יד אליעזר חלק ב ו

אר"נ אימתי בזמן שהתחתונה מגולה אבל בזמן שהתחתונה מכוסה אע"פ שהעליונה מגולה אין בה משום גילוי לפי שהארס של נחש דומה לספוג וצף ועומד במקומו משמע דאף לאחר מעל"ע שנתגלה מהני סינון דאל"כ לא הי' לו לסתום אלא לפרש דרק תוך מעל"ע מהני סינון ואם נאמר דאף בכבוש יש סכנה לא הי' מועיל סינון להסיר הארס דכבר נאסר מחמת שנכבש הארס מעל"ע ומוכח דבכבוש אין סכנה וכן ראיתי בבית יהודא לעיל סי' ע' סעי' א' ראי' זו והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ו' (ג) אל תשקצו עי' ט"ז ס"ק ו' שהביא ד' הטור בשם הרמב"ם דמכין אותו מכת מרדות וא"ל למה לא יהא חייב מלקות גמור נ' משום דהוי לאו שבכללות שדברים הרבה נכללים בו וכל לאו שבכללות אין לוקין עליו כדאיתא בפ' ד"מ עכ"ד הנה ס"ל בפשיטות דהוי אי' דאורייתא ועי' בב"י שכ' להסתפק בזה וז"ל דמד' הרמב"ם משמע דס"ל דלאו דלא תשקצו קאי רק לדברים האמורים בפ' ולא לדברים הללו אלא דרבנן אסמכוהו דברים אלו לפ' זה וכיון דמדרבנן נינהו אין לוקה רק מכת מרדות כו' ואפשר נמי דהנך מילי דאורייתא הוא אלא דקים להו לרבנן דאין לוקין כדאשכחן בחצי שיעור דאסור מה"ת ואין לוקין עכ"ל הרי דנסתפק בזה ועי' במקמ"ח שהביא ד' הפר"ח ס"ק י"א שהביא ראי' משבת צ' ב' דקא' שם ות"ק סבר מ"ט לא דלמא אכיל לי' כו' ודחה זה והוא כ' דלדעת הרשב"א דס"ל דאי' דרבנן מותר לספות לקטן בידים כו' מוכח דס"ל דהוי אי' דאורייתא והביא ד' הריטב"א במכות ט"ז ב' שדין זה הוא מחלוקת הראשונים דאיתא שם האי מאן דשתה בקרנא דאומנא עובר משום בל תשקצו וכ' הריטב"א וז"ל מפורש במהדו"ק פי' ר' מאיר הלוי ונ' ממנו דס"ל דזה אסור מה"ת אבל כל המפרשים כ' שאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכדאידך דמשהה נקביו עכ"ל הרי לנו מפורש דהוא מחלוקת הראשונים עכ"ד והט"ז והפר"ח הנ"ל לא ראו ד' הריטב"א אלו שהרי לא הביאו ועי' פרמ"ג לעיל סי' י"ג במשב"ז ס"ק א' מ"ש בזה וגם הוא לא ראה ד' הריטב"א הנ"ל שהרי לא הביאו ועי' במקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד מה שהק' על הט"ז והב"י בתי' הב' הנ"ל מד' הרמב"ם פ"ו מהל' ת"ת והביאו הטור והמחבר לקמן סי' של"ד דעל כ"ד דברים מנדין וא' מהם המזלזל בדבר א' מד"ס ואצ"ל דבר מה"ת ואי הוי בזה חשש אי' דאורייתא ודאי דלא הוי כ' הרמב"ם דמכין אותו מכת מרדות אלא שמתא מחייב אלא נ' עיקר כתי' הא' בב"י דלאו דבל תשקצו לדברים האמורים בפ' דוקא אלא דרבנן אסמכוהו לדברים הללו אקרא דבל תשקצו ומש"ה אין לוקין עליו ומ"מ מכין אותו מ"מ כשאר אי' דרבנן כו' עכ"ד וגם הוא לא הביא ד' הריטב"א הנ"ל ועי' ביראים עמוד ב' סי' ע"ג שכ' וז"ל שלא תשקוץ את הגוף הזהירה תורה לישראל כו' דכתיב אל תשקצו אח נפשותיכם פי' אל תמאסו עצמכם ואל תאכלו במאוס ובשיקוץ כדאמר רב ביבי בר אביי באלו הן הלוקין ט"ז ב' האי מאן דשתי מיא בקרנא דאומנא עובר בבל תשקצו ואמרי' נמי בפ' ר"ע צ' ב' רב כהנא הוה קאים קמי' דרב והוה קמעבר שושיבא אפומי' פי' חגב חי טהור א"ל שקלה דלא לימרו מיכל קא אכלי לי' ועבר משום בל תשקצו פי' באוכל כל דבר חי וא"ר מאן דמשהי בנקביו עובר בבל תשקצו למדנו שהזהיר הבורא שלא ימאסו ישראל לא באכילתם כו' כ"א ינהגו עצמם בקדושה כו' עכ"ל ומשמע מדבריו דהוי אי' דאורייתא וכ"כ בס' שם חדש דס"ל להיראים דהוי אי' דאורייתא אבל אין לוקין משום דכ' בסי' ע"ב דלאו זה כולל כל השרשים כו' הובא בהגהות תועפות ראם שם והוי לאו שבכללות ועי' בפרישה שכ' ע"ד הב"י הנ"ל וז"ל וא"ל דלהכי אין לוקין עליו משום דהוי לאו שבכללות ז"א דזה לא מקרי לאו שבכללות כיון שאינו קאי אלא על אי' שיקוץ והני כוללם בכלל שיקוץ נינהו עכ"ל הנה ס"ל דלא כהט"ז הנ"ל