דאף להמתירין היינו רק באונס גמור כנדון של הב"ח אבל היכא דלא הוי אונם רק שצריכה לילך בדרך בדבר הרשות והרי בידה להתעכב אם תרנה ולכך אף בדיעבד לא עלתה לה טבילה אם טובלת בז' עכ"ד ועי' בעצ"ל מ"ש והאריך הרבה בזה ועי' בשמלה