יד אליעזר חלק ב קנב

אפי"ה ל"ש כאן דין ברירה יעוש"ה. ועי' בשם ארי' סוף ח"א בתשובות הנספות סי' א' שהביא ד' הרמב"ם בתשובה שהשיב לחכמי לוניל שהביא הכ"מ פ"א מהל' תפילין דמבואר דבס"ת עיבוד לשמה אינו אלא מדרבנן והק' מהא דכ' הרמב"ם בריש הל' תפילין דאם הא"י מעבדו פסול ואפי' או' לו ישראל עבד עורות אלו לשם ס"ת כו' והטעם דא"י אדעתא דנפשי' קעביד והרי כ' הב"י באה"ע סי' קכ"ג ובב"ש שם ס"ק ה' דהא דאמרי' א"י אדעתא דנפשי' קעביד היי רק ספק כו' וא"כ למה יפסול אף בדיעבד הא הוי ספד"ר כו' וא"ל דבס"ת ותפילין איכא חזקת חיוב דגברא שנתחייב לקרות בתורה ולהניח תפילין דהא דעת הרמב"ם גופי' דאפי' במקום חזקה אמרי' ספד"ר לקולא כמ"ש הפר"ת כללי ס"ס כו' ועוד דבגוף דבר זה לומר חזקת חיוב דגברא אינו ברור וקשה לזה מברכות כ"א א' דאמרי' למ"ד ק"ש דרבנן ס' קרא ס' לא קרא אינו חוזר וקורא אע"ג דגברא בחזקת חיוב כו' ומפ"ז כ' דאף הרמב"ם ס"ל דעיבוד לשמה הוא מה"ת כו' והאריך בזה. ואח"כ כ' לענין סתמא אי עומד לשמה או שבעי' בפירוש שיכוין לשמה כו' וגם אם נימא דסתמא פסול אי מה"ת פסול או רק מדרבנן פסול כו' והאריך בזה ועוד כ' דהיכא דמוציא בשפתיו אף בלא נשמע קולו הוי עכ"פ דבור וקול נקרא אם משמיע לאחרים או עכ"פ כשמשמיע לאזניו כו' אבל דבר הוי אפי' רק אם שפתיו נעות בלבד כו' וה"ה בס"ת אף אם מוציא רק בשפתיו די וא"צ אפי' להשמיע לאזניו וזה פשוט ולא נזכר בשום מקום בפגול או בס"ת שיהי' צריך להשמיע לאזניו כי לא בעי' שמיעת קולו רק כ' שצריך שיוציא בשפתיו דזה חשיב דבור כו' ועוד כ' לענין אי בדיעבד סגי במחשבה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בצ"צ ובפרמ"ג שם במשב"ז ס"ק א' ובא"א ס"ק ו' מ"ש בזה ועי' במשכנות יעקב חאו"ח סי' נ"ה שכ' דהזמנה בגוף הקדושה מלתא היא ואסור אף להורידו לקדושה קלא בלא תנאי כו' והביא ראי' מד' הגמ' מנחות הנ"ל והאריך בזה והיינו כעבה"ג וכד' הגאון רע"א הנ"ל שכ' אח"כ ולא הביא ד' העבה"ג וכבר כ' שאין ראי' מד' הגמ' הנ"ל וכמ"ש הגאון רע"א מתחלה והב"א הנ"ל וא"כ דין זה אי מהני הזמנה בגוף הקדושה להורידו לקדושה קלה בלא תנאי צ"ע. ועי' במלא הרועים אות ה' ענין הזמנה מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד במשכי"ע מה שהק' על הב"י ושאר פוס' שס"ל דמהני תנאי אף אחר שנעשה המעשה כו' דהא קדושה בכדי לא פקעה כו' והיינו כקושי' העונג יו"ט על עבה"ג והגאון רע"א והעונג יו"ט הנ"ל לא ראה ד' המשכי"ע אלו שכבר הקדימו בקושי זו ועי"ש עוד במשכי"ע שהביא ראי' דלא מהני תנאי אחר שנעשה המעשה מהא דאמרי' ביומא י"ב ב' גבי בגדי כהונה כו' והאריך בזה. ועי' פרמ"ג במשב"ז שם שכ' להסתפק אי הוי ד"ת או דרבנן ועי' ברש"י מגילה כ"ו א' במשנה הביא תוספתא כי הקדישים משמע לכאורה דהוי ד"ת וכן מסתברא עכ"ד ובסי' קנ"ג שם במשב"ז ס"ק א' כ' אפשר אין מורידין דרבנן אף דרשי' ולבוש הביאו תוספתא צפוי למזבח כו' י"ל דרבנן ואסמכתא שהרי בפסחים כ"ו א' ר' דוסא מחיר לכהד"י ואף הרמב"ם פ"ת מכלי מקדש פ' כת"ק דבגדי כה"ג אסורים לגמרי מוהניחם שם לגמרי משמע הא לא"ה אף שמוריד מקדושה חמורה לקלה מ"מ שרי עכ"ד וסותר ד"ע מהא דסי' מ"ב הנ"ל ובאמת מד' הגמ' יומא מבואר דהוי מדאורייתא וכמ"ש המשכי"ע הנ"ל והפרמ"ג לא הביא ד' הגמ' יומא רק הביא ד' הגמ' דפסחים ובפסחים לא הובא פלוגתא דת"ק ור"ד רק בקצרה ולא סיים שם דטעם דר"ד דיליף מילבש וגם לא תשובת רבי על ר"ד דבגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה ומד' הרמב"ם הנ"ל נמי אין ראי' דהא דהוצרך להטעם שנא' והניחם שם היינו ללמוד שאסורים גם לכה"ג ביוה"כ אתר שאינו עובד בהם פעם שני' לעולם דאי מטעם דאין מורידין כו' הוא רק שאסורין לכה"ד אבל שלא ישתמש בהם כה"ג ביוה"כ אחר צריך לקרא שנא' והניחם שם ופ' הרמב"ם כת"ק וכמ"ש הכ"מ שם. וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא שאלות חיים חאו"ח סי' ג' שהשיג כן על הפרמ"ג והעיקר דהא דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הוא מדאורייתא וכמ"ש המשכי"ע והפרמ"ג בסי' מ"ב ודלא כהפרמ"ג דסי' קנ"ג הנ"ל ועי' באמרי בינה שם סי' י"ב שהביא דכ"כ המבי"ט בקרית ספר דהוי דאורייתא וכן עיקר ואכע"מ להאריך בזה. עוד הביא האמרי בינה שם ד' האו"ז הל' תפילין סי' תקע"א שהביא בשם מורו רבינו שמחה דהא דקא' הגמ' מנחות הנ"ל דמהני תנאי זה דוקא דלא לבשן מעולם אבל לבשן ל"מ תנאי דמעיקרא והביא ראי' מהא דיומא י"ב גבי בגדי כה"ג כו' יעוש"ה והמשכי"ע הביא ראי' זו מסברת עצמו ולא ראה ד' האו"ז שלא נדפס בימיו ועי"ש עוד באמרי בינה מה שהביא ראי' דמהני תנאי מקידושין נ"ד א' גבי כתנות כהונה ניתנו ליהנות בהן כו' והאריך בזה ועי' במח"א הל' צדקה סי' י"ב מ"ש והאריך בהם יעוש"ה. ועי' בכתב סופר חאו"ח סי' י"א שכ' דיש תיקון לסופרים כשיצטרכו קלף המעובד לס"ת כדי לכתוב עליו גט או דברים של רשות שיאמרו בפה מלא שמבטלים העיבוד לשמה ואתי דבור האחרון ומבטל דבור הראשון שאמר שמעבדה לשמה כו' והאריך הרבה בזה ומסיים דאם הסופר מעבד בעצמו שיכול לשנות כל הקלפים לד"א ע"י אמירה שני' לדבור ראשון וכן כשקונה מאחר כל הקלפים שעיבד לשמה בפעם אחד שיעשהו שלית לבטל כולם לכשירצה עכ"ד. ועי' בראשי בשמים שם מ"ש ע"ד הט"ז סי' מ"ב שכ' דנהגו הסופרים להשתמש בקלף המעובד לשם סת"מ גם לצורך חול דיוכל להזמין על אחר זמן שתחול הקדושה לאחר ל' יום וממילא שיוכל להזמין גם לאח"ז בלתי מוגבל לכשיצטרך לכתוב עליו ס"ת ועד זמן ההוא יהי' מותר לכתוב עליו של חול וכיון שחלות הקדושה מהקלף הוא לאח"ז כשיכתוב עליו ס"ת א"כ ל"ש בזה דין ברירה כלל כו' והאריך בזה

ומה שהק' הגאון רע"א שם על התוס' סנהדרין דלמה צורך הקדימו דרבא ס"ל דהל' כר"י כו' הא רבא ס"ל בכריתות דעריפה אוסרת כן הק' נמי במנחת אהרן שם ובערוך לנר שם ובמחצית השקל סי' מ"ב ובשעה"מ פי"א מהל' טומאת צרעת ובנר תמיד בכריתות כ"ה א' ד"ה רבא ועי' במנ"א שם ובטעה"מ שם ובנר תמיד שם ובעונג יו"ט שם סי' ו' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה ועי' במשנת חכמים פ"ג מהל' יסוה"ת ביבין שמועה אות ד' מ"ש לענין סתמא והאריך בזה

(ו) ס"ת עי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קע"ה שכ' דדוקא כשנותן לתוך הסיד אבל כשנותנים לתוך המים מתחלה כדי לרככן זו לא הוי ההחלת העיבוד ול"מ אם אמר אז אבל אם הי' בתוך המים אפר או שאר דברים חריפים כו' אף דלא הי' עדיין סיד בתוכו אפי"ה מהני כו' והאריך בזה ועי' באיל המלאים פ"ה סי' ג' אות ה' מ"ש ע"ד הנו"ב והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ז) על הגויל. עי' ט"ז ס"ק ג' שכ' ג' שמות יש בזה גויל קלף דוכסוסטוס פי' גויל עור שנגרד ותקנו במקום השער ובמקום הבשר לא תקנו וכותבין בו במקום שער קלף ודוכסוסטוס הוא עור הנחלק לשנים חלק החיצון של צד השער נקרא קלף וכותבין בצד הפנימי של צד הבשר וחלק הפנימי שבצד הבשר נקרא דוכסוסטוס שפי' דוך בלשון גמ' מקום סטוס בלשון יוני בשר וכותבין בז בצד החיצון שכלפי השער כו' עכ"ד והוא מד' הטור כאן וכ"כ התוס' בשבת ע"ט ב' ד"ה קלף בשם ר"ת והר"ן שם בשם הערוך בשם רב האי והמרדכי והרא"ש הל' ס"ת וסה"ת סי' קצ"ד והסמ"ק עשה כ"ה וכן הוא הנוסחא ברמב"ם שלפנינו פ"א מהל' תפילין הל' ז' שכ' וז"ל זה החלק שממול