דס"ל דהוי לאו שבכללות והוא ס"ל להיפך דלא הוי לא שבכללות ועי' בתב"ש לעיל סי' י"ג ס"ק ב' שהק' על הפרישה מסנהדרין ס"ג א' דקרא דלא תעבדם כולל כל מיני עבודה כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' ע"ז ואפי"ה הוי לאו שבכללות ובלא"ה אישתמיטתי' להפרישה מ"ש הסמ"ג לאוין ס' קל"ב דאל תשקצו לאו שבכללות היא עכקוש"י ועי' ביד אברהם מה שהשיג על התב"ש וכ' דדעת הפוס' אינו כהסמ"ג אלא כהפרישה דהכי מבואר להדיא במכות י"ח א' ובמנחות נ"ח ב' דכל שהוא שם אחד לא חשיב לאו שבכללות וכן הוא דעת הרמב"ם והרמב"ן בס' המצות וכה"ג כ' הכ"מ לדעת הרמב"ם רפי"א מהל' ע"ז עכ"ד הנה מ"ש דכן מבואר במכות כו' כונתו ע"ד התוס' במכות שם ד"ה ולילקי והוכיחו כן מד' הגמ' שם ובזה שפיר ד' היד אברהם אבל מ"ש דכן מבואר להדיא במנחות נ"ח ב' לא ידענא מאי קאי דאדרבה מד' התוס' שם ד"ה אין לוקין מבואר להדיא כהט"ז שכ' וז"ל וא"ת מה בין זג וחרצן נא ומבושל כו' דחייב על כל אחת ואחת ואלו חלב שור וכבש ועז אינו חייב אלא אחת כו' אלמא מקרי לאו שבכללות וכן לחם קלי וכרמל כו' וי"ל דזג וחרצן ב' שמות נינהו כו' אבל חלב שור וכבש ועז שם חלב הוא וכן לחם קלי וכרמל שם חדש הוא וכן מעשר עכ"ל הרי דס"ל להדיא כהט"ז הנ"ל דכל שהוא שם א' הוי לאו שבכללות ולא כהפרישה ועל קושי' התב"ש על הפרישה מד' הגמ' סנהדרין ס"ג כ' היד אברהם עליו דנעלם ממנו מ"ש הראב"ד בספ"ג דהל' ט"ז ועי"ש עוד במקמ"ח שכ' דלכאורה ראי' להפרישה כו' מהא דאמרי' במכות שם אכל פוטיתא לוקה ד' נמלה לוקה ה' כו' ואמאי לא נימא דהך לאו דלא תשקצו הוא לאו שבכללות דכולל בין שרץ המים בין שרץ הארץ א"ו צ"ל כהפרישה כיון דכולם קאי על אי' שיקוץ וכולם בכלל שיקוץ הם לא הוי לאו שבכללות ועי' במעין החכמה ל"ט ב' מ"ש והאריך בזה ואח"כ הביא ד' הריטב"א שם שכ' די"מ דמש"ה לא חשיב לאו דלא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף משום דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו וכ' ע"ד וז"ל ול"נ לפמ"ש במקומו על פלוגתא דאביי ורבא בזג וחרצן דכיון דכבר הוזהר עליו בפרט כי כיילי' ועבדי' לאו כללי ולוקין עליו עכ"ל והנה מד' הריטב"א אלו מוכח אדרבה כהט"ז הנ"ל דהוי לאו שבכללות דהא לא מדחה ד' הי"מ אלא מכח כיון דכבר הוזהר עליו בפרט ואח"כ כי נכלל בלאו א' לא הוי לאו שבכללות ואי נימא כהפרישה כיון דכולם בכלל אי' שיקוץ לא הוי לאו שבכללות בלא"ה לא הוי לאו שבכללות א"ו צ"ל דמ"מ מקרי לאו שבכללות רק כיון דכבר הוזהר עליו פ"א ולפ"ז בהני מאכלים המאוסים דלא מוזהר עליהם בפרט תו מקרי לאו שבכללות והק' על הי"מ הנ"ל דהוי לאו שבכללות א"כ אמאי פוטיתא לוקה ד' והיינו כמו שפירש"י כו' ואמאי לא נימא דהוי לאו שבכללות כו' עכקוש"י והניח בצ"ע ואח"כ הביא ד' התוס' ב"מ קט"ו ב' ד"ה שנאמר דס"ל היפך מד' הפרישה שכ' וז"ל וא"ת בפ"ק דכריתות ד' אמרי' דבחלב שור וכבש ועז לא לקי אלא חדא וכן לחם קלי וכרמל וכן מעשר דגן תירוש ויצהר לא הוי לקי אלא חדא כו' וי"ל דזג וחרצן ב' שמות נינהו וכן רחים ורכב וכן כולם אבל חלב שור וכבש ועז שם חלב א' הוא וכן שם לחם ושם מעשר א' הם עכ"ל וכ"כ במנחות נ"ח ב' ד"ה אין לוקין כו' הרי דכ' סברא להיפך כיון דכולם שם א' נינהו הוי טפי לאו שבכללות עכ"ד והיינו דמוכח מד' התוס' אלו כהט"ז הנ"ל וכן משמע נמי מד' התוס' יומא ל"ו ב' ד"ה לאו כהט"ז שכ' וז"ל והא דאמר באלו הן הלוקין י"ח א' גבי זר שאכל את העולה כו' ופריך ולילקי נמי משום ובשר בשדה טרפה לא תאכלו התם לאו מלקות ממש קא' אלא איסורא בעלמא כו' עכ"ל והיינו כהט"ז הנ"ל דזה הוי לאו שבכללות וכן ס"ל להשם חדש בדעת היראים הנ"ל דס"ל כהט"ז דהוי לאו שבכללות וכן משמע מד' הרמב"ן