יד אליעזר חלק ב קנג

השיעור נקרא קלף וזה שממול הבשר נקרא דוכסטוס עכ"ל אבל הר"ן בשבת שם הביא בשם הרמב"ם להיפך שהחלק הדבוק לבשר הוא הנקרא קלף וכותבין בו במקום בשר שהוא לבן כבשר ממש והחלק של צר השער הוא הנקרא דוכסוסטוס וכותבין בו במקום שער ממש וכ' דכן הוא נמי דעת הרמב"ן וצ"ל דנוסחא אחרת הי' לו להר"ן בהרמב"ם היפך מנוסחא שלפנינו וכ' הב"י ע"ד הר"ן וז"ל דנוסחא משובשת נזדמנה לו בד' הרמב"ם וליתא אלא עיקר בנוסחא בספרי הרמב"ם שהוא כד' כל הנך רבותא שהסכימו שהחלק הדבוק לשער נקרא קלף והחלק הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס אע"פ שמד' תשובתו לחכמי לוניל על מ"ש בפ"ג נ' שהי' גורס כגרסת הר"ן אפשר שאח"כ חזר בו ותיקן כמ"ש בספרים שלנו ונוסחא זו עיקר שהיא מסכמת לדעת רוב הפוס' עכ"ל וכ"כ בכ"מ שם דאפשר שהרמב"ם חזר בו אח"כ וכ' כמ"ש בספרים שלנו. ועי' ברש"י על הרי"ף בשבת שם שכ' דמה שכנגד השער קרוי דוכסוסטוס ומה שכנגד הבשר קרוי קלף והיינו כהר"ן בשם הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל והב"ח הגיה בד' רש"י דמה שכנגד הבשר קרוי דוכסוסטוס ומה שכנגד השער קרוי קלף והיינו כד' ר"ח והר"ן בשם הערוך והנוסחא שלפנינו בהרמב"ם. ועי' במרדכי שבת סי' שע"ב שכ' דגם רש"י ס"ל כר"ת והר"ן בשם הערוך והיינו ממ"ש רש"י בשבת שם דוכסוסטוס קלף שניטלה קליפתו העליונה אין זה הכרת וכמ"ש באיל המלאים פ"ז אות א' דאי פני העור כירושלמי היינו הצד הפנימי כמ"ש הרמב"ן א"כ י"ל דגם כונת רש"י דקליפתו העליונה היינו הקליפה הפנימית דנקראת עליונה וכ' דלדעתי כן הבין הרב ר' בועז בפי' הרי"ף דפי' בשם רש"י כפי' הרמב"ן והוא כפי גרסת רש"י שלפנינו על הרי"ף הנ"ל והביא ד' רש"י מנחות ל"א ב' ד"ה דוכסוסטוס שכ' קלף שלא נקלף וכ' דט"ס הוא וצ"ל קלף שלה נקלף והיינו כמ"ש בשבת דנטל ממנה קליפה העליונה עכ"ד. ועי' בבית מאיר באו"ח סי' ל"ב ובאיל המלאים שם ובאות ג' ובפ"ת אות א' ובחתם סופר חאו"ח סי' ג' ובנשמת אדם כלל י"ד סי' י"ב ובס' בית הלוי על התורה בסוף הס' בחידושים על שבח ע"ט ב' ח"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ה (ח) שירטוט. עי' באיל המלאים פ"ח אות ה' שהביא קושי' המנחת כהן על התוס' מנחות ל' ב' ב' ד"ה הא מורידין שהק' דאמאי לא ילפי' דס"ת בעי שירטוט מגז"ש כתיבה כתיבה כמו דילפי' לקמן לענין כתבה למזוזה אגרת דפסולה והק' הא לפמ"ש רש"י בשבת קל"ב א' ד"ה עקיבא דאין דנין ק"ו מהלכה דלא נתנה תורה שבע"פ לדרוש בי"ג מדות וכן משמע מירושלמי חגיגה ג' ב' כו' א"כ כל הי"ג מדות לא נדרוש בתורה שבע"פ ואיך נילף כתיבה כתיבה לענין שרטוט ממזוזה הרי שרטוט דמזוזה אמרי' לעיל דהוי הל"מ וכ' ליישב עפ"ד הצל"ח פסחים פ"א שהק' ע"ד רש"י מהא דפריך הגמ' שם מי דנין ק"ו מהל' אלא אמר רבא יליף מועדו מפסח כו' הרי מבואר דאע"ג דק"ו אין דנין גז"ש דנין ותי' דדוקא היכא דנילף גז"ש רק להא מלתא בזה אמרי' אין למדין בי"ג מדות בתורה שבע"פ משא"כ הכא דהגז"ש היא בלא"ה אחרי' הואיל ונלמד להא ה"ה להא וכיון דגז"ש מועדו הוא ללמוד תמיד מפסח לענין טומאה ופסח מתמיד לענין דדוחה שבת א"כ ילפי' ג"כ לענין טומאת התהום דהותרה בתמיד כו' והשתא לפ"ז כיון דגז"ש כתיבה כתיבה הוא לענין כתבה אגרת דפסולה א"כ ה"ה דאיכא למילף מיני' דצריכה שרטוט וכ' אלא דקשה ע"ז ממ"ש התוס' בקידושין י"ז א' ד"ה ונילף דהא דהוי עולת ראי' בכ"ש הוא מהל"מ א"כ אמאי פריך ונילף ריקם ריקם מראי' הא כיון דהוי הל"מ לא נלמד בי"ג מדות והא האי גז"ש הוא דוקא להא והניח בצע"ג והביא ד' המחנה ראובן פסחים שם שכ' דהא