יד אליעזר חלק ב ח

סי' רכ"ג הובא כאן בב"י כ' וז"ל דדבר שמגדל אדם אותם לאכילה ואין רובן עשויין לתשמיש אסרה רחמנא לעשות בהם סחורה גזירה שמא יבא לאכול בהן אבל חמור וגמל שאין אדם מגדל רובן אלא למלאכה בזה ל"ש גזירה זו ומש"ה שרי רחמנא עכ"ל וכ"כ עוד הרשב"א בתשובה ח"א סי' תפ"ט וכ' הבר"י דנ' מד' הרשב"א אלו דס"ל דאי' סחורה אינו אלא מדרבנן אבל באמת ז"א דהא כ' הרשב"א בהדיא בב"ק ובתשובה סי' ש"א הנ"ל דאסור מה"ת ולפ"ד סתרי ד' הרשב"א אהדדי וצ"ל דמ"ש בתשובה סי' רכ"ג גזירה שמא יבא לאכול מהן טעמא דקרא הוא דמפרש וכמ"ש הט"ז ס"ק א' שהתורה אסרה משום זה מדרבינן התירא משום לכם ואיסורא משום יהי' הרי הדבר מסור לחכמים שהם יבחרו מה יהי' אסור ומה יהי' מותר דוגמא לדבר אי' מלאכה דחוה"מ כו' וע"כ דנו חכמים שבכל מידי דהוא מאכל יש לאסרו שמא יבא לאוכלו אבל דבר המיוחד למלאכה מותר עכ"ד. וכ"כ הפר"ח דזהו כונת הרשב"א כהט"ז אבל באמת ס"ל להרשב"א דאסור מה"ת וכמ"ש בב"ק ובסי' ש"א הנ"ל והפר"ח שם לא הביא רק ד' הרשב"א דסי' ש"א הנ"ל דנ' מדבריו דס"ל דאסור מה"ת ולא ידענא אמאי לא הביא ד' הרשב"א דב"ק הנ"ל דס"ל בהדיא דאסור מה"ת והתשובת הרשב"א אינו ת"י ולפ"מ שהביא הב"י ד' הרשב"א שפיר י"ל כהט"ז והפר"ח הנ"ל וכעת ראיתי בס' ברית יעקב חיו"ד סי' מ"ב שהביא ד' הרשב"א דסי' רכ"ג הנ"ל שכ' וז"ל נשאלתי אם החזיר מותר בהנאה במה שהתרת לקחת בחובו חדא שהוא בעצמו אינו אסבה"נ ד"ת ואפי' לעשות בו סתירה אלא מדבריהם כו' וכל שאינן עומדין לתשמישין אסור לעשות בהם סחורה גזירה שמא יבוא לאכול מהן כיון דמ"מ לאכילה הוא עומד יצאו חמור וגמל כו' עכ"ל הרי שכ' להדיא דאי' סחורה הוא רק מדבריהם ותמה על הט"ז ופר"ח הנ"ל שלא ראו ד' הרשב"א אלו רק ראו ד' הרשב"א שהביא הבר"י הנ"ל וכ' דע"כ מ"ש הרשב"א סי' ש"א הנ"ל דאסור לעשות סחורה באיסורין מדכתיב ושקץ יהי' הוא דרך אסמכתא ועיקר אי' הוא מדרבנן כמ"ש בסי' רכ"ג הנ"ל עכ"ד והיינו כד' הבר"י בדעת הרשב"א ולא הביא ד' הבר"י הנ"ל אבל מד' הרשב"א ב"ק הנ"ל מבואר דס"ל דאסור לעשות סחורה ד"ת והברית יעקב לא הביא ד' הרשב"א דב"ק הנ"ל. ולפ"ד סתרי ד' הרשב"א אהדדי וכדי שלא יסתרו ד' הרשב"א אהדדי בע"כ צ"ל כמ"ש הט"ז והפר"ח בדעת הרשב"א ומ"ש בסי' רכ"ג הנ"ל אלא מדבריהם כונתו משום גזירה שמא יבא לאוכלו וכמ"ש לבסוף והיינו דמסרו לחכמים וגזרו במידי דאכילה אבל בדבר המיוחד למלאכה מותר וכהט"ז והפר"ח הנ"ל וכן הוא נמי דעת הבינת אדם שם בדעת הרשב"א דס"ל דאסור מה"ת והאריך בזה. אך הבאר יעקב כ' בדעת הרשב"א דס"ל דהוי אי' דרבנן והשיג על הט"ז בד' הרשב"א מפסחים כ"ג דפריך ולחזקי' ל"ל לא יאכל ול"ל לכם הא אצטריך לכם להורות דהדבר מסור לחכמים כו' וגם דחה ראי' הט"ז מהא דחוה"מ והאריך הרבה בזה ועי' בתשובת רע"א שם שכ' נמי דדעת הרשב"א דהוי אי' דרבנן ומיישב סתירת הרשב"א כו' והאריך בזה ועי' בס' יד אלי' בפסקים סי' ס"ט שכ' דדעת הרשב"א דאסור מה"ת והאריך בזה ועי' בתויו"ט שם שכ' נמי ליישב ד' הרע"ב שם שכ' ולא אסרו דכונתו דהדבר מסרו לחכמים וכמו שתי' הט"ז והפר"ח ד' הרשב"א הנ"ל וכן הוא נמי דעת התשב"ץ ח"ג סי' רצ"ב דמה"ת אסור לעשות סחורה שכ' וז"ל והעולה מזה שלא התירן הכתוב אלא אם נזדמן לו בדיעבד אבל לכתחלה לצוד אותם ולמוכרן אסור כו' ואח"כ כ' אבל אם מצא קונים ומולחה להרויח אסור שזו היא סחורה לכתחילה שאסרה תורה כו' ובסוף כ' והדבר פשוט שאם מצא קונה אפי' בזול הרבה שהוא עובר על דברי תורה אם אינו מוכר מיד עכ"ל הרי דס"ל דאסור מה"ת וכו' מבואר להדיא באו"ז הל' שביעית סי' ש"ל כמה פעמים דמה"ת אסור לעשות סחורה וכן הוא נמי דעת מהר"ם חלאוה בחידושיו לפסחים כ"ג דאסור מה"ת וכ' דלא אסרו אלא במידי דאכילה גזירה שמא יבוא לאכול מהן והיינו כד' הרשב"א הנ"ל והוא מתלמידי הרשב"א וכן מוכח מד' הר"ש בשביעית שם דס"ל נמי דמה"ת אסור לעשות סחורה והכתיב או מכור אלא לקנות ולהרויח אסור כו' עכ"ל ואי נימא דס"ל דאי' סחורה הוא רק מדרבנן א"כ מאי מקשה מהא דכתיב או מכור הא מה"ת בודאי שרי א"ו מוכת דס"ל דאי' סחורה הוא מה"ת וכן הוא נמי דעת היש"ש ב"ק שם סי' ל"ט דאסור מה"ת שכ' וז"ל וא"ל שמגדלים כדי להרויח ולעשות עמהם סחורה דהא פשיטא שאסור כדאיתא בפ' כלל גדול אין עושין סחורות לא בנבילה וטרפה כו' ודרשי' מקרא טמאים יהי' לכם לכל מילי וכן בפ' כ"ש אלא איירי אפ' לגדלם כדי למשוח בהן עורות או לגדלם מחמת עיורם אפי"ה אסור עכ"ל. משמע דס"ל דמה"ת אסור לעשות סחורה ועי' בבאר יעקב שכ' דדעת מהרש"ל בפסחים שם דאי' סחורה הוא מדרבנן והאריך בזה ובאמת מד' היש"ש הנ"ל משמע דס"ל דאסור מה"ת וכן הוא נמי דעת הסמ"ע בסי' ת"ט ס"ק ד' דאי' סחורה הוא מה"ת וכן הוא נמי דעת המ"ב בתשובה סי' כ"ה בהגהות בנו שם