יד אליעזר חלק ב יג

הל' כ' דהרמב"ם ס"ל דבכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימל א"ע הרי הוא מבטל מ"ע אבל איני חייב ברת עד שימות והוא ערל במזיד. והראב"ד חולק עליו וכ' וז"ל אין בזה תבלין וכי משום התראת ס' פוטרין אותו מן השמים וכל יום עומד באי' כרת עכ"ל. וא"כ לשיטת הרמב"ם דכל ימי חייו יש לו תקנה עד שימות א"כ י"ל דקיל הוא בעיניו אי' זה אבל לדעת הראב"ד דמי ממש לאי' חמור כיון דכל יום הוא עומד באי' כרת וכל יום כ"ז שלא מל עובר בעשה באי' כרת אף דאם ימול אח"כ נפטר מאי' כרת מ"מ כ"ז שלא מל עובר בכל יום אי' כרת רק אח"כ כשימול נתקן האי' וכל האי' אם עשה תשובה מועיל כו'. עכ"ז כ"ז שלא עשה חשובה הוא בעונש בידי שמים כן ג"כ מילה נהי דאח"כ כשימול הי' נפטר מהכרת מ"מ כ"ז שלא מל עובר כל יום על אי' עונש כרת א"כ י"ל דהרמב"ן ס"ל כהראב"ד וממילא ראייתו נכונה ועי' לקמן סי' רס"א כרמ"א דמשמע דס"ל כהראב"ד כו' א"כ ד' הש"ך נכונים אליבא דהלכתא והביא ראי' מהא דהק' התב"ש לעיל סי' ב' על הך דינא דסעי' ח' מבכורות מה' גבי כהן שנשא בעבירה כו' והאריך בזה ועי' ביד אברהם שכ' נמי ע"ד הדג"מ דז"א לפמ"ש בהג"ה לקמן בריש הל' מילה דבכל יום עובר באי' כרת וא"כ לא מתקן על העבר במה שמל אח"כ עכ"ד ועי' במהרי"ט אלגזי בבכורות פ"ד אות ל"ד מ"ש והאריך בזה ועי' בש"ך ס"ק י"ג שהביא ד' הפרישה ומ"ש עליו ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הפרישה והש"ך והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ז (ד) ובשל אחרים. עי' ש"ך ס"ק י"ח שכ' לחלק מהא דלממון פסול לעדות דלענין ממון כתיב אל תשת רשע עד דכל היכא דנקרא רשע אסור להעיד עכ"ד. וכן מבואר להדיא בתוס' בכורות ל"ו א' ד"ה אומר כהש"ך ועי' במקמ"ח שכ' דבעיקר הדבר הוא מחלוקת הראשונים דהרמב"ם פי"ב מהל' מעשר פ' דהחשוד על הדבר נאמן בשל אחרים והראב"ד השיגו כו' והאריך בזה. ומ"ש להביא ראי' להפר"ח והתפארת למשה מר"ה בר"פ אם אין מכירין כו' לא ראה ד' המח"א הל' עדות סי' י"ט שכבר הקדימו בזה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש ע"ד הרמב"ם והראב"ד ומ"ש ליישב קושי' הב"י על הרמב"ם והאריך בזה. ועי' בפר"ח ס"ק י"ז ובמהרי"ט אלגזי שם אות ל"ב מ"ש והאריכו בזה ועי' בחו"ד מ"ש ע"ד הש"ך שכ' אבל במומר כו' והאריך בזה. ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ע"ז מ"ש ע"ד הרמ"א בהג"ה והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סעיף ח (ה) אפי' בשבועה עי' בישוי"ע ס"ק ג' ד' ובמהרי"ט אלגזי שם אות ל"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' לעיל סי' ב' ס"ק ד' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף י"ג (ו) המוכר יחזור. עי' ש"ך ס"ק כ"ה כ"ז ועי' בפר"ח ס"ק כ"ד ובמקמ"ח ובמח"א הל' אונאה סי' כ"ז ובמהרי"ט אלגזי שם פ"ה אות נ"א מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' רל"ד ס"ק א' מ"ש ע"ד הנתיבות שם ס"ק ג' והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' בחו"ד מ"ש ליישב קושי' הט"ז ס"ק י"ד והש"ך ס"ק כ"ט כו' ופ' כהט"ז

סעיף י"ח (ז) בהג"ה דברי חבירות. עי' בברית אברהם חיו"ד מסי' א' עד סי' י"א מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סעיף י"ט (ח) בהג"ה אי' דאורייתא. עי' ט"ז ס"ק י"ח שהק' על הרמ"א דברשב"א במשה"ב כו' מבואר דלגבי מומר לתיאבון שאו' פ' מומחה שחט לי אז דוקא נאמן ושם מיירי באי' דאורייתא שהרי שחי' דאורייתא וכ"כ שם בהדיא במשה"ב דאפי' באי' דאורייתא סמכי' ע"ז שאו' בפירוש איש פ' משום מרתת כו' עכקוש"י. ועי' בש"ך ס"ק ל"ז מ"ש ליישב כו' ועי' בחו"ד מ"ש עליו דאין לו