יד אליעזר חלק ב יד

ועי' במקמ"ח שכ' נמי ליישב הקושי' מהא דסי' פ"ו משום דאיכא סי' דקא מסייע הא לא"ה לא סמכי' כו' והביא ד' רש"י חולין ס"ד א' ד"ה אבל שכ' וז"ל סייעתא הוי הנך סי' לעכו"ם לדבריו ואם אמר לך של עוף פ' טהור סמוך עליו דקא מסייע לי' סי' עכ"ל הרי מבואר מדבריו דלהכי סמכי' כי אמר משל עוף פ' וטהור משום דאיכא סי' דקא מסייע לי' הא לא"ה לא סמכי' כו' וכ' דכן מבואר בד' הרשב"א בחידושיו שם כו' ומד' הרשב"א בתה"א ס"ה א' כו' כהרמ"א. וכ' ליישב ד' הרשב"א שלא יסתרו דבריו אהדדי מהא דכ' במשה"ב הנ"ל כו' ועי' בעה"ב שם מ"ש שאין ראי' מד' רש"י הנ"ל ומ"ש בד' הרשב"א והאריך בזה ובקושי' מהא דסי' ב' הנ"ל כ' ליישב עפ"ד הר"ן בחולין שם ככ' וז"ל ודאמרי' ב' ראשים כדים טמאה לאו ודאי טמאה אלא כיון דרובא טמאים הכי איתניהו אפי' אמר של עוף פ' וטהור הוא לא סמכי' עלה עכ"ל. למדנו מד' הר"ן דסמכי' על הך סברא דאו' של עוף פ' טהור הוא אפי' בדאורייתא רק היכא דהס' הוא ס' השקול בזה סמכי' על עכו"ם כו' דמרתת אבל היכא דמעיד נגד רובא כמו בב' ראשים כדים אף דאיכא מיעוט דטהורים מ"מ כיון דהעכו"ם מעיד נגד רובא לא סמכי' על הך סברא דמרתת. ובזה מיושב ד' הרמ"א דקאי על הך דינא דגבינה כו' דנאמן אף דמעיד נגד רובא דרובא אינן נאמנים לענין גבינה וכמו שפי' הרמ"א בסעי' א' כו' א"כ כשמעיד ממומחה פ' הוא מעיד נגד רובא ולזה א"נ כה"ג באי' דאורייתא רק באי' דרבנן סמכי' ע"ז כו' וכן הרשב"א שהוציא דין זה מכאי דנאמן לומר איש פ' מעשר הוא ג"כ נגד הרוב דרוב אינם נאמנים על המעשר כו' וזה סברת הב"י בשם הרשב"א דוקא באי' דרבנן סמכי' אבל היכא שאינו מעיד נגד רובא סמכי' אפי' באי' דאורייתא

ובזה מיושב דפ' מומחה שחט לי דשם אינו מעיד נגד רובא דאדרבה רוב המצוין אצל שחי' מומחין רק דחיישי' שמא הוא בעצמו שחט לזה סמכי' טל הך סברא דמרתת אפי' בדאורייתא וכן ל"ק מהא דסי' פ"ו דשם העכו"ם אינו מעיד נגד הרוב וכמ"ש הר"ן ולזה סמכי' אפי' בדאורייתא וגם כ' ליישב בזה ד' המחבר לקמן סי' רצ"ד סעיף כ"ט גבי עכו"ם כו' שאמר של ערלה הן כו' א"נ כו' ואמאי סתם הרמ"א כו' דאזיל לשיטתי' כו' דס"ל דהיכא דמעיד נגד הרוב לא סמכי' על הך סברא דמרתת באי' דאורייתא כו' א"כ שם הוא נגד הרוב דרוב פירות אינם ערלה כו' ולהכי א"נ אפי' להחמיר כו' אף דבאי' דרבנן סמכי' ע"ז להקל כו' אבל מ"מ א"נ להוציא מחזקת היתר להחמיר היכא דמעיד נגד הרוב ואיכא דלהשביח מקחו אמר כן כו' עכ"ד. אך הט"ז הק' עוד מדין הב' שכ' הרשב"א כיון דאם הביא לו מנחה כו' דאין אדם עשוי ליתן משלו בשם אחר וזה מצינו אותו אפי' באי' דאורייתא כו' אלמא בדאורייתא נמי אמרי' כן כו' ופ' כן דאפי' באי' בדאורייתא סמכי' אהך סברא דמרתת ודלא כהרמ"א ועי' בפר"ח ס"ק ל"ד שהשיג נמי על הרמ"א דכיון דטעמא משום מרתת שמא ימצא שקרן מטעם זה יש להאמינו אפי' באי' דאורייתא וכ' דכן מוכח מד' הרשב"א במשה"ב הנ"ל כו' וכ' דכן העליתי לעיל סי' פ"ג שלא כדעת הרמב"ם דלוקחים ביצים מן העכו"ם באו' של עוף פ' טהור הוא משום דמרתת אע"ג דהוי אי' דאורייתא. וקרוב לזה אמרי' בפ' החולץ גבי אשת מודעינהו דאחוה דמיתנא דגלויי מלתא בעלמא הוי ואפי' קרוב ואפי' אשה מהימני ולפיכך יש להתיר בב' הדינים שהזכיר המחבר ואפי' באי' דאורייתא וכן דעת הט"ז ועיקר ודלא כהש"ך עכ"ד. ועי' בביאורי הגר"א ס"ק מ' שהשיג נמי על הרמ"א וכ' דליתא כו' וסיים דכבר השיגו ט"ז ופר"ח. ובאת מבואר להדיא מד' המחבר לעיל בסי' הקודם סעיף י' דאף באי' דאורייתא סמכי' על הך סברא דמרתת שכ' המניח עכו"ם בביתו ובו דברים ש"ם הוחלפו יש בהם אפי' אי' תורה אם הוא יוצא ונכנס או אפי' שהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות יותר ולא חיישי' שמא החליף אפי' אם הוא נהנה בחליפין כו' לפי שהוא מתירא בכל שעה לומר עתה יבוא ויראני הרי מבואר להדיא דסמכי' על הך סברא דמרתת אפי' באי' דאורייתא וכהט"ז והפר"ח הנ"ל ולא ידענא אמאי לא הביאו הט"ז והפר"ח והביאורי הגר"א ראי' מד' המחבר דסמכי' על הסברא דמרתת אף באי' דאורייתא וגם מסתימת ד' המחבר הנ"ל משמע דאין חילוק דאפי' אם מעיד נגד הרוב נמי סמכי' על הך סברא דמרתת אפי' באי' דאורייתא ודלא כהמקמ"ח הנ"ל ועי"ש עוד בעה"ב סי' פ"ו ובכתב סופר חיו"ד סי' ע"ו מ"ש והאריכו בזה

וכעת ראיתי בס' ברית יעקב חאה"ע סי' ל' שכ' דסמכי' על הך סברא דמרתת אפי' באי' דאורייתא והשיג על הש"ך והתב"ש הנ"ל והאריך הרבה בזה ופ' כן יעוש"ה. וכן עיקר לדינא ועי' עוד בט"ז מה שהביא ד' הרמב"ם והראב"ד פי"ב מהל' מעשר ומה שהק' על הכ"מ שם ועי' בישוי"ע ס"ק ה' מ"ש ע"ד הרמב"ם והאריך בזה

סעיף כ (ט) שאין הרבים. והוא מד' הרשב"א בתה"א ועי' במ"מ פ"ח מהל' מכ"א שכ' דהרמב"ם לא ס"ל כן ועי' במקמ"ח שכ' דבכורות ל' א' גבי ההוא טבחא דהוי חשוד לזבוני תרבא דאטמא בחילוף שומן דכנתא כו' מבואר כהרשב"א וסיים בל"ע ליישב ד' הרמב"ם יעוש"ה

סימן קכ

סעיף א (א) הקונה כו'. הנה הרמב"ם פי"ז מהל' מכ"א הל' ה' כ' וז"ל טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם ואח"כ יותרו לאכילה ושתי' אינו לענין טומאה וטהרה אלא מד"ס ורמז לה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ומפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי עכו"ם לא מידי טומאה שאין לך טומאה עולה ע"י האש כו' אלא לענין גיעולי עכו"ם וכיון שכתוב וטהר אמרו חכמים הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי עכו"ם עכ"ל ומשמע מפשט ד' הרמב"ם אלו דס"ל דטבילה זו אינו מדרבנן אך הרשב"א בתשובה כ' דס"ל להרמב"ם שהוא מדאורייתא הובא בכ"מ שם וכ' ונ' שטעמו מפני שראה שכ' רבינו ומפי השמועה למדו עכ"ד. ועי' בפר"ח ס"ק ו' שכ' ע"ד הרמב"ם דשלא בדקדוק כ"כ שד' הרמב"ם מוכיחים בבירור שהוא מד"ס וע"ד הכ"מ. כ' דגם זה אינו כלום ואדרבה משם מוכח להדיא איפכא שהרי כ' שפרשת כלי מדין מיירי בטהרה מידי גיעולי עכו"ם ולא בטהרה מידי טומאה וגיעולי עכו"ם בודאי הוי מה"ת וכדאמרי' בפ"ב דע"ז כו' ומשני דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י כו' וכן גבי בעיא דמשכנתא פ' דרמב"ם לקולא וכ' הרשב"א גופי' בת"ה והר"ן שטעמו דס"ל דטבילת כלים מד"ס וקרא אסמכתא בעלמא ורק הוא האמת בד' הרמב"ם עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק א' שתמה נמי ע"ד הרשב"א דהא הרמב"ם כ' בהדיא שהוא מד"ס כו' וכ' ליישב והביא ד' התוס' בע"ז ע"ה ב' ד"ה וכולן כו' והאריך בזה יעוש"ה ודעת הרשב"א שם דטבילה זו היא דאורייתא אפי' לכלים חדשים וכ' מדבריו שם שכן דעת הראב"ד והרמב"ן וכ' הפר"ת שס דכולא שמעתא דע"ז מוכחא דטבילה זו הוי מה"ת וכן מוכח מד' המחבר לקמן סעיף ט' גבי משכנתא דפ' לחומרא דבע' טבילה והיינו משום דס"ל דהוי דאורייתא וכן מוכת נמי מסעי' י"ד דפ' המחבר דאין מאמינים קטן על טבילת כלים משום דהוי דאורייתא ובדאורייתא אין הקטן נאמן אפי' בדבר שבידו ועי' בפר"ח ס"ק ג' שכ' דמסתברא דדוקא בכלי מתכות דכתיבי בפ' הוי דאורייתא אבל בכלי זכוכית אינו