דכ' רש"י דלא נדרש תורה שבע"פ בי"ג מדות פליא בפלוגתא דר"מ ור"י במכות י"א א' בספר שתפרו דפשתן דמאן דפוסל ס"ל כיון דהוקשו כל התורה לתפילין להלכותיהן נמי הוקשו אע"ג דהוי נמי הל"מ ומאן דמכשיר ס"ל להלכותיהן לא הוקשו וא"כ י"ל דרבא בפסחים הנ"ל ס"ל להלכותיהן נמי הוקשו ושפיר יליף גז"ש מועדו להכשיר בתמיד כהן שנטמא בטומאת התהום ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' הנ"ל דאמאי לא ניחא דס"ת בעי שרטוט כו' ע"כ יתפרש הקושי' הנ"ל מנ"ל להגמ' להקשות הא מורידין עושין והא בעי שרטוט דלמא ס"ל לברייתא דס"ח נמי בעי שרטוט משום דיליף כתיבה כתיבה ואפי' הל"מ נלמד בי"ג מדות ולפמ"ש ניחא דממ"נ אי ס"ל דהל"מ נמי נלמד מי"ג מדות הרי הוקשו כל התורה לתפילין ותפילין הל"מ דלא בעי שרטוט והיקש עדיף מגז"ש כו' ועי' גיטין מ"א ב' תוס' ד"ה דכ"ע עכ"ד. ושפיר מיושב קושי' הצל"ח הנ"ל וגם מיושב שפיר קושי' הנ"ל מהא דקידושין די"ל דר"מ נמי ס"ל להלכותיהן נמי הוקשו דהא החם במכות פליגי ר"מ ור"י בזה ושפיר פריך הגמ' ונילף ריקם ריקם מראי' ועי' לקמן סי' רע"ח ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. עוד הביא שם ד' מלאכת שמים שכ' בשם פע"ח דשרטוט אחורי הכתב ל"מ ועוד הביא בשם התשב"ץ ח"א סי' כ' שכ' דגם שרטוט דלאחר הכתיבה ל"מ וכ' דכן מוכח מהגמ' הנ"ל והאריך בזה. ועי' בתשובות סת"ם הל' ס"ת סי' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ו (ט) בדיו. עי' באיל המלאים פ"ט מ"ש והאריך בזה. ובאות ד' שם מה שהביא בשם הדבר שמואל סי' קס"ב לענין דיו הנעשה מסתם יינם ומ"ש בענין מצוה הב"ע ובד' התוס' סוכה ל' א' כו' והאריך הרבה בזה. ועוד הביא שם ד' היד אלי' שהורה דס"ת שנכתב על גבי עור של בהמה טהורה הנרבעת דצריך גניזה והשיג עליו דבע"ז כ"ז קא' הגמ' ע"כ לא פליגי אלא בחששה אבל היכא דודאי רבעה פסלה כו' ולבסוף מסיק שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה וע"ז נמי פוסל בה כו' וא"כ הואיל וביריעות דס"ת אין מום פוסל דאפי' הי' בבהמה כמה מומין אין היריעה נפסלת עי"ז א"כ גם אין רביעה פוסל בה וא"כ אף דלכתחלה בודאי אסור לכתוב עלי' משום דמאיס אבל עכ"פ בדיעבד לטעון לס"ת זאת גניזה נ"ע וכן יש לדייק מלשון הברייתא דמס' סופרים פ"א הל' ב' דקא' ואין חוששין שמא עורות לבובין הן ומדוע לא אמרה שמא עורות נרבעות הן אלא ש"ח דהאי לא אסור מצד הדין ומ"ש עוד ע"ד הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קפ"א והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ז (י) בימין. וכ' הט"ז ס"ק ח' דדרשי' וקשרתם וכתבתם מה קשירה בימין אף כתיבת בימין ס"פ הקומץ עכ"ד. ועי' בב"י באו"ת סי' ל"ב דמשמע מדבריו דהטעם דבעי' ימין דילפי' ממלאכת שבת ועי' בתשו' סת"ם הל' ס"ת סי' ס"א שהק' עליו דמה ראי' משבת לס"ת דהתם מלאכת מחשבת בעי כו' וכ' ליישב והאריך בזה. ובסי' ס"ג שם ח"ש והאריך בזה

(יא) בהג"ה. ולא בנוצה. עי' ט"ז ס"ק ת' מ"ש לענין ספרים הנדפסים אם יש בהם קדושה. ועי' בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ט"ו מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה. ועי' באיל המלאים פ"ו אות ו' מ"ש ע"ד הג"פ והט"ז והאריך בזה. וסיים ועכ"פ חלילה לשום אדם להכשיר מלאכת הדפוס לס"ת ומכ"ש לתפילין ומזוזות כו' פכ"ד. ועי' בתשו' סת"ם סי' ס"א שהאריך הרבה בזה בענין הדפסת סת"מ כו' וסיים דחס להזכיר להיות עושין כן דלא לבעי גניזה ומכ"ש דתם מלהזכיר מלברך טל ס"ת כזה ומי שעושה כן עתיד ליתן את הדין כו' עכ"ד. ועי' בדע"ק ס"ק ט' ומק"מ ס"ק מ"ה מ"ש בזה: