יד אליעזר חלק ב כח

דא"צ ליתן כו' ותמה עליו והאריך בזה ומסיק דצריך ליתן להם הריוח כמו שפסק עם אביהם כו' מ"מ היתומים שמותר אצלם שפיר מהני תנאם כו' עכ"ד

סעיף כ (יב) והאכיל. עי' כרתי ס"ק ז' שכ' דאף דלכתחלה אסורים להלות ברבית אבל בדיעבד מה שעשוי עשוי ופטורים מלשלם כיון דלאו בני מעבד מצוה נינהו כו' ואיידי דוקא ביתומים קטנים כו' אבל ביתומים גדולים דבני מעבד מצוה נינהו חייבין לשלם עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ד ובמקמ"ח ובמשל"מ פ"ד מהל' מו"ל ובתשובת רע"א סי' נ"ג נ"ד מ"ש ע"ד הרשב"א והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ו שכ' דמש"ה אין להאמינו דשל יתומים או של הקדש משום דאיכא חזקה דכל מה שת"י בחזקת שהוא שלו כו' ודחה זה עפ"ד הש"ך סי' קל"ג דלכ"ע אפי' במגו לא מהימן כו' וי"ל שאו' אמת כו' והאריך בזה ובס"ק ל"ט מה שהק' על הרמ"א סעי' כ"ג מגיטין ל"א במלוה מעות לכהן כו' ואין בו משום רבית וא"כ חזינן דאפי' נותן לו הרבה בזול שרי משום הך סברא דכי לית לי' לא יהיב לי' וא"כ היכי משמע הכא מד' הרא"ש דהוי ר"ק אי טוה"נ ממון והביא ד' הרמב"ן כו' והאריך בזה יעוש"ה

סימן קסא

סעיף א' (א) כל דבר. עי' במקמ"ח מה שהשיג על החו"ד ס"ק א' מ"ש בכונת הט"ז וכ' עליו דהוא סותר לשון הטור וכ' פי' אחר בכונת הט"ז יעוש"ה

(יב) בפחות משו"פ. והיא מד' הטור בשם הרמ"ה דלא כהתוס' בב"מ ס"א א' ד"ה אם כו' ובכתובות מ"ו א' ד"ה אתיא דס"ל דבקרקע ובפמשו"פ אין בו משום רבית ועי' במשל"מ פ"ו מהל' מו"ל הל' א' שהביא דעת הג"ת דהרמ"ה פליג ג"כ על קרקע ואסור מה"ת לדעתו דלא דריש בזה כלל ופרט והיא כ' עליו דנ' דהרמ"ה לא פליג אקרקע דאיהו נמי דריש כלל ופרט וכלל וממעט קרקע ופמשו"פ אלא דס"ל דפמשו"פ הוי כעין חצי שיעור דקי"ל דאסור מה"ת ומ"מ אינו יוצא בדיינים דומיא דגזל כו' דכ' ה"ה שהוא כעין ח"ש באיסורין ה"נ גבי רבית כו' אבל גבי קרקע דל"ש דין דח"ש לעולם דס"ל דשרי מה"ת וכי דייקינן בד' התוס' והרא"ש לא מצינו שחולקים ע"ד הרמ"ה הללו דדוקא גבי קרקע כ' התוס' דשרי מה"ת אבל בפמשו"פ אכשר דמודו להרמ"ה דאסור מה"ת כו' אך הר"ן בפ' נערה כ' דפמשו"פ אסור מדרבנן כו' וכ"נ מד' הטור שכ' דהרמ"ה חולק על ר"י ולא ידעתי מנ"ל עכ"ד. ועי' במקמ"ח שכ' עליו דנ' דאף שדעת הרמב"ם דאסור לגזול או לגנוב כ"ש מה"ת כו' דהוי כמו ח"ש כו' מ"מ לפ"מ דאיתא ביומא ע"ד דטעמא דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי זה שייך בגניבה וגזילה אם יגנוב ממנו עוד ח"פ חזי לאצטרופי אבל גבי רבית ל"ש הטעם דחזי לאצטרופי לפמ"ש הרמב"ם שם דאין ר"ק אלא בשעת הלואה א"כ ממנ"פ אם קצץ בשעת הלואה רבית בפמשו"פ ל"ש חזי לאצטרופי דאם יתן אח"כ עוד ח"פ רבית זה לא מקרי רבית מה"ת כיון דלא הוי קצוצה ואף אם יקצוץ אח"כ אין זה רבית דאסור מה"ת כיון דלא הוי קצוצה בשעת הלואה כו' ולכן מה"ט דממעטי' מכלל ופרט פמשו"פ שוב ליכא אי' תורה דל"ש בזה ח"ש כיון דלא חזי לאצטרופי אך לדעת החולקים על הרמב"ם דלא בעי' קציצה בשעת הלואה נ' דגם בזה שייך חזי לאצטרופי דאם ימתין עוד אחר כלות הזמן ויקצוץ עבור זה ח"פ חזי לאצטרופי דהא בהלואה זו יש קציצה דב' ח"פ ואיכא שיעור שלם עכ"ד. ועי' בכרתי ס"ק א' שכ' נמי כעין ד' המקמ"ח ומיישב בזה ד' הטור שכ' דבפמשו"פ אין אי' כו' ועי' בפלתי מ"ש עליו והאריך בזה יעוש"ה ועי' בבאר יעקב מ"ש בזה אי התוס' מודו להרמ"ה הנ"ל לענין פמשו"פ והאריך הרבה בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מה שהק' על הרמ"ה דא"כ בלקח רבית פחות מפרוטה יהי' חייב מלקות כיון שאין כאן לאו שניתן לתשלומין וזה א"א דהרי בב"מ ס"ב סתמא קא' שהערב והמלוה אינם בני מלקות לפי שאפשר בתשלומין ועוד דהיכא דהלאו כולל יותר מן העשה לא חשיב לאו הנל"ע וכמ"ש הרמב"ם גבי תמורה כו' וכ' דנ' דאף לשיטת הרמ"ה אינו לוקה בלקח רבית פחות מפרוטה אלא דיש אי' תורה כמו בגזל פמפ"ר דאסור ואינו לוקה כמו ח"ש כו' והאריך בביאור ד' הרמ"ה ועי' בעצ"ל כאן ובסי' הקודם סעי' ו' שכ' דלהרמ"ה שפיר לקי בפמשו"פ כיון דלא הוי ניתן לתשלומין כו' והאריך בזה והיינו דלא כהישוי"ע הנ"ל. וראיתי ביד אברהם שכ' דנ' עיקר כמ"ש הרא"ש והטור בשם ר"י דבקרקע ובפמשו"פ ליכא איסור דאורייתא דהכי מוכח מר"פ א"נ גבי מימרא דרבא ל"ל דכ' רחמנא לאו בגזל לאו ברבית לאו באונאה ואם איתא לימא דאצטריך לאו ברבית לרבית קרקע ופמשו"פ דלא הוי מצינו למילף מלאו דגזל ואונאה דאין קרקע נגזלת וגם אין אונאה לקרקעית וגם אין גזל לפמשו"פ כו' וגם אונאה לכ"ע ליתא בפמשו"פ א"ו דאין רבית לקרקע ולפמשו"פ כו' עכ"ד ובאמת הא התוס' בעצמם בכתובות מ"ו א' ד"ה אתיא הביאו ראי' זו ממימרא דרבא דליכא אי' דאורייתא בפמשו"פ גבי רבית והוא כ' ראי' ממימרא דרבא גם על קרקע דליכא אי' דאורייתא גבי רבית ולפמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' בהר דאף בקרקעות עובר בלאו דלא תונו רק דין אונאה להחזיר או ביטול מקח אין בהם וכ"כ החינוך מצוה של"ז בשם הרמב"ן אין ראי' מהך דרבא אך מד' התוס' פא"נ ס"א א' ד"ה אלא מבואר להדיא דס"ל דנתמעטו מהלאו לגמרי דלא כהרמב"ן והחינוך ולפ"ד שפיר ראי' היד אברהם ממימרא דרבא הנ"ל ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' רכ"ז ס"ק ז' מ"ש בד' הרמב"ן והתוס' הנ"ל יעוש"ה ועי' בשער דעה ס"ק א' מ"ש והאריך בזה

