יד אליעזר חלק ב ז

בס' המצות שורש ט' כהט"ז ועי' ברמב"ם שם מ"ש בזה וכן מבואר בס' הכריתות בלשון למודים שער א' סי' כ"ט כהט"ז שכ' וז"ל או שמא יש לחלק דשאור ודבש ב' שמות נינהו וליכא שם כולל לשניהם ולכך לא חשיב לאו שבכללות אבל מעשר דגן תירוש ויצהר כולם כוללים בשם מעשר וכן לחם קלי וכרמל כוללים בשם חדש עכ"ל והיינו כהט"ז הנ"ל דכל שהוא שם א' הוי טפי לאו שבכללות ולא כהפרישה וכן מבואר להדיא בהליכות עולם שער ד' בדין לאו שבכללות כהט"ז שכ' וז"ל והמחוור שבכולן דלא מקרי לאו שבכללות אלא כגון שהוציא הכתוב הרבה דברים בשם אחד כגון לא תאכלו על הדם דדרשי' מיני' כמה ענינים או אפי' הוציאם בכמה שמות אלא שיש להם שם אחד וכללן כולם כמו ולחם וקלי וכרמל שכלולים בשם א' כל כה"ג מקרי לאו שבכללות אבל כשאין להם שם א' יכלול את כולם אינו נקרא לאו שבכללות ואע"פ שכללן בלאו א' כגון הך דמנחות גבי שאור ודבש דאתמר המעלה שאור ודבש על גבי המזבח לוקה משום שאור ולוקה משום דבש וכה"ג עכ"ל הרי שכ' להדיא דכל דהוי משם א' הוי טפי לאו שבכללות וכהט"ז ולא כהפרישה הנ"ל אך מד' התוס' מכות י"ח הנ"ל מבואר כהפרישה וד' התוס' סתרי אהדדי ממכות להא דיומא וב"מ ומנחות הנ"ל וע"ש עוד בתב"ש ובמעין החכמה שם ובס' המצות שם במגילת אסתר ובמרגניתא טבא שם ובלב שמח שם ובקנאת סופרים שם וביבין שמועה על הלי"ע כלל קע"ו קע"ז ובגינת וורדים כלל כ"ד ובספרו שושה"ע כלל י"ז י"ח ובקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות ל' סי' קס"ד ובדברי אמת בענין לאוין וביד מלאכי בכללי הל' סי' שצ"א שצ"ב ובמהר"ם שיק על המצות בסוף הס' שם כלל ד' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ואכע"מ להאריך בזה. עוד הביא הט"ז ד' רש"ל פ' הגוזל שכ' דמי שיש לו כלב רע שמזיקו ומפסיד המאכל שיכול ליתן לו סם המות ואינו עובר משום צער ב"ח דהא לא אסרו התוס' אלא משום בל תשחית והכא ליכא עכ"ד ועי' במקום שמואל שם שהק' עליו דמ"ש מהא דאיתא בחולין ז' ב' בעובדא דר' ור' פנחס בן יאיר כו' א"ל עקרינא להו איכא צער ב"ח קטלינא להו איכא בל תשחית הרי דאף בדבר שבודאי נושך ומזיק אסור לקטול משום בל תשחית ומ"ש מהאי דכלב שזכר רש"ל וכ' ליישב דשאני התם שלא הזיקו עדיין ומספק אין לעבור אלאו דבל תשחית אבל כאן שכבר הזיק והפסיד המאכל אין שייך השחתה דהרי יש לו ג"כ הנאה ממה שלא יזיקו יותר וכ"כ בהדיא בסמ"ג לאוין סי' רכ"ט שכל שיש לו הנאה מרובה מהשחתה אין כאן אי' בל תשחית עכ"ד

סימן קיז

סעיף א' (א) לעשות סחורה הנה התוס' בפסחים כ"ג א' ד"ה אמר כ' וז"ל וא"ת דאמרי' בב"ק פ"ב ב' אסור לישראל לגדל חזירים תפ"ל דמדאורייתא אסור וי"ל דנפ"מ למיקם בארור א"נ הא דאסור מדאורייתא היינו להשתכר ולמכור לנכרי לאכול אבל להשתכר בשומנו או בעורו לא או שמגדל שלא למכור אלא למשוח ולהדליק אפי"ה בחזירים אסור עכ"ל הרי דס"ל דמה"ת אסור לעשות סחורה בדבר האסור וכן משמע פשטות ד' הגמ' שם דמה"ת אסור לעשות סחורה בדבר האסור דפריך א"ה אפי' לכתחלה נמי ומשני ש"ה דאמר קרא יהי' בהוייתן יהו משמע דהוי מה"ת וכ"כ הרא"ש בב"ק פ' מרובה סי' י"ב וז"ל ואפי' כדי למשוח מהן עורות דאלו למוכרו לנכרים אף מדאורייתא אסור כדתנן בפ"ז דשביעית אין עושין סחורה בנבילות כו' ובפ' כ"ש כ"ג א' דריש מקרא יהי' בהוייתן יהו עכ"ל והיינו כד' התוס' הנ"ל דמה"ת אסור לעשות סחורה וכן משמע מד' התוס' שם פ"ב ד"ה לא יגדל ועי' עוד בתוס' סוכה ל"ט א' ד"ה וליתב וכ"כ הנ"י שם ד"ה אין מגדלין וז"ל והכא בעי למימר אפי' לגדל שלא לאכילה דאילו לצורך אכילה מדאורייתא אסור לעשות סחורה בכל דבר טמא כדתנן בשביעית פ"ז אבל הכא מיירי לגדלם כדי למשוח בהן עורות ובהכי מותר מידי דהוי אסוסים וחמורים שעומדים למלאכה ומותר לעשות בהם סחורה והכי מפרש בירושלמי דשביעית הרא"ש והרא"ה עכ"ל הרי דס"ל להנ"י והרא"ה נמי כהתוס' הנ"ל דאסור מה"ת לעשות סחורה וכ"כ ר' ירוחם נתיב ט"ו אות ט"ז וז"ל ועוד פשוט דאסור מה"ת עכ"ל וכ"מ מד' הרמב"ם פ"ח מהל' מאכ"א הל' ט"ז שכ' וז"ל כל מאכל שאסבה"נ אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לעכו"ם או לכלבים אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות והדמים מותרים וכל דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה אע"פ שמותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה ולכוין מלאכתו בדברים האסורים חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה לפיכך אין עושין סחורה לא בנבילות ולא בטריפות ולא ברמשים עכ"ל ומשמע מדבריו דבשאר אי' אסור מה"ת לעשות בהם סחורה חוץ מן החלב דהתירה התורה לעשות סחורה דאם איתא דס"ל דרבנן אסרו לעשות סחורה מנין לו להרמב"ם שגם על חלב לא גזרו דומיא דשאר אי' א"ו דס"ל להרמב"ם דאי' סחורה הוא מה"ת ומש"ה כ' חוץ מן החלב וכ"כ המשל"מ שם דכן מוכח מד' הרמב"ם וכן משמע עוד מד' הרמב"ם שם הל' י"ח שכ' וז"ל זה הכלל כל שאי' מה"ת אסור לעשות בו סחורה וכל שאי' מדבריהם מותר לעשות בו סחורה בין בספק בין בודאי עכ"ל מ"ש בין בין בספק בין בודאי לא קאי אלא ארישא דמלתא דקא' דכל שאסור מה"ת אסור לעשות בו סחורה וע"ז אמר בין בספק בין בודאי דלא תימא דוקא באי' ודאי איכא סחורה ולא בס' אי' ואזיל הרמב"ם לשיטתי' דס"ל דאי' הספק אינו אלא מדרבנן וס"ד דדמי לחלב שחלבו עכו"ם דמותר לעשות בו סחורה קמ"ל דל"ד אי' דרבנן שעיקר אי' מדרבנן לס' אי' תורה וכ"כ בפ"מ ח"א סי' ג' דזהו כונת הרמב"ם הובא דבריו בארעא דרבנן מערכת אות א' סי' כ"ה והעלה דדעת הרמב"ם דמה"ת אסור לעשות סחורה ממה שאסור הסחורה בס' אי' תורה ועי' בתויו"ט בשביעית פ"ז מ"ג שכ' דאין הכרע בד' הרמב"ם הנ"ל אי ס"ל דאסור מה"ת לעשות סחורה או מדרבנן אבל העיקר בדעת הרמב"ם דס"ל דאסור מה"ת וכהפ"מ והמשל"מ הנ"ל וכ"כ הפר"ח ס"ק א' דכן ס"ל להרמב"ם דמה"ת אסור לעשות סחורה ודייק מד' הרמב"ם שכ' חוץ מן החלב כו' וכהמשל"מ הנ"ל וכ"כ בבינת אדם שער או"ה סי' פ"ג דדעת הרמב"ם דאסור מה"ת וכ' הגם דלפמ"ש הט"ז פי' בתוס' י"ל גם ברמב"ם כן אך נודע כי אין דרך הרמב"ם בכך ומכ"ש דהוכחת הט"ז אינו מוכח לגמרי עכ"ד אך הבאר יעקב כ' בדעת הרמב"ם דס"ל דאסור מדרבנן והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' ע"ד שכ' נמי דדעת הרמב"ם דאסור מדרבנן וכונת הרמב"ם הנ"ל שכ' חוץ מן החלב כו' הוא כמ"ש הט"ז בד' התוס' סוכה כ"ו והק' על המשל"מ בדעת הרמב"ם דאיך אמרי' בפסחים שם ר"ע א"ו אי' והיתר לא צריך קרא הא צריך להתיר לסחור דבשאר אי' אכילות אסור מה"ת והניח בצ"ע ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ס"ב ובכתב סופר חיו"ד סי' ע"ד מ"ש בד' הרמב"ם הנ"ל והעיקר בדעת הרמב"ם דס"ל דאסור מה"ת וכהמשל"מ והפ"מ והפר"ח והב"א הנ"ל וכ"כ הרשב"א בחידושיו לב"ק פ"ב ב' דאסור מה"ת שכ' וז"ל וא"ת תפ"ל דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים כו' ובפ' כ"ש אמרי' ציידי חי' כו' ושם אמרו שאסור ד"ת דכתיב ושקץ יהי' בהוייתן יהו וי"ל דהכא אפי' נזדמנו לו כו' דאסור לגדלם כו' עכ"ל הרי דס"ל דאסור מה"ת וכ"כ עוד הרשב"א בתשובה ח"א סי' ש"א דאסור מה"ת אך מד' הרשב"א בתשובה ח"ג