יד אליעזר חלק ב ה

סעיף י"ב (ב) הרשב"א כו' עי' ש"ך ס"ק כ"א ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש ע"ד הש"ך כו' ומ"ש על ה"ר יונה שהתיר הדבש אף די"א שמערבין בתוכו בשר נבלה מ"מ כיון דהשתא נעשה דבש בתר השתא אזלי' כו' ומ"ש על המג"א סי' רט"ז לענין המוסק כו' ובד' הט"ז סי' תס"ז ס"ק ו' והאריך בזה ואח"כ כ' לענין הצוקר שנתברר שמערבין בתוכו דם הרבה כו' וכ' להתיר והאריך בזה ועי' בספרי תורת אליעזר הלכות פסח סי' תס"ז ס"ק ה' מ"ש ע"ד המג"א וע"ד הר' יונה הנ"ל ומ"ש לענין הנוקר והארכתי הרבה בזה יעוש"ה

סימן קטו

סעיף א' (א) שחלבו עכו"ם עי' בס' באר יצחק חיו"ד סי' י"ג מ"ש לענין הפאקטין שמחזיקין ישראלים ובנסעם להעיר אינם מניחים שם רק עכו"ם אם מותר לעשות גבינות מחלב כו' והאריך בזה ופ' דאסור לעשות גבינות מהחלב ולפמ"ש הישוי"ע ס"ק א' יש להתיר לעשות גבינות מהחלב היכא דליכא דבר טמא בעדרו יעוש"ה ועי' בס' דברי יוסף סי' תשנ"ד מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק י"ז והאריך בזה ובס"ק ד' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק כ' והביא ראי' לד' הראב"ד שכ' דאף רב ושמואל דס"ל דמב"מ לא בטל היינו דוקא לענין אי' אכילה אבל לא לענין אי' הנאה והאריך בזה ובס"ק ז' מ"ש לענין חמאה של עכו"ם והאריך בזה יעוש"ה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד מ"ש והאריך בזה

