יד אליעזר חלק ב ריז

שדחה ר' הג"פ וכ"נ מד' כל הפוס' והרמב"ם בנ"ד דמחלקים בין לכתחלה לדיעבד ובין פסול דרבנן לפסול דאורייתא דדוחק לומר בכל הנך דמיירי כש"כ הבעל בעצמו או שצוה בפירוש לסופר ולעדים לכתוב כן וכ' דכבר הארכתי דיש להכשיר גט זה דכ' דמתקרי אהרן אע"ג דנק' בפ"כ ארעלא והטעם פשוט דכמו שהסכימו כל הפוס' דסגי לכתוב רק שם העיקר וא"צ לכתוב שם דקטנות אע"ג דנק' בפ"כ בשם זה דקטנות ובגט צריכים לכתוב השם שהכל קורין בו ואיך כותבים השם שאינו נק' וע"כ הטעם דשם זה עיקר דהכל יודעים דשמו כן הוא והכל שם א' הוא הרי דשם העיקר הוי כשם שהכל קורין בו וא"כ גם אם כ' דמתקרי על שם העיקר לית לן בה דהא הוא חקרי שם שהכל קורין בו דשם אחד הוא על שם הקצר ולפ"ז נכונים כל הראיות שהבאתי שם וד' המשיב לא נתחוורו לי וכ' עוד טעם דאין לכתוב שם דקטנות ויש בזה קפידא שלא לכתוב עפמ"ש הב"ש בש"נ אות ב' בשם ס"ש דיש לכתוב שרה דמתקריא שרולה כו' והב"ש חולק עליו דיש לכתוב המכונה בקיצה"ש א"כ י"ל דה"ט דמסתפקים אם לכתוב דמתקרי כהש"ס או המכונה כהב"ש לכך כ' שלא לכתוב כלל קיצה"ש וכמ"ש הב' בכללים אות ו' דהיכא דאיכא ספק בשם זה יותר טוב שלא לכתוב ולכך מטעם זה דמסתפקים אם לכתוב דמתקרי או המכונה על שם דקטנות ולכך דעתם לעכב שלא לכתוב כלל שם זה דקטנות עכ"ד יעוש"ה:

(עז) בחא"ש סי' קל"ט בשם אבי האשה שאמרו לשליח כי שמו ישראל הירש אמנם אינו נק' רק בשם ישראל וסברי הדיינים כי טולה לתורה בשם ישראל צבי ובפ"כ נק' בשם ישראל ע"כ כ' בגט ישראל צבי המכונה הירש דמתקרי ישראל וכעת כו' נודע לנו ששם הירש נשתקע רק בילדותו קרא לו אביו כן וגם במקומות הרחוקים מכאן נק' בשם ישראל צבי אמנם בכאן שם הירש נשתקע רק לפעמים אחותו וב"ב קורין לו כן ולס"ת אינו עולה רק בשם ישראל וגם אינו חותם רק בשם זה לבד ובתוך הכתבים לבניו נכתב בב' השמות כו' וכ' דמ"ש הב"ד המכונה הירש לא יפה עשו וטוב להודיע להם כי בשם הירש לבד לא נק' מעולם והרי הוא אמר להשליח דנק' בשם ישראל הירש א"כ כך הי' להם לכתוב ישראל צבי דמתקרי ישראל הירש ודמתקרי ישראל והנה הם נמשכו אחר ד' הב"ש דהמכונה קאי על השם אבל אנן גרירי בתר ד' הנו"ב וכ"כד בט"ג וכן נוהגין הכל לומר דהמכונה קאי על האדם וכיון נוהגים כן הרואה בגט שכ' המכונה הירש יאמרו דנק' בשם הירש לבדו והוי כשינוי מיהו בדיעבד כיון דהוי בשם אבי האשה והנה שם ישראל צבי לא מבעיא לפ"ד שכ' דלא כהט"ג דחה שנכתב בכתובה לא הוי נשתקע כו' פשיטא דלא נחשב נשתקע כיון דנכתב בכתובות אשתו כו' רק אף אי ניחא כדעת הט"ג מ"מ בכה"ג דנק' במיעוט אנשים כן בבני ביתו ובמקומות אחרים ודאי לא נחשב נשתקע בצרוף הכתובות וגם במה שהקדימו שם הטפל אין לפסלו בדיעבד ובפרט בשם אבי האשה וגם הוי שם העריסה כן ישראל צבי ודאי אין חשש בשביל הקדמה תחלה ואף אם הי' נשתקע לגמרי נ' דאין חשש באבי האשה כיון דדעת עה"ג דאפי' שינוי ממש אינו פוסל באבי האשה ונהי דחלקו עליו כו' היינו דוקא בשינוי גמור כו' אבל באינו שינוי גמור מודים דכשר א"כ ה"נ שם שנשתקע אינו שינוי גמור כיון דהי' נק' כן בשום פעם והרי יש מכשירין לכתוב שם שנשתקע לכך עכ"פ שינוי גמור אינו כו' ולזה כ' דהגט כשר אף שלא במקום עיגון כו' עכ"ד יעוש"ה וכ"כ בסי' קנ"ג דהעיקר כהנו"ב וכן בסי' קע"ז ובסי' קפ"א ובסי' קצ"ד ובסי' קצ"ו ובסי' ר"ג כ' דהעיקר כהנו"ב ועי"ש עוד בסי' קס"ה ובסי' ק"א ובסי' צ"ט ובסי' פ' ובסי' ע"ז ובסי' ע"ג ובסי' נ"ג מ"ש בזה ומשמע שם דלא ברירא לו כהעיקר כהנו"ב ובסי' ל"א שם כ' כהב"ש וכ' ליישב קושי' הנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' קי"ט על הב"ש ממ"ש הד"מ דיש לקרות המכונה לאיש בסגו"ל ולאשה בקמ"ץ משמע דקאי על האדם דאם על השם מה שייך לחלק בין איש לאשה וכ' ליישב דודאי בגט אין כותבין נקודות ולכך לפי האמת יש לו לקרות המכונה כל אחד בלשונו דקאי על האדם אבל טל אדם הטועה שפיר יש לחוש דהוא יקרא ככתיבתן המכונה על השם שהוא מכונה כך ויטעה דקאי אדסמיך לי' ממש ולכך נ' דאף דכ' בד"מ לקרוא לזכר בסגו"ל ולנקבה בקמ"ץ היינו אם אין לו רק שם א' וכינוי א' אז כיון דאין קפידא בדבר יש לקרות בלשון דקאי על האדם אבל אם יש לו ב' שמות כגון משה ליב וכותב לדעת הב"ש משה יהודא המכונה ליב יש לקרותו בלשון השייך על השם דשם זה מכונה ליב ואז אדרבה א"ש דהוי כאו' ששם זה מכונה בשם ליב א"כ האדם יקרא בשם משה ליב ואם קורא הלשון דקאי על האדם שהוא מכונה ליב הוי כשקר שבאחת מכונה בתרתי בשם משה ליב אבל אם קורא בלשון דקאי על השם אינו שקר דבאמת שם זה מכונה בשם ליב א"כ האדם יקרא בשניהם כיון דכבר כ' תקלה שנק' בשם חשה יהודא וכעת או' ששם יהודא מכונה בשם ליב א"כ כבר מוכת שנק' בשם שניהם ולכך כה"ג יש לקרות בלשון דקאי על השם ולא על האדם ויש לקרות בשוה בין לזכר בין לנקבה מיהו השם עצמו מצינו לשון זכר ולשון נקבה כו' ולכך אף אם קורא בלשון זה או זה יתכן דקאי על השם עצמו דבשם שייך שניהם הן זכר או נקבה ולכך מה"ט א"ש ג"כ מ"ש הד"מ דיש לקרות לזכר כך ולנקבה כך לא כמו שהבין הנו"ב דמזה מוכת דקאי רק על האדם רק דהכונה דקאי ודאי על גוף השם רק כיון דמ"מ לענין השם אין קפידא אם קורא בלשון זכר או נקבה לכך יש לקרותו בענין דסובל דקאי על האדם ג"כ ויש לקרות לזכר כך ולנקבה כך דאז סובל שניהם על השם ועל האדם וכל מה דאפשר לתקן יותר יתקן כו' אבל עיקר המכונה קאי על השם ודאי וצדקו ד' הב"ש בזה דיש לכתוב משה יהודא המכונה ליב וא"ש עכ"ד וסותר ד"ע מהא דסי' קל"ט וסי' קכ"ג הנ"ל ועי' בחתם סופר באה"ע ח"ב סי' י"ת שהביא בשם חכם א' שדחה ר' הנו"ב הנ"ל מהד"מ דאפי' קאי אהגוף מ"מ משה יהודא איננו שה א' שהגוף הזה נק' בשניהם בשם א' אלא נק' משה וגם נק' יהודא ומשום כן מותר לחלקם בב' שיטות כו' והביא ראי' מהתוספתא פ"ב דקידושין כ"ו פ"מ שאני יוסף כו' והשיג עליו דאין ראי' מהתוספתא כו' והאריך בזה ועוד הביא ד' החכם שכ' לדחות ד' הנו"ב הנ"ל דא"נ קאי הכינוי על השם מ"מ שייך לחלק בין זכר לנקבה דשם נקבה בעצמה הות לשון נקבה כו' והאריך בזה ומסיק דמ"מ נ' לכתחלה לכתוב כהנו"ב ומאן דעביד הכי בודאי לא משתביש וכן שמעתי שנטה דעת הגאון ר' משולם אלא למעשה רצה לחלוק על הב"ש לפי שאז לא נתפשט הנו"ב וכן שמעתי גאון א' עשה מעשה טרם שנתפשט הנו"ב וכן נ"ל עכ"ד יעוש"ה ועי' באהלי שם כלל ו' ס"ק ל"ה שכ' לדחות ד' החכם הנ"ל שהשיג על הנו"ב הנ"ל כו' דמ"מ שייך לחלק בין זכר לנקבה דשם נקבה בעצמה הוא לשון נקבה וכ' עליו דממ"ש הרמב"ם וכן אשה שיש לה שני שמות כו' מדקא' שני שמות ולא שתי שמות מוכח דגם השם של נקבה לשין זכר הוא וכדעת הנו"ב וכן בפ"ב הל' ג' ושמות נשותיהם שוים ולא אמר שוות. הן אמת דאיתא עוד ברמב"ם ושמותיהן שוות וכן הוא במשנה אבל נ' דבזה י"ל דאגב ושמותיהן נקט נמי שוית כו' והביא דבמשנה שבירושלמי דאיתא ושמותיהן שוין וא"כ הכל הוא בלשון זכר וא"ש טפי ונ' דזהו הנוסחא הנכונה וכ' דעוד נ' להוכיח דשם הוא לעולם בלשון זכר מדכתיב נפש תי' הוא שמו ולא כתיב היא שמו וכן מדכתיב ויקרא שמה לוז הוא שמה שופטים א' כו' ועוד נ' כן מצד הסברא כי הנה ידוע