יד אליעזר חלק ב כז

דמתחלה כ' דאם הגזילה בעין הטעם דאינו לוקה דהוי לאו הנל"ע ולא כ' הטעם משום דניתן להישבון והיינו משום הך סברא דאף אם ילקה עדיין יצטרך לשלם הגזילה באם היא בעין דגבי בעין ל"א קלב"מ כמ"ש בסנהדרין ע"ב גבי מחתרת מש"ה כ' דהוי נל"ע אבל אח"כ גבי שורף את הגזילה אז ל"ש נל"ע דאינו מתקן כ"כ באם אינו מחזיר הגזילה בעין מש"ה כ' הטעם משום דניתן לתשלומין שהרי הוא חייב לשלם דמים ואם ילקה אז לא ישלם והאיך נפקע ממונו לכך אינו לוקה אלא משום זהו הפי' של ניתן לתשלומין כו' והאריך בזה בד' הרמב"ם ובד' הגמ' מכות הנ"ל. ועי' במנחת חינוך מצוה ל"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם בהא דלא תחמוד עפ"ד הפ"י הנ"ל והאריך בזה וכ"כ במהר"ם שיק בסוף הס' כלל א' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד הפ"י הנ"ל והאריך בזה ואכמ"ל בזה ואי"ה במק"א אבאר זה באריכות ועי"ש עוד במעין החכמה ובמנ"ח מצוה ס"ח ובמהר"ם שיק מצוה ס"ח מ"ש לענין אי לוקין העדים על לאו דרבית והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה ברבית דרבנן. עי' בישוי"ע ס"ק ג' שכ' להוכיח מד' רש"י גבי אין מקבלין לאן ברזל כו' דס"ל דאף ברבית דרבנן אסור ללוה כו' והאריך בזה ולבסוף הק' מסנהדרין כ"ד ב' כו' והניח בקושי' ועי' במקמ"ח שכ' להוכיח מד' רש"י ב"מ ט' א' ד"ה בבי דינא דס"ל נמי דאף ברבית דרבנן עובר הלוה כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ד (ג) יותר. עי' בחו"ד ס"ק ב' ובשער דעה ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ב' ובמקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הט"ז ס"ק ב' והש"ך ס"ק ד' מחו"מ סי' רל"ב והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ה (ד) במתנה. עי' בישוי"ע ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' מ"ש ע"ד הגאונים דס"ל דלא מהני מחילה ברבית והאריכו בזה ובס"ק ד' בחידושי מהרא"ל ובשער דעה ס"ק ב' מ"ש ע"ד הרמ"א לענין מתנה ע"מ להחזיר והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ו (ה) בהג"ה ופירש כו'. עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' כהעט"ז דאפי' אם פירש לא הוי רק אבק רבית כו' ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ז' שכ' להוכיח כן מן הש"ס מהא דאמר רב ספרא כל שבדיניהם מוציאין כו' ואח"כ כ' להסתפק אם פירש לו בשביל הלואתו אם חייב לצי"ש כמו בא"ר כו' והאריך בזה ומ"ש בס"ק ח' ט' והאריך בזה ועי' בשער דעה ס"ק ג' ובמקמ"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ט' (ו) בהג"ה י"א דאסור. והוא מד' המרדכי ס"פ א"נ וכ' שם דר"ק הוא ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ד שתמה עליו מהא דאמרי' בר"פ א"נ דנשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך לא משכחת לה ומאי תרבית איכא הכא כו' וכן הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק פ' דליכא מלקות בלאו רבית משום שניתן לתשלומין ואם איתא הרי משכחת לה ברבית כזה שלא ניתן לתשלומין דהיינו שהלוה ע"מ שיחזיר וילוה לו דרבית זה א"א להוציא דכל מאי שניתן לו הוי שכר הלואה כו' והאריך בזה ומסיק דלא הוי ר"ק וכבר הקדימו בקושי' זו בג"ת שער מ"ו סי' נ' ע"ד המרדכי ולא ראה החידושי מהרא"ל הנ"ל ד' הג"ת שכבר הקדימו בזה הקושי' ועי' במקמ"ח שהביא ד' הג"ת והק' עליו דהא שנינו במכות ג' א' מעידין אנו באיש פ' שחייב לחבירו אלף זוז ע"מ ליתנו לו מכאן עד ל' יום והוא או' מכאן ועד י' שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהי' בידו אלף זוז בין נותנים לו מכאן עד ל' יום ובין נותנים לו מכאן ועד י' שנים הרי מפורש דהוי ממון גמור וצריכים העדים לשלם עבור זה שהפסידו שהצריך לשלם תיכף וה"נ מה שהוצרך שיהי' מעות בהלואה הוא ממון גמור והי' נותן פרוטה עבור זה שלא יצטרך להלות ומקרי שפיר נשך והביא ד' הר"א מטולא וד' הב"י וד' המשל"מ פ"ז מהל' מו"ל והאריך בזה ומסיק דעכ"פ מבואר ממשנתינו דהרחקת הזמן ממון גמור הוא וה"נ בנידון זה הוי נשך כו' עכ"ד הרי שהוכיח ממתני' דמכות כהמרדכי הנ"ל דזה הוי ממון גמור והוי נשך בכה"ג ועי' בישוי"ע ס"ק ה' שכ' בטעם המתירין דקשה בהא דמבואר בחו"מ כי' ע"ג דאם המלוה והלוה מחולקין בזמן הפרעון דהוה נשבע היסת והא אף אם הוא כד' המלוה אין זה אלא כמו מבטל כיסו של חבירו כו' דקי"ל דפטור כו' והביא ד' הריטב"א במכות שם שהק' דהא אין זה אלא מבטל כיסו של חבירו כו' וכ' לבאר ד' הריטב"א ואח"כ כ' בד' הר"א מטולא הנ"ל והאריך בזה וכ' דלא כהמקמ"ח הנ"ל ועי' בס' מנחת הבקר ס"פ א"נ מ"ש ע"ד הר"א מטולא והאריך בזה יעוש"ה סעי' י"א

(ז) רגיל כו'. עי' במקמ"ח שכ' לחקור אם התנה המלוה בשעת הלואה שעבור הלואה יקדים לו שלם אי הוי ר"ק אי לא כו' היכא דנתן פרוטה עבור זה אי הוי ר"ק או לא והביא ד' הר"ן בפ' נערה דמבואר להדיא דלא הוי אלא מדרבנן דכ' דרבית קרקע אסור מדרבנן דלא גרע מרבית דברים משמע דברבית דברים בכ"ע הוי דרבנן כו' והביא ד' הריב"ש סי' קמ"ז דמוכח דס"ל דרבית דברים איכא אי' תורה כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דאף להריב"ש דאסור מה"ת היינו היכא שהי' נותן פרוטה עבור זה דאי לא"ה אין כאן לא נשך ולא תרבית וכ' דמעתה מה שנסתפק המח"א הל' רבית סי' ט' האו' לחבירו דבר עלי לשלטון ואלוה לך מעות אם יש בו משום רבית או לא כו' ולפמ"ש דין זה תלוי במחלוקת הר"ן והריב"ש אי רבית דברים אסור מה"ת או מדרבנן עכ"ד סעי' י"ד

(ח) ע"מ כו'. עי' ריטב"א ב"מ ע"א ב' שכ' וז"ל והיכא דאמר תן י' דינרין לפ' ואלוה לך כו' ור"ק היא כו' ואפי' א"ל זרוק דינר לים ואלוה לך מנה הרי הוא כאלו הגיע לידו וחזר וזרקו כיון שזה על פיו זרק וכן פי' רבינו בשם רבו הרמב"ן עכ"ל ומשמע מדבריו דגם זה הוי ר"ק ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ח מה שהק' עליו דהרמב"ן אזיל לשיטתי' דהר"ן הביא בשמו פ"ק דקידושין דס"ל דאפי' אמר תן ככר לכלב סתם מקודשת מדין ערב וה"ה דהוי רבית אבל לדעת הפוס' דגם שם אינה מקודשת נ' ודאי דלא הוי ר"ק כיון דליכא הכא דין ערב ואולי גם הריטב"א והב"י הכי ס"ל וכ' דהוי ספי' דדינא אי הוי ר"ק ואח"כ כ' ע"ד הרמ"א בשם המרדכי שכ' או להקדש כו' והאריך בזה ומ"ש בדין אם או' תן לחרש ואקדש אני לך אותן לעכו"ם כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סעיף טז (ט) בהג"ה דמותר לישראל והוא מד' המרדכי בשם רש"י. ועי' בט"ז ס"ק י"א מה שהק' על דין זה ועי' בש"ך ס"ק כ"ב מה שמקיים דין זה ועי' בחו"ד ס"ק ח' ובישוי"ע ס"ק ו' ובחידושי מהרא"ל ס"ק כ"ב ובמקמ"ח ובעצ"ל ובמשל"מ פ"ה מהל' מו"ל הל' י"ד ובמח"א דיני רבית סי' ו' ובמנחת הבקר בב"מ ס"א ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף יח (י) עניים עי' פלתי בכללא דרבית אות א' ובישוי"ע ס"ק ז' ובחידושי מהרא"ל ס"ק כ"ז ובמשל"מ פ"ד מהל' מו"ל מ"ש והאריכו בזה ועי' במקמ"ח שהביא ראי' לדעת האוסרים הקדש עניים בר"ק מהספרי פ' תצא כו' מכלל שנא' כספך כו' והאריך בזה יעוש"ה

(יא) בהג"ה ברבית דרבנן. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ל' מ"ש לענין מגו במקום מנהג והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' פ"ב בכללי מגו סי' ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' עוד בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ג מ"ש לענין אם הלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד ומת המלוה אם צריך ליתן ליורשים מה שהרויח אחר מות המלוה כיון דאז יש היתר ליתומים ליקח א"ר והביא ד' המשל"מ דס"ל