יד אליעזר חלק ב טו

אלא מדרבנן משום דדמי לכ"מ והכי מוכח בפ"ק דשבת עכ"ד ועי' במקמ"ח שהשיג עליו ודחה ראיתו משבת ט"ז כו' והאריך בזה וכ' דאין חילוק בין כ"מ לכלי זכוכית כו' ומ"ש ע"ד הרמב"ם שהשמיט דין דכלי זכוכית בעי' טבילה ומ"ש בסעי' ט' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יא (ב) ישראל ועכו"ם. עי' בעצ"ל שכ' דראוי לאותן המוזגים שמכרו היי"ש קודם הפסח עם הכלי זכוכית וחוזרים וקונים מהעכו"ם אחה"פ דיש להטביל הכלים כו' וא"צ הרבה כו' דמדאורייתא לא הוי מכירה כלל דהוי הערמה אבל צריך טבילה מדרבנן דהוי מכירה גמורה עכ"ד

(ג) בהג"ה ישראל ועכו"ם. עי' במקמ"ח שכ' דאם ישראל ועכו"ם קנו כלים שוים בשותפות ואח"כ חלקו הישראל והעכו"ם ביניהם כלים כנגד כלים בזה תליא בדין ברירה כו' וכיון דטבילת כלים דאורייתא ובדאורייתא אין ברירה כו' א"כ נ' דצריך הישראל לטבול חלקו דלמא אין ברירה והוי כקונה מן העכו"ם וצריך לטבול ממ"נ דיטבול בלא ברכה דהא דאין ברירה היינו לחומרא אבל מידי ספי' לא נפקא ע"כ נ' דיטבל בלא ברכה עכ"ד ועי' בהגהות בית מאיר מ"ש ע"ד הרמ"א בזה

סימן קכא

סעיף ב (א) מגעילין כו'. עי' בדגמ"ר שכ' דאם אינם ב"י לכ"ע שרי להטביל תחלה דאין כאן טובל ושרץ בידו כיון שאב"י כו' מדאורייתא היתר גמור הוא ואפי' מדרבנן אין כאן שרש רק שאסור להשתמש בו גזירה שמא ישתמש בעודו ב"י עכ"ד. ועי' במקמ"ח שהשיג עליו מד' הר"ן בסוף ע"ז כו' שהק' דלמה הצריכה התורה מריקה ושטיפה בכ"מ או שבירה בכ"ח כיון דעברה עליו נפגם הטעם וכ' וז"ל ל"ק שכבר פרשתי למעלה שבלוע בקדירה שאב"י ראוי הוא לגר ומעצמו אסור אלא מפני שאינו משביח תערובתו הוא אלא פוגם וכיון שעדיין שם נותר עליו ציותה תורה לבער כשם שציוותה לשורפו וביעור נותר הבלוע בכלי ראתה תורה שהיא שבירה בכ"ח או הגעלה בכ"מ עכ"ל ולפ"ז י"ל דעדיין מקרי טובל ושרץ בידו נהי דאב"י ואינו אוסר תערובתו ומ"מ יש בכלי גוף האי' דעדיין ראוי' לגר כו' ושם נבלה איכא בכלי דבפ"ע אסור הבלוע הגם שיש לחלק דהכא עיקר הטבילה להשתמש ולהשתמש ראוי הוא דאינו אוסר תערובתו מ"מ ודאי אף באב"י ראוי להגעיל תחלה ואח"כ להטביל ובדיעבד יש לסמוך ע"ז עכ"ד. ועי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' דהטעם שסתם כלים של עכו"ם אב"י משום דהוי ס"ס כו'. ואף דהוי שם אחד כו' מ"מ כיון דס' א' מתיר יותר מחבירו כו' שפיר הוי ס"ם. אמנם לענין טבילת הכלי להשתמש בה כ' הטור דתלוי הכל במחשבתו דאם טבלה כדי לאכול דבר המתיר כגון צונן אף לאכול בה דבר אי' כגון בחמין מותר וה"ה להיפך אם טבלה לאכול בה דבר אי' קודם הגעלה אף צונן אסור להשתמש בה דהכל הולך אחר הכונה בטבילה ומעתה בטובל כלי של עכו"ם אם כונתו לאכול תבשיל זה ואנו או' שמא תבשיל זה פוגם טעם הבלוע של אי' ממילא אף שאר תבשילין מותר להשתמש בכלי זה קודם הטבילה הב' דהרי כעת כבר הגעיל הכלי ואין אנו מסופקין רק על הטבילה שמקודם אם עלתה לו וזה נעשית כהוגן מאחר שהי' בדעתו לבשל דבר המותר ואם אינו פוגם דבר שהי' ברצונו כעת לבשל עם הבליעה שמקודם אף להשתמש דבר שפוגם אסיר קודם הטבילה וא"כ אין נפ"מ בס' הזה דשמא נתבשל בתוכה דבר הפוגם ובין הס' דשמא אב"י וא"כ לא הוי ס"ס ולכך לא מהני הטבילה שמקודם הגעלה עכ"ד והיינו נמי דלא כהדגמ"ר הנ"ל. ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' כ"ח שהשיג נמי על הדגמ"ר וכ' מלבד דהא הרמ"א כ' שאין להגעיל שום כלי כ"ז שהיא ב"י א"כ גם ע"ז קאי דמגעילין ואח"כ מטבילין כו' והאריך בזה. וכן עיקר לדינא ועי' עוד בישוי"ע מ"ש ליישב קושי' העולם בפסחים מ"ד ב' דיליף דטכ"ע דאורייתא מגיע"נ דלמא הא דהצריכה תורה הגעלה משום אי' בב"ח כו' והאריך בזה. ועי' לעיל סי' פ"ז ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

(ב) וי"א כו'. עי' ש"ך ס"ק ד' שהביא ד' העט"ז דאם אינו רוצה להשתמש רק בצונן יכול להטבילו ולהשתמש בו צונן וכשירצה אח"כ להשתמש בו חמין יגעילנה ויספיק לו טבילה שהטביל כבר כו'. ועי' במקמ"ח שהביא ד' הפר"ח והתפארת למשה שהשיגו על העט"ז מד' הרא"ש בסוף ע"ז כו' וכ' דמזה ראי' למ"ש קודם להשיג על הדגמ"ר כו' יעוש"ה ועי"ש עוד במקמ"ח ובישוי"ע ס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הט"ז ס"ק ב' שתמה על הרמ"א דאמאי לא כ' היכא דיש במים ס' נגד הכלי דיכול להגעיל אפי' ב"י והאריכו בזה ומ"ש במקמ"ח לבאר ד' הטור דכאן בענין געלה והאריך בזה יעש"ה

סעיף ד (ג) שלענין חמץ. עי' ש"ך ס"ק ח' ועי' בדגמ"ר שכ' ולענין אי מותר להגעיל כלי של חלב לאכול בה בשר או איפכא עי' במג"א סי' תק"ט ס"ק י"א עכ"ד. הנה המג"א שם כ' בשם הגאון ר' בנימין מפוזנא ששמע ממהר"מ יפה הטעם למנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי א' ויגעילנו כל פעם שישתמש בה וזה אסור דלמא אתי למטעי כדאיתא בחולין ט' ב' כו' עכ"ד. ועי' בשעה"מ פ"ד מהל' יו"ט הל' ח' שכ' ע"ר המג"א דאשתמיט מיני' מ"ש הסמ"ק סי' קצ"ט שכ' וז"ל להגעיל כלים דכתיב כו' ודוקא בכלי שאב"י כו' וכן להכשיר הכלי ע"י הגעלה עצמה אסור כ"ז שהיא ב"י ודוקא דרך הגעלה אסור בב"י כו' אבל דרך ליבון מותר כו' וכן להגעיל כלי של בשר ב"י להשתמש בו חלב אסור הרי בהדיא שכ' דכלי של בשר שאב"י מותר להגעילו לבשל בה חלב כדרך שמותר להגעיל כל כלים האסורים שאב"י ודחה הראי' ספ"ק דחולין וכ' טעם להמנהג שהחמירו על עצמן שלא להגעיל כלי של בשר שאב"י להשתמש בה חלב פן יבא להגעיל אותו כשהוא ב"י דאז מדינא אסור כמ"ש הסמ"ק ודוקא בכלי של אי' לא חששו משים דא"א בלא"ה משא"כ בכלי של בשר כיון שיכול להשתמש ממנו גזרו דלמא אתי להגעיל כשהיא ב"י ומה שהתירו ללבן הטרפא כדי לאפות בו פשטידא התם שאני דאפי' בב"י מותר ללבנו כמ"ש הסמ"ק כו' עכ"ד. ולא ידענא אמאי לא הביא ראי' מד' הטור כאן הובא בט"ז ס"ק ב' שכ' וז"ל וכן להגעיל כלי של בשר לאכול בו חלב או איפכא צריך שלא יהי' ב"י עכ"ל והיינו כד' הסמ"ק הנ"ל. וכך מבואר נמי להדיא בתשובת הרא"ש כלל כ' סי' כ"ה שכ' וז"ל וכפות וקערות של עץ שאכלן בהם בשר רותח מגעילין במים רותחים ומותר לאכול בהם חלב עכ"ל הרי להדיא שכ' דכלי של בשר מותר להגעיל לאכול בו חלב וכהסמ"ק הנ"ל ועי' פרמ"ג בא"א שם שכ' ולהגעיל מבשר לחלב נוהגין להטריף מקודם עכ"ד. ולכאורה דבריו תמוהים דא"כ הדר שייך החששא שכ' המג"א שיעשה כן לעולם ולא יהי' לו רק כלי אחד ויטריפנו ויגעילנו כל פעם שישתמש וזה אסור דלמא אתי למטעי וא"כ מה הועילו בתקנתן דאכתי יעשה כן לעולם וצ"ל דס"ל להפרמ"ג דכולי האי לא חיישי' שיטריפנו ויגעילנו כל פעם שישתמש ולכן נוהגים להטריף מקודם ועי' עוד בפרמ"ג שם סי' תנ"א בא"א ס"ק ל' שכ' דמבשר לחלב אין נוהגין להגעילו ולא ללבן כו' ומ"מ בפסח י"ל דמגעילין מבשר לחלב כי ל"ש חששא פעם אחת בשנה ונזהר הוא עכ"ד ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ק"י שכ' נמי דהיכא דמכשירי בלא"ה לצורך יו"ט של פסח שאז אנו נוהג להתיר להחליף הכלים כרצון איש ואיש מבשר לחלב וכן