סעיף ב (ג) אינה יוצאת כו'. עי' במהרי"ט ח"א סי' קט"ז כו' והובא דבריו בחידושי רע"א ובפ"ת ס"ק ב' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ב ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה

(ד) לצאת י"ש. עי' במקמ"ח שכ' להוכיח מד' רש"י ב"מ ס"ב א' ד"ה לאו דס"ל דחייב לצי"ש כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש לענין א"ר שהי' נכתב בממרני אם יכול המלוה להוציא מיד הלוה כיון דהוא כגבוי כו' ובב"מ ס"ב מבואר דאי נימא שטר העומד לגבות כגבוי דמי אז למ"ד ר"ק אי' בדיינים יכול המלוה לגבות מהלוה הר"ק א"כ ה"ה לדידן בא"ר אמנם בבעה"ת מבואר דאף למ"ד כגבוי דמי מ"מ בא"ר אין מוציאין מן הלוה וא"כ ה"ה לדידן בממרני והק' על הבעה"ת מהא דב"מ הנ"ל כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ה) אם תפס. עי' בעצ"ל שכ' דלכאורה מוכח מכאן כהמרש"ל שהביא הש"ך בחו"מ סי' כ"ח דס"ל דאף היכא דחייב לצי"ש לא מהני תפיסה דה"נ בא"ר חייב להחזיר לצי"ש כו' ואפי"ה מפקי' מיני' וצ"ע אמאי לא הביא שם ראי' מהכא עכ"ד ועי' במקמ"ח שכ' נמי דנ' להוכיח מזה כהש"ך בשם מהרש"ל הנ"ל כו' וכ' מיהו מד' הר"ן שהביא הנ"י בסוגיא דמשכנתא נ' להוכיח להיפך כו' והאריך בזה ועי' במשל"מ פכ"א מהל' מלוה שכ' דדעת הראב"ד והחינוך מצוה שמ"ג דהיכא דחייב לצי"ש מהני תפיסה והאריך בזה. ולא הביא המקמ"ח ד' המשל"מ ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ח ס"ק ו' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' במח"א דיני רבית סי' ט"ו מ"ש והאריך בזה

סעיף ה (ו) רבית דאורייתא כו'. עי' בחו"ד ס"ק ד' שהביא ד' המשל"מ פ"ח מהל' מלוה