יד אליעזר חלק ב עא

הרגישה בדם מהמקור כו' עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק י"ח מה שהק' עליו וכ' שיש לתלות אפי' בשעת וסתה ג"כ ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' בס"ט לעיל סי' קפ"ג ס"ק ב' ובתשובת רע"א סי' נ"ו וסי' ס"א וסי' ע"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' ט' שהביא ד' המאיר נתיבים סי' נ"ז שהביא בשם גדול א' שכ' דל"ק הט"ז רק בימי טהרתה ולא בספירת ז"נ והמ"נ השיב דאף בתוך ספירת ז"נ יש להקל כו' והאריך בזה וכ' דאף בימי ליבונה יש להקל כד' המ"נ וכ' דאף להנו"ב דס"ל דבימי ליבונה יש לה חזקת טומאה מ"מ כיון דרגילה להוציא דם מבית הרעי והוי כמכה שידוע שמוציא דם כמ"ש החו"ד והגאון רע"א כו' ובכה"ג גם הנו"ב הקיל בסי' מ"א שלא בשעת וסתה דמיירי מזה הט"ז אמנם בג"י הראשונים אף לד' הרמ"א סי' קצ"ו דהקיל לתלות במכה שידוע שמוציאה דם כו' זהו דוקא בכתם הנמצא אבל לא בבדיקת עד כמ"ש הדגמ"ר כו' אבל לאחר ג"י הראשונים אם דרכה להוציא דם מבית הרעי ובלא הרגשה בדקה א"ע ובלא כונה נגעה שם ג"כ יש להקל כהט"ז אף בימי ליבונה כמ"ש המ"נ והגאון רע"א סי' ע"ח בנידון זה ממש להקל לאח ג"י הראשונים ולהחמיר תוך ג"י הראשונים וכ' אמנם מה שתמה הגאון רע"א שם על הט"ז במאי דמשמע דאינו מקיל רק שלא בשעת וסתה דאפי' בשעת וסתה יש להקל כיון דהוי כמכה שידוע שמוציאה דם דכאן ל"ש הסברא דוכי לעול לא תהי' טמאה וכן תמה החו"ד ס"ק י"ח היינו משום שהט"ז מיירי אף בימי טהרתה ומש"ה הק' אבל בימי ליבונה אף לאחר ג"י ודאי דבשעת וסתה אין להקל אבל שלא בשעת וסתה והוא אחר ג"י הראשונים אם רגילה להוציא דם ובדקה עצמה בלא הרגשה ונגעה גם שם ומצאה דם יש לטהרה עכ"ד ובסי' ח' שם מ"ש והאריך בזה ועי' במי נדה מהדו"ק שנשאל באשה מעוברת שמצאה כתם גדול בענין שלא הי' לה לתלות וטימאה א"ע לבעלה כו' ולמחרת ג"כ הי' כן והי' ראשה ואברי' כבדין כו' ונתגלו לה חולי המורידין כו' ונפתחו ונמצא דם הרבה ושואלת אם תוכל לתלות שגם מאתמול הי' זה מן המורידין רק שלא ידעה להרגיש בהם כיון שלא הי' חולי זה עד הנה ולא ידעה כלל אם יש חולי מורידין או לא וכ' די"ל דאמרי' בריש נדה ובסוף קידושין ע"ט גבי חביות ומקוה כו' ה"נ י"ל העמד האשה בחזקת טהרה מאי אמרת העמד הגוף על חזקתו והשתא דאתרע מחולי זה הרי דם לפניך מחולי זה לכך יש לילך בתר הרי דם לפניך כו' ובזה אין נעשה בזמן מיעוט רק בזמן מרובה כו' והאריך הרבה בזה ופ' דיש להקל בזה עכ"פ בשעת עיבורה שהיא מסולקת בדמים אך אם לא היתה בחזקת מסולקת דמים בזה לא מלאני לבי להקל כו' עכ"ד ועי"ש עוד בסי' קצ"א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף לה (כה) בדקה כו'. עי' במקמ"ח ש שהביא ד' החו"ד שכ' בכונת התוס' נדה י"ד כו' ותמה עליו מ"ש דלאח"ז דטמאין מס' הוי רק כמו טומאת כתמים דבהדיא מוכח בנדה י"ד דהוי ספד"א דק' שם למ"ד דלא בעי' חתיכה מב' חתיכות חייבין בא"ת מוכח דספד"א דבטומאת כתמים ליכא א"ת וע"כ דהוי ספד"א כו' ועוד הק' כיון שנמצא הדם ע"י בדיקה האיך אפשר לומר דהוי טומאת כתם דהוי הרגשת העד דהוי ספד"א כמ"ש הוא בעצמו כו' עכ"ד

(כב) אף עגול. עי' בחו"ד ס"ק כ"ב ובס"ט ס"ק ס' מה שהק' על הט"ז ס"ק כ"ד ועי' במי נדה מהדו"ת מ"ש ליישב והאריך בזה ומ"ש לענין רוב וקרוב כו' והאריך בזה ואח"כ כ' להסתפק דאם בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתה ביריכה ונמצא דם על העד וגם על הירך נמצא דם סמוך למקום העד ובמקום שאין דם המקור יכול ליפול שמה דבזה דם הירך עצמו ודאי הוי רק מעלמא א"כ אי נימא דנילך אחה"ר דהוי מהמקור ולא מהקרוב דהוי של ירך הסמוך לעד או נימא דאזלי' בתר הקרוב ואמרי' כמו שדם זה של הירך הוא מעלמא כ"כ דם זה של העד הוי מהירך ועכ"פ מידי ספי' לא נפקא והוי רק משום כתם כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף לז (כג) וטחתו בירכה. עי' במי נדה מהדו"ק ומהדו"ת מ"ש והאריך בזה וכ' שם דהא דל"א ס"ס במקום חזקה היינו כשהחזקה שייך נגד ב' הספי' ואם הי' אירע כל ס' בפ"ע הוי מועיל לן חזקה זו כגון חזקת איסור כו' ועי' לעיל כי' ק"י בכללי ס"ס מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף מא (כד) לישראלית. עי' חו"ד ס"ק כ"ט שהביא ד' הש"ס נדה ס' א' תולה בשומרת יום כו' ועי' במקמ"ח ובשמלה ס"ק מ"ד מה שהק' עליו והאריכו בזה ועי' בס"ט ס"ק ע' מ"ש ע"ד המשל"מ פ"ט מהל' א"ב ועי' בשמלה שם מ"ש ע"ד המשל"מ והס"ט והאריך בזה ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ע"ד המשל"מ והאריך בזה ומ"ש בד' הרמ"א שכ' בג"י הראשונים כו' והאריך בזה ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' מ"ה ובס' לוחות העדות בסוף הס' בקונטרס נחלת אבות סי' י"א י"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף מב (כה) ואפי' בזה"ז. עי' מנח"י ס"ק מ"ג שהק' דפשיטא שתולין בזה"ז בבתולה שנבעלה בעילה ראשונה דהא בלא"ה קי"ל דטמאה כנדה כו' והביא ד' הגהות פרישה שהרגיש בזה כו' ודחה דבריו וכ' ליישב דהטעם הוא דאף דמטמאי' לה מ"מ לא מקרי מקולקלת לתלות בה כיון דאינה טמאה מדאורייתא רק מדרבנן והוא טומאת ס' להן אין תולין כמו דאין תולין כתם בכתם כו' ולכן אצטריך לטעם שדמי' מצויין בה יותר ומטעם זה לאחר שחיתה המכה אין תולין בה אף בזה"ז אף שעדיין לא טבלה עכ"ד ועי' בס"ט ס"ק ע"ז שהשיג עליו דאפי' אינה טמאה אלא מדרבנן מ"מ מקולקלת היא וחברתה תולה בה דדוקא בכתמים לא תלי' כיון דלא ידעי' אי מגופה או לאו אבל בעלמא תלי' אפי' איני טמאה אלא מדרבנן דומיא דכתמים וכן מוכח ממ"ש המשל"מ דבזה"ז נמי תולין בסופרת ז' שלא טבלה אע"ג דא"צ ז"נ אלא מחומרא דר"ז כו' עכ"ד. ובאמת אין זה השגה וכמ"ש בשמלה ס"ק מ"ו דבעילת בתולה בזה"ז דמיא לכתמים דגם בבתולה לא ידעי' אי חזאי דם נדה ואע"ג דודאי חזאי דם הרי דם בתולים הוא ואמאי אכפת לן בגוי' דם טהור הוא רק החשש היא שמא נתערב בו גם דם נדה וכ"כ גבי כתמים מטמאי' לה שמא אתא הדם מגופה ומ"מ לא תלי' בי' כתם משום דלא ברירא לן אי חזאי מגופה או לא כ"כ בבתולה לא ברירא לן אי חזאי דם נדה או לא עכ"ד ודבריו נכונים ושפיר ד' המנח"י הנ"ל ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה

(כו) שלא טבלה. עי' בישוי"ע ס"ק ז' מ"ש טעם על הטור שהשמיט דברים הללו שלא טבלה כו' וכ' ליישב בזה ד' הטור לעיל סי' קפ"ג מקושי' הב"י כו' והאריך בזה יעוש"ה

(כז) תולה בה. והיינו שפ' כרשב"ג בנדה ס' א' בברייתא והרמב"ם פ"ט מהל' א"ב פ' דאין תולה בה וכ' המ"מ הטעם דס"ל דהלכה כרבי מחבירו ועי' בס"ט ס"ק שהק' דממ"ש הרמב"ם פי"א מהל' נחלות הל' ה' מבואר דס"ל דאין הל' כר' נגד רשב"ג אביו שהי' רבו וכמ"ש הרי"ף שם בפ' הניזקין עכקוש"י והניח בקושי' ובאמת בגירסא שלפנינו בגיטין א' בברייתא ליתא דברי ר' כמ"ש המ"מ אלא כך הוא הגירסא וצריך לחשוב עמהם רשב"ג או' א"צ וא"כ ניחא די"ל דהרמב"ם ס"ל דהל' כרשב"ג אף בברייתא וכמ"ש הכ"מ פ"ט מהל' טומאת מת הל' ה' בהא דפ' כרשב"ג