סימן קטז

סעיף ב' (א) בהג"ה בדיעבד כו' עי' ט"ז שהביא ד' האו"ה בשם המרדכי והאו"ז פא"מ דבדבר שיש בו סכנה דינו כאי' לבטלו בס' ויותר חמור כו' והביא ד' הד"מ שהק' דאמאי כ' הטור דחיישי' לגילוי אפי' במאה סאה מים וא"א שלא יהא ס' אפי' שתה נחש ממנו וכ"כ במהרי"ל שלפוחית מדג שנפלה לקדירת בשר ונתבשל שם ואסרה מהר"י סג"ל הכל משום סכנה עכ"ל משמע דלא מהני ס' דחמירא סכנחא מאסורא עכקוש"י ובנקוה"כ כ' דלק"מ דשאני זיהרא דנחש דמקלי קלי טובא וגם במהרי"ל י"ל דלא הי' ס' וכ"נ כו' אבל היכא דאיכא ס' דנתבטל לא מסתבר כלל לחלק בין אי' לסכנתא וכ"כ בס' א"ר כו' בין בלח בין ביבש מתבטל בס' עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק ד' שכ' נמי ליישב קושי' הט"ז שאין ענין גילוי לכאן שאין הארס מתבטל בס' כו' משום דזיהרא מקלי קלי אבל בכאן לענין הדג כל שיש ס' מתבטל טעם הדג וכאילו מאן דליתי' דמי כו' והביא קצת ראי' לדבר מהא דאמרי' בפגה"נ צ"ז א' כילכית באילפיס הוי ואתו שיילוהו לר"י וא"ל לטעמי' קפילא ארמאה ודעת רבים מהפוס' דכילכית הוא מין דג טהור כו' ולדידהו משמע דהך כילכית דהכא לא הי' השאלה אלא מדין סכנתא ואעפ"כ השיב ר"י דסגי בטעימת קפילא אלא שהר"ן כ' דכילכית ר"ל דג קטן בין טמא ובין טהור ולפ"ז אין משם ראי' ומ"מ לדינא משמע ודאי כדכתיבנא וגם מהרי"ל כשאסר משום סכנה לא אסר אלא בשביל שלא הי' ס' ודלא כהד"מ וזה פשוט כו' עכ"ד ובסי' פ"ג ס"ק ט"ז מ"ש בזה ועי' במראות הצובאות בסוף הס' בחידושיו לחולין צ"ז א' שדחה ראי' זו של הפר"ח כו' והביא ראי' להט"ז מד' הרי"ף פגה"נ גבי ריחא מלתא כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש ליישב קושי' או והט"ז והאריך בזה ולפ"ד נמי דג שנפל לתוך יורה של בשר או אפכא בטל בס' יעוש"ה וכ"כ בחו"י סי' ס"ד ובשבו"י ח"ב סי' ק"ד ובחוט השני סי' ס"ז דבטל בס' ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שהחמיר בזה דבסכנה אין בטל בס' כו' רק היכא דכונתו למצוה כגון באכילת דגים לשבת כו' יש לצרף סברת שומר מצוה לא ידע דבר רע והאריך בזה ולדינא העיקר כהאחרונים הנ"ל דבטל בס' וכ"פ במקמ"ח דבטל בס' וכ' דיש לחקור אם נפל בפחות מס' אם יכול לבטל לכתחלה ולהוסיף עד ס' דלכאורה ל"ש בזה אין מבטלין א"ל דהא אין כאן אי' רק סכנה ואם יש בה ס' שוב אין בה סכנה ואמאי לא יכול להוסיף לכתחלה כו' וכ' דמסתימת הפוס' משמע דאין רשאי להוסיף לכתחלה כו' והביא ראי' מד' הפר"ח הנ"ל שכ' להוכיח מהא דכילכית באילפס כו' דמהני ס' א"כ ממילא מוכח דאינו רשאי לבטל לכתחלה דאל"כ מאי צורך לר"י לטעמי' לקפילא הו"ל לצות להוסיף עד שישער שיהי' בודאי ס' נגד הדג א"ו דגם בזה אינו רשאי להוסיף לכתחלה עכ"ד וכן ס"ל להישוי"ע שם אך הפ"ת ס"ק ג' כ' דהכא ל"ש מבטל אי' כו' דכשהוסיפו ולא יהי' עוד טעם כו' לא יהי' עוד סכנה עכ"ד והיינו כהלכאורה של המקמ"ח הנ"ל וכ"כ בס' עין יצחק ח"א באו"ח סי' כ"ד דבסכנתא היכא דבטל מותר לערבו לכתחלה כו' והאריך בזה ועי' בבנין עולם חאו"ח סי' כ"ז מ"ש ע"ד המג"א סי' תנ"ה ס"ק ט"ו והאריך בזה וכעת ראיתי בס' ארץ צבי חיו"ד סי' ל"ג שכ' דכבר הסכימו האחרונים כהנקוה"כ הנ"ל והביא ד' הרדב"ז ח"א סי' רל"ב שכ' דדגים שנתבשלו עם הבשר דאם הי' בדגים שיעור גדול שלא נתנה הבשר בהם טעם מותר לאוכלם וכ' דיש לו ראי' מפורשת מהא דכילכית באילפס הנ"ל ועוד כ' להוכיח דלא אחשבי' במשנה דע"ז ע"ד א' בהדי דברים שאסורים בכל שהוא כו' וכ' דאע"פ שאין ס' בהדגים יכול להוסיף רוטב ולחממם עד שיתפשט הטעם בכולו ולבטל בס' דדוקא באי' אין מבטלין לכתחלה משא"כ בסכנה שאין שם אי' עליו אלא שכ"ז שהוא נו"ט יש בו סכנה לאוכלו וכשאין בו טעם אין בו סכנה ול"ש בזה לומר חמירא סכנתא מאי' כו' ופשיטא דל"ש בזה לומר חענ"נ ואפשר לסוחטו כיון דהתירא הוא וכמבואר בש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ג לענין זיתים כו' וכ' דתקשי לפ"ז בפסחים ע"ו ב' בהאי בינותא דאטוי בהדי בשרא דאסרה למיכל אפי' במלחא אמאי לא הותר להוסיף עד ס' ולבטלו כו' אמנם י"ל דאה"נ אלו הי' כדי להוסיף ולבטל שפיר הי' מותר אלא דאיהו לא אסרה למיכלה אלא בפ"ע ואה"נ אלו הי' מערבה שפיר הי' מותר ואיהו לא מיירי בהכי ואדרבה יש להוכיח מהא דחולין קי"א ב' בדגים שעלו בקערה של בשר דרב אסר לאוכלם בכותח ושמואל אמר מותר כו' ופירש"י שם וז"ל אם היו מבושלים עם בשר ממש הי' אסור לאוכלם בכותח כו' אבל בקערה זו עצמה אינה בשר וה"ל נ"ט בר נ"ט עכ"ל ולכאורה קשה מ"ש אם היו מבושלים עם בשר הי' אסור לאוכלם בכותח משמע דבלא כותח מותר לאוכלם והרי יש בו אי' סכנה א"ו מוכח מזה דאי' סכנה בטל בס' ורשאין להוסיף ולבטל ושפיר יש תקנה למיכל בלא כותח להתיר אי' סכנה ע"י שיוסיף עד שיהי' ס' אבל בכותח אסור לאוכלו אפי' ע"י ביטול בס' משום דהוי דשיל"מ וכדעת הרי"ף ומש"ה לא בטל אי' שיל"מ וכדעת החו"ד סי' ק"ב דאי' שיל"מ אע"פ שיש עליו עוד אי' שאל"מ לא בטל עכ"פ מוכח מזה דכשאין להוסיף ולבטל כו' והאריך בזה והביא לבסוף ד' הרמ"ץ חיו"ד סי' כ"ב שכ' ג"כ דבסכנה מותר לבטל לכתחלה ול"ש אפשר לסוחטו יעוש"ה והיינו כהפ"ת והעין יצחק הנ"ל וכן עיקר לדינא דבסכנה מותר לבטל לכתחלה והארץ צבי לא ראה ד' הפר"ח הנ"ל שכבר הקדימו בראי' זו מהא דכילבית באילפס הנ"ל שהרי לא הביאו

סעיף ג' (ב) בהג"ה כשמבשלים יחד עי' בחידושי רע"א שהביא ד' המנח"י שמסתפק אם בכבוש יש סכנה ומד' הג"מ ב"ק קט"ז ב' מוכח דבכבוש אין סכנה דק"א דאף שנתגלה חזיא דעבר במסננת כר' נחמי' דתניא כו'