יד אליעזר חלק ב ד

הלכות מאכלי עכו"ם

סימן קיב

סעיף א' (א) של עכו"ם עי' בחידושי רע"א שכ' מצא פת בדרך אזלי בתר רוב עוברי דרכים עירובין ס"ד ב' ומשמע דאם הם מחצה על מחצה הוי סד"ר ולהקל כו' עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק י"ג שכ' דמסתברא דבמחצה עמ"ח יש להחמיר כו' והיינו דלא כהחידושי רע"א ולא ראה החידושי רע"א ד' הפר"ח אלו שהרי לא הביאו ובאמת ד' הפר"ח תמוהים דהא הוי סד"ר ולקולא וכן ראיתי בפרמ"ג בש"ד ס"ק י"ג שתמה על הפר"ח דאמאי ל"א סד"ר לקולא וכן עיקר לדינא דהוי סד"ר וכהפרמ"ג והחידושי רע"א הנ"ל ועי' בבכור שור בעירובין שם ובהגהות מצפה איתן שם מ"ש בזה

סעיף ב' (ב) בהג"ה וי"א כו' עי' במקמ"ח מ"ש בשם המנח"י שדקדק מד' התו"ח דבי' ימי תשובה יש לזהר אף שפת פלטר יפה יותר וכ' מיהו בהשלכת קיסם יש להקל אף בי' ימי תשובה וכ"כ הפר"ח עכ"ד

סעיף י"ד (ג) כותח כו' עי' בישוי"ע ס"ק ה' שכ' דאף דסד"ר לקולא אבל כשבא לפנינו דבר אי' ושנים ס' אי' ס' היתר ונודע הדבר כא' א"ל בזה כיון דסד"ר לקולא וא"כ הני תרי דס' עליהם אם הם אסורים אנו מתירין אותן מספי' א"כ ממילא הך דאי' ודאי בטל בהנך תרי דכיון דהאי מוחזק בודאי אי' אין לנו לומר מס' שיתבטל ויהי' נחשב כהיתר דהרי אתחזק אי' ואין לנו להוציאו מחזקתו מס' ודוקא כשהס' נולד מקודם על הני ב' אם הם מותרים דאז כבר התרנו אותם מטעם סד"ר לקולא כשנתערב אח"כ בשנים אלו חדא דאי' אמרי' דנתבטל אבל כשב' החתיכות עם החתיכה הג' באו לפנינו ואנן ידעי' דא' ודאי אי' הוא ועל הב' אחרים אנו מסופקים לא שייך בזה ביטול כו' וכ' דבזה ניחא הך דזימן ב' ומצא ג' כו' והאריך בזה יעוש"ה

סימן קיג. סעיף א' (א) שאינו נאכל עי' ב"ח מה שהק' על הטור והמחבר שלא כ' דאדם חשוב צריך להחמיר על עצמו שלא לאכול אף דבר שנאכל כמות שהוא חי כו' ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב והאריך בזה ובס"ק ב' מ"ש אם מותר לבטל בידים בישולי עכו"ם כו' ומ"ש לענין ביטול אי' דרבנן לכתחלה כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ה' (ב) שלא כיון עי' ט"ז ס"ק ה' שהק' בד' הטור שכ' דאם ידע שיש בשר בתנור אסור מס' שמא כיון וגבי אם נתן ישראל בשר ע"ג גחלים והניח עכו"ם וא"י אם סלקו העכו"ם מן האש מותר משום סד"ר לקולא ואמאי אסור כאן מס' שמא כיון ובאמת לק"מ וכמ"ש בישוי"ע ס"ק ד' דבאמת היכא שאנו מסופקין אם נעשה בזה מעשה חדשה כו' מוקמי' הדבר על חזקתו לומר שלא נעשה בה ענין חדש כו' וכאן כיון שאם לא סלקו העכו"ם מהאש וחזר והעמידו אין כאן אי' מהכ"ת נימא שנעשה בזה ענין חדש הרי זהו חזקת הגוף לומר שלא נעשה בזה מעשה חדשה דבר האוסר וגם חזקת היתר של המתבשל אבל כאן שנעשה מעשה האוסר שהבשר נצלה ע"י בישול העכו"ם ואנו מסופקין על הכונה של העכו"ם אין כאן חזקה להיתר וכ' דבאמת מ"ש הפוסק' בס' סלקו העכו"ם להתיר משום סד"ר קשה דאף בדאורייתא מותר בס' שמא נעשה מעשה האוסרו אלא בכ"מ החמירו חז"ל מבלי לסמוך על החזקה כ' כאן כיון דגוף הדבר הוא אי' דרבנן לא ראו חז"ל להחמיר עכ"ד

סעיף ח' (ג) למאכל בן דרוסאי ע"י במקמ"ח שכ' להסתפק לפ"מ דאיתא במנחות נ"ז א' לענין שבת כל היכא דבישל מצד אחד כמאב"ד לאו כלום הוא וה"נ נימא כן לענין בישולי עכו"ם כו' דלאו כלום הוא ושוב אין בישול העכו"ם נאסר אף צד א' שנתבשל כבר כמאב"ד והכא מיירי שכבר נתבשל מב' צדדים כמאב"ד או דאין לדמות בש"ע לאי' שבת דקיל הוא אי' בש"ע ואם נתבשל מצד א' כמאב"ד מהני עכ"פ מעשה עכו"ם שלא לאסור אותו צד שנתבשל ע"י ישראל כמאב"ד וכ' דמסתימת הפוס' משמע דבזה מועיל אף אם נתבשל רק מצד א' כמאב"ד מועיל בישולו דישראל שלא לאסור אח"כ מחמת בש"ע אותו צד שנתבשל כמאב"ד ומיישב בזה ד' הרמ"א סו' ו' כו' והאריך בזה ומה שהביא מד' הרא"ה בבה"ב יעוש"ה: סימן קיד

סעיף ד' (א) דמיהם יקרים עי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש לענין אם דמי היין עם הני דברים המה שוה בשוה חיישי' שמא עירב בתוכו יין כו' ואם עושה כן כדי להכשיל לישראל כו' והביא ד' מהרי"ט שכ' דלא חיישי' שמא כיון להכשיל לישראל כו' והאריך בזה ובס"ק ב' שם מ"ש ע"ד הרמ"א שכ' ע"ד שאין ס' לבטלו והאריך בזה ועי' במקמ"ח מה שהק' על הש"ך ס"ק י"א והאריך בזה ומה שהק' על הרמ"א סעי' ח' יעוש"ה: