יד אליעזר חלק ב ר

שהוחזק בשם יחיאל מיכל הכהן כו' וכ' דהגט כשר דא"נ לערער דא"א משים עצמו רשע כו' וגם הוי שם נשתקע כו' והאריך בזה והיינו כמהריא"ז ענזיל וכעין מ"ש בסי' נ"ז הנ"ל

(לב) בצ"צ סי' ר"ב בגט שסידרו ושם המגרש ממילתו דוב בער ליפמן וכן הוא חתימתו ג"כ רק שהרוב קוראין אותו בשם בער לבד והמיעוט בער ליפמן ועלייתו לתורה ג"כ רוב פעמים דוב לבד והמיעוט דוב ליפמן ולכינוי ליפמן אין לו ש"ק כי אמר שנק' כן אתר אבי זקנו ולא הי' לו שם אחר וכ' בגט דוב המכונה בער והמכונה ליפמן וניתן הגט ויש מי שרוצה לפסול אותו הגט מטעם שמא מקור שם ליפמן בלא ש"ק נק' כן אחר אשה והוא שם העצם וצריך לכתוב דמתקרי אף על שם הלעז וכ' דגם לכתחלה הי' צריך לכתוב המכונה ולא דמתקרי למנהגינו אף אם יהי' האמת שנק' כן אחר אשה והי' שם העצם אצלה מ"מ כיון שלאיש זה ניתן לכינוי שהרי שה"ק הוא דוב ובער ליפמן שניהם לכינוי הגם שליפמן אינו מן הכינוים של שם דוב אין בכך כלום דעכ"פ כינוי הוא אצל אדם זה ולא קפדינן שיהי' הכינוי שייך להשם רק שלא יהי' הכינוי ניתן לשם העצם ממש לאדם זה שאז הי' צריך לכתוב עליו דמתקרי אף אם נשתנה שמו מ"ח אח"כ לשה"ק ובנ"ד לא ניתן לשם העצם לאדם זה מאחר שניתן לו ש"ק שבו הי' עולה לתורה וכן באמת עולה לתורה בו לבדו ברוב הפעמים וכן מבואר להדיא בג"פ ס"ק פ"ב כו' ואף כי נ' דעת הג"פ עצמו ס"ק ע"ו דאינו מסכים לזה היינו דוקא בשם לעז שהוא שם העצם בשארי אנשים אבל ליפמן שהוא כינוי מודה הוא ג"כ לזה כמ"ש בתשו' ב"א שי' פ"ג שהמנהג אצלינו כמ"ש מהרח"ש גם מד' הב"ה בתשו' גאוני בתראי סי' ג' במי שנק' מהרח"ש גם מד' הב"ח בתשו' גאוני בתראי סי' ג' במי שנק' יצחק אייזיק לייבא ולויבא הוי כמו ליפמן מבואר להדיא כמ"ש דכשניתן לו ב' שמות אלו במילתו צריך לכתוב לכ"ע המכונה אייזיק לויבא והמג"ש כ' לפסול הגט שנכתב המכונה אייזיק דמתקרי לייבא ומד' הט"ג בלק"ש סי' כ"ג אין סתירה לדברינו דש"ה שניתן הלעז לשם עצם ממש לאשה זו המתגרשת כו' ומשום דלפרקים עולה לתורה דוב ליפמן לא מתחשב עי"ז לשם העצם שהרי לרוב הפעמים עולה דוב לבד וכ"ש דאנן קפדי' שינתן ג"כ אדעתא דהכי שיהי' שם העצם ולא סגי במה שקורין בו לתורה דלפעמים יקרא הקורא בשם לעז ג"כ כו' אך מה. שאני חושש בזה הוא דלדעת הט"ג הי' צריך לכתוב דוב המכונה בער ליפמן והמכונה בער ולא לכתוב והמכונה ליפמן כיון שאין קורין לו ליפמן לבד רק בער ליפמן ואפי' דיעבד פסול לדעתו כו' אך הפשט הפשוט בסדר גיטין שלנו סי' י"ט נ' שלא כדעתו וכ"נ שפי' כאזמו"ר בתשו' שלו המתחלת אודות האשה הנק' בפ"כ שרה לאה כו' בד' הסדרי גיטין וכן בתו"ג פ' דלא כהט"ג אלא דכשא' מן הב' שמות מתחלק וקובע שם לעצמו מחלקין השני ג"כ לעצמו אע"פ שהוא אינו קובע שם לעצמו בלא השני וכנ"ד דשם בער מתחלק להיות קוראין אותו בו לבד לכן כותבין ג"כ דמתקרי ליפמן לבד אף דאין קורא בו לבדו רק בצירוף שם בער אעפ"כ לכ"ע אם הי' כותבים כמ"ש הגאון ר"ז הנ"ל הי' עדיף טפי ולכן אף אם הפשט בס"ג הוא דלא כותי' ראוי לנהוג כמ"ש הוא וכן ראיתי באיזה ענינים דוגמא לזה מדודי הרה"ג מוהרי"ל ז"ל שצוה לכתוב כן לבאר השמות כפי שנקראים ואי לזאת לפע"ד אם אפשר למיהדר לכתוב דוב המכונה בער ליפמן והמכונה בער יכתבו כן לחוש לדעת הט"ג שפוסל בלא נכתב כן כו' ואם הוא שעה"ד מאד אין בידי להחמיר נגד הסדר גיטין שלנו וכאזמו"ר הביאו בתשו' ולא כ' שחולק ע"ז עכ"ד יעוש"ה

(לג) בס' זכרון יעקב סי' ל"ו באיש א' ששה"ק שלו דוב שרגא ונק' בפ"כ בער פיבא וכ' הרב המסדר דוב המכונה בער דמתקרי שרגא המכונה פיבא ותלה עצמו יען שהובא בבאר היטב סי' קכ"ט ס"ק ו' משם מהר"ם מינץ בא' שיש לו ב' שמות וב' כינוים כותבים הכינוי אצל כל אחד כגון משה מכונה לימא דמתקרי יצחק המכונה לעבליג ובאמת זה טעות כי א"כ יהי' הבאר היטב סותר ד"ע מה שהביא בס"ק כ"א בא' שנק' בב' שמות יש לכתוב בלא דמתקרי באמצע ואם כ' דמתקרי יש לחוש לשינוי אלא פשוט כונת מהר"ם מינץ הוא במי שיש לו ב' שמות ולא נק' בשניהם יתד רק לפעמים בזה ולפעמים בזה וכן משמע מדקדוק לשון מהר"ם מינץ מי שיש לו ב' שמות ולא כ' שנק' בב' שמות רק שיש לו כמ"ש לעיל בסעי' י"ד מי שיש לו ב' שמות ופי' המפרשים דהיינו שם א' בגליל וא' ביהודה עכ"ד וא"כ בודאי דצריך לכתוב דוב שרגא דמתקרי בער פיבא ואם כ' דוב המכונה בער דמתקרי שרגא המכונה פיבא הוי שינוי ועי' בבגדי ישע חאה"ע סי' ח' שכ' נמי דכונת מהר"ם מינץ הנ"ל הוא שיש לו שם א' במקום כתיבה ושם אחר במקום נתינה היינו שיש לו ש"ק עם הכינוי שלו במקום כתיבה היינו משה ליווא וש"ק אתר עם הכינוי במקום הנתינה היינו יצחק לעבליג אז צריך דוקא לכתוב כל ש"ק עם הכינוי שלו בפ"ע ואם כ' הב' ש"ק יתד פסול משום דלא נק' בשום מקום בב' שמות יחד אבל אם נק' תמיד בב' ש"ק יחד וכן בהכינוים בשניהם יחד ודאי גם מהר"ם מינץ ס"ל דאסור להפרידן ולהפסיק ביניהם כי הב' שמות שם א' הוא כו' והיינו כהזכרון יעקב הנ"ל בכונת המהר"ם מינץ והביא כמה גאונים דס"ל דאף בדיעבד הגט פסול וכמה גאונים ס"ל דבדיעבד הגט כשר והאריך בזה והבאתי דבריו לעיל בסי' י"א והארכתי בזה יעוש"ה

אות ה

(לד) בחא"ש סי' קע"ו בנדון שם הירשל איך לכתוב בגט אם ביו"ד אתר הה"א או בעי"ן וכ' דדבר פשוט הוא לכתבו ביו"ד אחר הה"א ומכ"ש אם כ"כ שהוא כשר דרוב הנקראים הירשל הוא על שם הירש והנק' בעי"ן נק' העשיל בלא רי"ש וברי"ש הוי רק בשם הירש ותמיד דנין עפ"י הרוב אם לא בחותם להיפך ובנ"ד שאינו חותם יש לכתוב ביו"ד אף דהלשון הוי בסגו"ל הרי גם הירש הוי המבטא כן ואדרבה אם כ' בעי"ן יש לחוש לשינוי עכ"ד ועי' בבית דוד סי' י"ט הובא דבריו בפ"ת קונטרס השמות אות ה' דרב א' סידר ג"פ לשלחו לפינסק וכ' שם הערש בעי"ן כו' ופסלוהו הגאונים דפינסק וקארלין ושלחו את הגט בחזרה הרי דס"ל דהוי שינוי ממש דהא פסלו את הגט עוד הביא הפ"ח ד' תשובה מאהבה ת"א סי' נ"ב שהעתיק שם ד' הגאון מהר"ם פישלש שעשה הלכה למעשה במי שחתם עצמו הרש בלא יו"ד ואעפ"כ כ' הירש ביו"ד וכן עשו אחריו הל' למעשה כמה פעמים וכעת ראיתי בס' ברכת רצ"ה סי' פ"ד בשם הירשל אם לכתוב ביו"ד או בלא יו"ד והביא בשם הגאון בעל חתם סופר שדעתו הי' לכתוב בלא יו"ד הרשל וכ' דשגה בזה דאף לפ"ד שיכתב כקריאתו בפי העולם הנה לפי מבטא מדינתינו הי' לכ"ת לומר שיכתוב בעי"ן שאנו קורין הירש והירשל בסגו"ל והגאון בעל חת"ס ר"ל כן לפי מבטא מדינתו שקורין בפת"ח כזה הרש אולם לדעתי יש לכתוב הירש וגם הירשל ביו"ד אחרי שכן שם חיה הידוע בל"א ונשתבש קצת בפי ההמון ומבטחם שכן גם החיה קורין בעי"ן בשיבוש המבטא ושם הירשל הוא ג"כ ע"ש הת"י וה"ל הנוסף הוא לגעגוע ויש לכתוב השם כפי הנחתו האמיתי ביו"ד וכן חותמין כל ששמו הירש ביו"ד ולא ראיתי שום חתימה בשם זה בעי"ן והביא תשו' הגאון מהרת"כ מלבוב