דאסור מה"ת ויש להביא ראי' לדבריהם דאסור מה"ת מהא דתניא בספרי סדר נשא סי' כ"ג מיין ושכר יזיר שומע אני מסחורתו ומרפואתו ת"ל לא ישתה מותר הוא בסחורתו וברפואתו ואי נימא דאי' סחורה הוא מדרבנן א"כ איך הו"א דנזיר אסור לעשות סחורה ביין הלא דברים ק"ו מה דברים האסורים באכילה לכל העולם התירה התורה לעשות בהם סחורה נזיר ביין שאיסורי' שרי לאחרינא לא כ"ש דשרי לעשות סחורה ביין א"ו דדברים האסורים לכל העולם אסור מה"ת לעשות בהם סחורה ומש"ה הוצרך הספרי לילף היתר סחורה לנזיר ביין מקרא דלא ישתה אבל מותר הוא בסחורה והטעם דאי' נזיר הוא אי' קל שאיסורי' שרי לאחרינא וגם יש היתר לאי' ע"י שאלה ופי' בנו"ב שם שכ' דדעת התוס' פסחים וב"ק הנ"ל הוא דאי' סחורה מדרבנן והאריך בזה וכ' לבסוף. ומעתה לא מצאנו לשום א' מפוס' הראשונים שיהי' מפורש בו שאי' הסחורה בדברים טמאים הוא מה"ת שלא מצינו זה רק בד' התוס'. ולפמ"ש גם ד' התוס' אין מוכיחים כן עכ"ד. ובאמת הא מבואר להדיא בד' הרשב"א והרא"ש והנ"י והרא"ה בב"ק והאו"ז ור' ירוחם והיש"ש והסמ"ע והמ"ב הנ"ל דמה"ת אסור לעשות סחורה ולא ראה הנו"ב ד' הפוס' הנ"ל שהרי לא הביאם וגם הוכחתי מד' הספרי הנ"ל דאסור מה"ת וגם פשטות ד' התוס' פסחים הנ"ל משמע דס"ל דאסור מה"ת דלא כהנו"ב הנ"ל רק דהתה"ד סי' ר' כ' בשם הגליון תוס' דאסור מדרבנן ועי' בתיו"ט שם שהק' דאי אמרי' דמה"ר אסור א"כ מאי פריך הגמ' בבכורות ו' כ' חלב מנ"ל דשרי כו' ואלא מדכתיב ואת עשרת חריצי חלב ודלמא לסחורה דהא אם חלב אסור באכילה אסור ג"כ בסחורה עכקוש"י והניח בצ"ע. וכן הק' המשל"מ שם ולא ראה שכבר הקדימו התויו"ט בקושי' זו וכ' ליישב דלא נאסרה הסחורה אלא במכוין להסתחר בדברים האסורים אבל אם נזדמנו לו דברים טמאים פשיטא דמותר למוכרם כו' וא"כ פשיטא דמי שהי' לו בהמות לגיזה ואכילה דחלב שלהם מותר למוכרו שהרי אין כונתו להסתחר בדברים האסורים אלא שנזדמנו לו עכ"ד. וכ"כ הפר"ת שם ליישב בתי' הב' ובתי' הא' כ' דהתם הק' לעולם דחלב אסור משום אמה"ח ונתרבה היתר סחורה מקראי דקבלה עכ"ד. ועי' בהגהות ר' דוד לוריא שם שכ' נמי ליישב דמיירי בנזדמנו ועי' בנו"ב שם שהק' נמי קושי' התויו"ט וגם הוא לא ראה שכבר הקדימו התויו"ט בקושי' זו ודחה תי' המשל"מ וכ' ליישב דהא מה דקאמר הגמ' וחלב כו' מנ"ל דשרי היינו משום דסבר לאוסרו משום אמה"ח ואמה"ח עצמו מותר בסחורה