יד אליעזר חלק ב עב

דברייתא דהנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה ואין לו שכינת קברות ושפיר ד' הרמב"ם הנ"ל שפ' דהל' כר' אף נגד רשב"ג אביו ולק"מ קושי' הס"ט הנ"ל ועי' בשמלה ס"ק מ"ט שכ' נמי כן דלפי הגירסא שלפנינו ניחא כו'. ומיושב בזה קושי הס"ט אך כ' דביד מלאכי הרבה להשיב על הכ"מ בזה ובס"ק נ"א שם מ"ש בזה ועי' ברא"ש בגיטין שם סי' ה' בק"נ אות מ' שהק' על הרמב"ם שפ' כרשב"ג דהא לא קי"ל כרשב"ג אלא במשנה ולא בברייתא והניח בצ"ע ולק"מ דהרמב"ם פ' הל' כרשב"ג אף בברייתא וכמ"ש הכ"מ הנ"ל ולא ראה הק"נ ד' הכ"מ ועי' בש"ך חו"מ סי' קע"א ס"ק ט' שכ' דמד' התוס' ב"מ ס"ט א' ד"ה אלא מוכח נמי דס"ל דהל' כרשב"ג אף בברייתא וע' בספרי דמשק אליעזר שם ס"ק ב' מ"ש בהאי כללא והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד ברא"ש ובק"נ אות נ' וברא"ש ב"מ פ' המקבל סי' י"ד ובהגהות הגר"א שם וברא"ש פ' ואלו מגלחין סי' ל"ב ובק"נ שם אות ק' וברש"י סנהדרין כ"ג ב' ד"ה אפי' ובש"ך לעיל סי' קכ"ז ס"ק כ' ובנימוקי הגרי"ב שם מ"ש לענין אי קי"ל הל' כר' נגד רשב"ג אביו יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה

סעיף מג (כח) לבעלת הכתם. עי' חו"ד ס"ק ל"ב שהק' דהא גם באי' דרבנן אמרי' שאני אומר כו' ועי' במי נדה מהדו"ת שכ' ב' תי' ליישב והאריך בזה ואח"כ כ' להסתפק בדין אשה שהלכה במרחץ והחליפה כתונת שלה באחרת וא"א להודיע משל מי הוא כי הי' שם ארבעים נשים ובעת שלבשה הכתונת ופשטתו מצאה בה כתם והכירה שאין החלוק שלה והכתם אינה יודעת ממי הוא אי ממנה אי מאחרת וכ' מתחלה דנ' דבדין זה פליגי הרמב"ם והפוס' שכ' בדין דתולה בנכרית הרואה כו' ואח"כ דחה זה והאריך וכ' לבסוף דגוף דין זה נ"ע כו' וכיון דכתמים דרבנן והולכין בספי' לקולא נ' להקל בכה"ג כו' עכ"ד ועי"ש עוד מ"ש ע"ד המחבר סעי' מ"ה יעוש"ה

סעיף מו (כט) ולא עבר. עי' בשמלה ס"ק י"ד שתמה כי במדינותינו החוש יעיד דחזקה היא שכל כתם עובר ע"י כביסה והיינו מפני שכובסים בבורית ואפר והביא שבש"ע של מוהרש"ז ס"ק צ"ג העיר בזה ובס"ק נ"ג שם הביא ד' הס"ט בחדוד הלכות שכ' על הא דאיבעי' להו עד שעת כיבוס חזקתו בדוק א"ד חזקתו מתכבס למנפ"י כו' וכ' ה"ה דנפ"מ אם יכולה לתלות אחר הכיבוס בכתם שהי' לפני הכיבוס כו' ותמה עליו דהא בין חזקתו מתכבס אינה יכולה לתלות עכ"ד

סעיף מח (ל) אחת ארוכה. עי' במי נדה מהדו"ת שכ' די"ל דאם היתה הקצרה בעלת כתם אף דקי"ל דאין תולין כתם בכתם מ"מ בכה"ג דהיתה אחת ארוכה ואחת קצרה דהוי ב' למעליותה שמגיע לקצרה נגד בית התורפה יותר מארוכה גם הקצרה כבר בעלת כתם תולה הארוכה בקצרה והארוכה טהורה כו' וכ' אלא מסתפינא להקל בזה כיון דלא ביארו כן הפוס' עכ"ד. ועי' עוד בספרו מי נדה נ"ח א' ד"ה ת"ש שכ' נמי כן והאריך בזה יעוש"ה

סעיף נ (לא) כולן טמאות. עי' בשם ארי' חיו"ד סי' מ"ד מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' במי נדה בנדה ס"א א' שכ' דאם שכחה אם עברה דרך עלי' או דרך מרגלות המטה דטהורה כו' האריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ח' ובס"ט ס"ק צ"א ובשמלה ס"ק נ"ט מ"ש והאריכו הרבה בזה יעוש"ה