הבנה וכ' לפרש דבריו ועי' בעה"ב לעיל סי' ב ס"ק ה' דד' הש"ך פשוט כו' והאריך בזה ועי' עוד בש"ך מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ומה שדחה תי' של הפרישה ופי' בחו"ד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל. עוד הק' הט"ז מהא דבסי' פ"ו אנו סומכין אפי' על ד' עכו"ם כשאו' ביצים אלו מעוף פ' הם והלא זה אי' דאורייתא ועי' בחו"ד שכ' ליישב דבעכו"ם שייך יותר מרתת וכמ"ש התוס' חולין ג' ב' כו' דמומר לא מרתת כ"כ כו' שמחזיקים אותו בכשר ועוד דגבי ביצים מרתת יותר דשמא הישראל הלוקח מכיר בעצמו הביצים שמעוף ותפס תיכף בשקר עכ"ד. וכבר קדמו התב"ש בסי' ב' ס"ק ט"ו בתי' הא' ועי' במילואים שכ' נמי ליישב כן דבעכו"ם שייך יותר מרתח ולא ראה ד' החו"ד והתב"ש שכבר הקדימו בזה אבל באמת ד' החו"ד תמוהים וכמו שתמה עליו בעה"ב שם דהא בסי' פ"ו איתא להדיא הך דינא גם בישראל ומיירי בישראל חשוד דלא מהימן רק באו' משל עוף פ' כו' וא"כ לא תיקון כלום דאכתי קשה מישראל חשוד דמהימן ואמרי' דישראל ג"כ מרתח אף בדאורייתא כו' עכ"ד. עוד כ' התב"ש שם ליישב דשאני התם משום דאיכא בהדי סימנים ועי' בעה"ב שם דתמה עליו דהא בחולין ס"ג ב' איתא כו' באו' של עוף פ' טהור ופריך ולבדוק בסימנים כו' ומשני לא צריכא דחתיכות ולבדוק בחלבון וחלמון ומשני דטרופות בקערה כו' ומסיק דסי' לאו דאורייתא. וקשה דלפי הס"ד דמשני בטרופות בקערה א"כ איך מהני מה שאו' מעוף פ' דהטעם משום דמרתת הא מרתת לא מהני בדאורייתא והתם א"ל דסימנים מסייעין הא ע"כ מיירי בשבורות וטרופות כדמשני התם. א"ו מוכח דאפי' בלא סי' מהני כשאו' מעוף פ' משום דמרתת ומוכח דמרתת מהני אף בדאורייתא כו' עכ"ד. אך יש ליישב קושי' הנ"ל כהתי' הב' של החו"ד דגבי ביצים מרתת יותר כו' או כמ"ש הש"ך כיון שהוא עצמו מוכר לו סמכי' עלי' או כמ"ש העה"ב שם ליישב עפ"ד הרשב"א והר"ן בחולין שם שכ' כיון דאיכא מיעוטא דטמאין ומיעוטא דנבילות וטריפות אמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא ואתרע לי' רובא א"כ באו' הנכרי מעוף פ' וטהור י"ל דמש"ה מהימן משום דמסייעין לי' רובא דרוב טהורין רק דחיישי' למיעוטא. ובזה מהני סברא דמרתת כו' עכ"ד. ועי' במטה יהונתן מ"ש נמי ליישב כעין זה עפ"ד הר"ן הנ"ל. אך סיים וזה ידוע דכל היכא דאיכא ב' מיעוטי אינו אסור אלא מדרבנן. ומעתה לק"מ דהתם הוא ג"כ אי' דרבנן לכך הוא נאמן באו' מעוף פ' וטהור הוא עכ"ד. ועל תי' זה יש לתמוה וכמו שתמה בהג"ה שם דהא כ' הר"ן דהוי מחצה ע"מ או רובא וא"כ הוי ספי' דאורייתא עכ"ד אבל לפ"ד העה"ב הנ"ל הוא נכון יותר דהטעם דמהימן משום דמסייעין לי' רובא רק דחיישי' למיעוטא. ובזה מהני סברא דמרתת וכנ"ל ועי' עוד בעה"ב סי' פ"ו ס"ק ב' שכ' על תי' הנ"ל דזה ניחא לפ"ד הרשב"א והר"ן דעופות טהורים הם רוב אבל לפ"מ שתי' בתוס' דיש מאה עופות וכולם מין איה י"ל דבכל מין יש עופות טמאים הרבה וליכא רובא. הדרא קושי' לדוכתא דאיך נאמין לעכו"ם באו' של עוף פ' וטהור וכ' ליישב די"ל דדוקא התם באו' ממומחה קניתי אינו ירא כ"כ דאפי' אם יבא ויאמר שלא קנה ממנו לא יהי' נתפס כ"כ בשקרא כיון דהוא מכחישו ומאי חזית דהוא או' שקר דלמא המומחה משקר אבל באו' ביצה זאת מעוף פ' וטהור אם יתברר הדבר שאין ביצים כאלו מאותו עוף הוא דבר הנראה ונוכל לכל ששקר ואי' להכחיש כלל וכה"ג דהוי דבר דעבודא לגלויי לכל י"ל דמהני אף באי' דאורייתא דמרתת טפי כו'. וכ' ליישב ד' התב"ש מקושי' הנ"ל די"ל דלפי הס"ד הוי ס"ל דסמכי' על הך סברא דמרתת לחוד אף בלא סי' אבל לפי האמת דמסיק דסי' דרבנן וא"ל לאוקמי בטרופות י"ל דבאמת לא מהימן רה מטעם צירוף סי' דוקא כו' והאריך הרבה בזה ובסי' פ"ג ס"ק ג' יעוש"ה: