יד אליעזר חלק ב כט

שכ' במלוה לחבירו על רבית יכול לחזור ולתבוע מעותיו מהלוה אף תוך זמן הלואה כו' וכ' עליו דהדין עמו דלא שייך כאן מקח שנעשה באי' כו' דשם יש כאן פסיקה של היתר אבל במקום דליכא כאן פסיקה של היתר כלל כגון הכא שהקנה לו המעות לזמן כדי שיתן לו אגר נטר וכיון דאגר נטר אסור ודאי דגם הקנין לזמן בטל כו' עכ"ד ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ל"ב שכ' עליו דנעלם ממנו ד' הריטב"א בע"ז ס"ג ד"ה מי מצי כו' דמבואר להדיא דאף באי' קנה במשיכה כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בד' בן המחבר שם ובסי' ל"ד מ"ש ע"ד החו"ד שם שכ' וכן אם יתן אחד חפץ לחבירו בשכירות שיעשה לו מלאכה אסורה דיצטרך להחזיר לו החפץ כו' והאריך בזה יעוש"ה

(ז) יוצאה. עי' ט"ז ס"ק ג' שכ' דוקא אם תבעו כו' ועי' בכרתי ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק ד' ובמח"א דיני רבית סי' א' ובס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' ט' מ"ש בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ט' מ"ש בזה יעוש"ה

סעיף ו (ח) אין הבנים. עי' בדגול מרבבה שכ' דאם מת הלוה אין הב"ד כופין להשיב ליורשי הלוה ועי' בפלתי מה שהשיג עליו ועי' במקמ"ח הביא ד' הגאון רע"א סי' פ' לענין אם נתן הלוה הרבית ולא נתן הקרן כו' ואח"כ כ' להסתפק היכא שעדיין לא גבה אביהם הרבית רק החוב הרבית עלה לסך מה ונתן הלוה עצמו ליורשי המלוה ואח"כ בא להוציא מהם מטעם דר"ק יוצאה בדיינים מי הוי בכלל כו' לברי' לא אזהר כיון דרבית שנתן הלוה הוא בשביל אביהם ולא בשביל הלואה שלהם כו' וכ' למפשט דין זה מהתוספתא פ"ה דב"מ דאיתא שם המלוה את חבירו ברבית והלך הלוה וירש עליו שטרי רבית ואמר צא שלי בשלך מותר אם בא לבית החשבון אסור כו' והביא ד' הפ"מ והאריך בזה. וסיים דדין זה צ"ע. ועי' בשערי דעה ס"ק ד' שכ' דהיכא דהלוה עמד בדין עם אביהם ה"ל כשאר חוב וגם הבנים מחויבים להחזיר והביא ראי' מפ' נערה שנתפתתה והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בעצ"ל מ"ש והאריך בזה

סעיף י (ט) המלוה שכר. עי' ט"ז ס"ק ז' שחולק על הפרישה ועי' במקמ"ח שהביא ד' הג"ת שער מ"ו ח"ב סי' י"ב שכ' כד' הט"ז וכ' שם דין מחודש דנ' דאפשר לומר כן בשכירות או בסתם חפץ דכיון שמחזיר לו הדמים והמלוה מחזיק בחפץ או בבית כמו שהותנה אבל בכלי מסוים או כסות ששוה ג' ונתנו הלוה למלוה בד' של רבית שהי' חייב לו כי מפקינן מיני' לא מסתבר דמפקי' מיני' גלימא גופא ועוד דינר אחד נוסף עליו דמסתייע ללוה דלישקול מאי דיהיב ותו לא ומצי אמר לי' או טול מעות או הכלי כמו שנתתי לו עכ"ל הג"ת

סעיף יא (י) בו רבית. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ג' שהביא ד' התומים סי' ל"ד שכ' דבלאו הנל"ע פסול מדאורייתא והשיג עליו והאריך בזה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד מ"ש ע"ד המשל"מ שכ' דגם ברבית משכחת ע"י מעשה עפ"ד הלח"מ פי"ג מהל' שכירות כו' והשיג עליו והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ז' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן קסב סעיף א (א) אסור ללות כו'. עי' ט"ז ס"ק א' שכ' דבדרך מקח וממכר מותר כו' ועי' בשער דעה ס"ק א' מה שהביא ראי' מד' הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סי' ל' להט"ז והאריך בזה וכ"כ במקמ"ח ראי' זו והאריך בזה. ועי' בחו"ד ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק ג' ובכרתי ס"ק א' ובפלתי ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' מ"ש ע"ד הט"ז והאריכו בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד במקמ"ח שכ' דמשמעות כל הפוס' דאי' סאה בסאה אפי' לא התנה עמו בהדיא שיפרע לו דוקא חטים רק הברירה בידו לפרוע לו או בחטים או במעות מ"מ כשפרע לו חטים ביוקר השער מעת שהיתה בשעת הלואה הוי רבית דרבנן וגם בשעת הלואה נעשה אי' בזו הלואה והביא ד' הבעה"ת שער מ"ו ח"ה סי' א' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע ס"ק א' ב' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה. ועי"ש עוד במקמ"ח שהביא ראי' להפוס' דמותר ללות סאה בסאה על שער שבשוק ולא כהבעהע"י מהתוספתא פ"ד דב"מ כו' והביא ד' הבעה"ת שער מ"ו ח"ד והאריך בזה. ועי' בשער דעה ס"ק ב' ג' ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ח' ט' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ג (ב) בהג"ה אם התנה. עי' במקמ"ח שהביא ד' תשובת רע"א סי' נ"ג שנסתפק אם הדין ג"כ בפסיקת חטים על שער שבשוק הנזכר בסי' קע"ה אי שרי כשהתנה בהדיא שלא יקבל בתוך הזמן וכ' עליו דיש להוכיח דין זה מד' תשובת הרא"ש כלל ק"ח סי' ל' לפ"מ שביאר כונתו המשל"מ פ"ו מהל' מלוה והביא ד' הבעה"ת שער מ"ו ח"ד סי' ט' כו' והאריך בזה. ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ט' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ה (ג) בהג"ה בלא דעת כו'. עי' ט"ז ס"ק ח' שהק' מפרוזבל כו' דמהני שלא בפניו כו'. ובאמת לק"מ וכמ"ש בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ב דהכא עיקר הטעם להתיר ביש לו מפני שיכול לפרוע לו מיד וזה שאינו יודע אם הקנו לו לא שייך שיפרע לו מיד כיון שלא ידע מן ההקנאה כלל וגם י"ל בלא"ה בפרוזבל שנתקן שלא ירע עינו בהלואה וא"כ מי שאין לו קרקע לא ימצא ללות משא"כ כאן עכ"ד ועי' במקמ"ח ובישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריכו בזה. ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ג מ"ש ע"ד המחבר שהשמיט דין ככרות כו' והאריך בזה יעוש"ה

סימן קסג

סעיף א (א) תן לי מעותי. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א"ב ובשער דעה ובמקמ"ח ובעצ"ל ובפי' ב"מ ס"ב ב' ובמעיני החכמה שם ובס' מנחת הבקר שם מ"ש והאריכו בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה וכ' להסתפק במוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו ובשעת המקח הבטיח ללוקח שהוא ברשותו ואח"ז נתברר הדבר שא"ב וחזר בו הלוקח לכאורה נ' דהלוקח פטור מלקבל על עצמו מי שפרע כיון שהמוכר הטעה אותו ואינו בדין שיהי' הלוקח מחויב לקיים מקחו כו' אמנם בקנה בקנין כסף אין כאן טעות כלל דבלא"ה אף אם הוא ברשותו אין כאן קנין רק לענין מי שפרט כיון דכסף אינו קונה קנין גמור ומש"פ לדעת הרבה פוס' אף בדבר שא"ב שייך א"כ במה הטעה אותו ומיושב בזה דעת התוס' בב"מ שם שהק' דהרי במלוה הבאה מחמת מכר קונה קנין גמור כו' והאריך בזה ובס"ק ב' שם מ"ש והאריך בזה. ועי"ש עוד במקמ"ח מ"ש ע"ד החו"ד ס"ק ג' והאריך בד' הת"ר יעוש"ה

סימן קסד

סעיף א (א) במשכנתא דסורא. עי' חו"ד ס"ק א' שהק' דהא המחבר סתם בסי' קע"ב דלא שרי כלל שום משכנתא רק משכנתא דסורא וכאן משמע מדבריו דרק לחזור ולהשכיר אסור בסתם משכנתא עכקוש"י והניח בקושי' ובאמת לק"מ וכמ"ש במקמ"ח דלהכי כ' המחבר האי' להחזיר ולהשכיר אף דכל משכנתא אסורה היינו דהוי רק א"ר וקמ"ל כאן דחזר ושכרה הוי ר"ק עכ"ד. ועי' בשער