סעיף נב (לב) כיצד אחת. עי' ש"ך ס"ק ס"ט דיש לה וסת אינה תולה באין לה וסת וכן יש לה וסת ולא הגיע שעת וסתה אינה תולה בהגיע שעת וסתה כו' עכ"ד וכן הוא בתוס' נדה ס' ב' ד"ה עוברה ועי' במקמ"ח שהק' דמתוס' נדה ה' א' ד"ה הא מוכח להיפך כו' והניח בקושי' ועי' במי נדה מהדו"ק שהק' נמי כעין זה וכ' ליישב והאריך בזה ועוד הביא המקמ"ח ד' המשל"מ פ"ט מהל' א"ב שכ' דאינה תולה במי שלא ראתה רק שמא תראה כגון בעונה סמוך לוסתה כו' וכ' עליו דלא ידעתי למה כ' זה מסברא דנפשי' הלא מבואר זה בתוס' נדה ס' הנ"ל דאינה תולה באשה שהגיע שטת וסתה והן ד' המשל"מ עכ"ד

(לג) כולן שוות כו'. עי' במי נדה מהדו"ת שנשאל במינקת שמצאה כתם ונסתפקו אם הי' אדום או גוון טהור כו' והאריך הרבה בזה ופ' דהאשה טמאה בודאי וכ' דדין זה תליא בפלוגתא של הרשב"א והרמב"ם שהביא הטור סי' זה כו' ואנן קי"ל כהרשב"א דמן הסתם היא טמאה עד שתדע בבירור שהיא טהורה אז אף בזה טמאה כל שלא ידענו בבירור לה מראה טהורה עכ"ד

(לד) שלשתן ערות. עי' ט"ז ס"ק מ' משהק' מחו"מ סי' ע"ט סעי' י"א כו' דנימא כל מלתא דלא רמיא אאניש אמר ולאו אדעתי' כו' ומ"ש ליישב ומ"ש הנקוה"כ עליו ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ליישב קושי' זו ומחלק בין היכא שאין בו שום נפ"מ כו' ובין היכא שיש נפ"מ כו' ובמי נדה בנדה ס"א א' הביא ראי' להט"ז והאריך בזה ועי' לעיל סי' י"ח ס"ק ד' מ"ש ע"ד הט"ז והנקוה"כ והמי נדה והארכתי הרבה בזה יעוש"ה

(לה) כולן טמאות. עי' במי נדה מהדו"ת שהביא ד' הס"ט לענין אשה המוצאות קרטין אדומות ושחורות ויש לה הני כנים הדבוקים בבשר ובעור כו' שהאריך בזה וסיים להקל וכ' הוא עליו דאין להקל בזה מכמה טעמי כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דמ"ש הס"ט במעשה שלו דבדקה האשה ע"י חיכוך ומצאה ג"כ הוא תמוה דמה דמיון חיכוך ממש לנגיעה בעלמא כל שהיא לכך לדעתי אין לתלות בזה להקל כלל כו' וגם בדיקה של מיעוך צפורן ל"ש בזה כיון דדיעה הא' בסי' קפ"ח ס"ל דל"מ מיעוך רק באם הוי שום שינוי צורת ברי' אבל כל דלא הוי שינוי צורת ברי' ל"מ מיעוך אפי' הוא קשה כאבן טמאה כו' ואף דחד דיעה שם מקיל מ"מ הא קי"ל בכ"מ דהל' כדיעה ראשונה שסתם בש"ע וגם הש"ך מסיק שם כדיעה הא' לכך ל"מ בזה מיעוך ושרי' כלל וצ"ע בזה עכ"ד

סעיף נד (לו) חוץ מכתמי כו'. עי' ט"ו ס"ק מ"א שהביא תשובת רמ"א סי' צ"ז כו' לענין אשה שהיתה בעלת חטטין ומכות המגוטלים בדם כו' והשיב דטמאה כו' והט"ז השיג עליו והאריך בזה ועי' בשמלה מ"ש ליישב קושי' הט"ז והאריך הרבה בזה ועי' בחו"ד ס"ק ל"ז שכ' דפלוגתייהו אינה אלא בלא הרגישה אבל בהרגישה שיצא דם ממקורה ומצאה מראות טמורות על חלוקה וגם מראה אודם לכ"ע אינה תולה אפי' היא בעלת חטטין כו' ואפי' אם האודם פחות מגרים אינה תולה במאכולת כו' והביא ראי' והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק צ"ג ובמי נדה ובעצ"ל ובמעיל צדקה סי' כ' מ"ש והאריכו בד' הרמ"א והט"ז הנ"ל יעוש"ה

סימן קצא

סעיף א (א) בהג"ה וי"א דאפי' כו'. עי' ש"ך ס"ק ג' שהביא ד' הב"י שכ' לחלק בין טהרות לבעלה כו' והשיג עליו דכי היכי דלטהרות לכתחלה אסור ה"ה לבעלה ועי' בס"ט ס"ק ב' ובשמלה ס"ק ד' מ"ש ע"ד הב"י והש"ך והאריכו בזה ועי' בצ"צ חיו"ד סי' קמ"ה מ"ש והאריך הרבה בזה ועי"ש עוד בס"ט ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק א' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק ו' שכ' דהוי ס"ס והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) שיש לה וסת. עי' ש"ך ס"ק ז' מה שהק' על מהרי"ל וכ' דמהרי"ל ספוקי מספקא לי' אי האי בדיקה