יד אליעזר חלק ב קל

השבועה לבשל המצוה וקשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בליל פסח חייב אלמא דבאי' כולל חיילה שבועה לבטל את המצוה. ותי' דהכא דוקא לא חיילה שבועה משום שהזכיר נבלה ונשבע עלי' לאוכלה אבל התם דלא מדכר פסה חיילה עלי' שבועה ולפ"ז משכחת הן אפי' בדברים האסורים כשאו' סתם שאוכל וקשי' לפי' דקתני התם סיפא שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח פטור אמאי נקט בלא כולל בכולל נמי שאר לילות עם לילי פסח כיון שהזכיר נמי לילי פסח פטור וי"ל דה"נ בעי' למימר ולא חש למתני אלא שהזכיר לילי פסח ור"י מפרש דודאי שב וא"ת כדאיירי הכא לא חיילה דקא' שבועה שאוכל ולא אכל אבל התם בנשבע שלא לאכול ואכל דהוי בקום ועשה ודאי חיילא עכ"ל. ועי' ברמב"ן במלחמות שם שס"ל כתי' ר"י והאריך בזה וכן ס"ל להר"ן בשבועות שם ובסוף פסחים ובחידושיו שם ובריב"ש שם כתי' ר"י ולפי תי' הריצב"א אף בשוא"ת היכא דלא מדכר האי' חלה שבועה בכולל ולתי' ר"י אין שום חילוק בין מדכר האי' ובין לא מדכר האי' אלא החילוק הוא בין שוא"ת לבין קום ועשה. אך דעת בעהמ"א בשבועות שם לדחות ד' הירושלמי הנ"ל מפני קושי' הש"ס דילן אלא הן היכי משכחת לה וכקושי' התוס' אבל כבר תי' התוס' ב' תי' וס"ל דלא פליג הש"ס דילן על הירושלמי וכן השיגו הרשב"א בשבועות שם והר"ן שם על הבעה"מ וכ' ליישב קושי' הבעה"מ כתי' ר"י הנ"ל ועי' במראה הפנים שם מ"ש והאריך בזה, ועי' בחי' סי' תפ"ה שם ס"ק א' שהביא בשם הראב"ד בס' תמים דעים בהשגות על בעה"מ לפסחים סי' רמ"ה שמחלק עוד בענין אחר בין אם חל שבועתו קודם חיוב מצוה שכבר כלל האי' עם ההיתר חל שבועתו אבל אם כבר חל האי' כגון שנשבע בפסח עצמו אין זה כולל אלא מתחיל באי' עכ"ד. ועי' בקצה"ח הי' ע"ג ס"ק ג' שהביא ד' הראב"ד אלו שמבואר כהש"ך שם ס"ק י"א ומיושב בזה קושי' החכם לבי שם בהגהות הט"ז על הש"ך כו' והביא דגם ר' חסדאי ב"ר שלמה ס"ל נמי כהראב"ד כו' וכ' דהעיקר כהראב"ד ור' חסדאי כו' והאריך בזה. ועי' בתומים שם ס"ק ד' שהביא ד' התומת ישרים דמבואר כהש"ך וכונתו ע"ד הראב"ד הנ"ל וכ' דכן הוא נמי דעת רש"י בנזיר ד' א' גבי לאסור יין מצוה כברשות כו' והאריך בזה. ומ"ש ע"ד הח"צ וע"ד התו"י סי' י"ב וי"ד יעוש"ה ועי' בש"א סי' ס"א מה שהק' בהא דנזיר ד' א' וכ' שם להוכיח מזה דס"ל להגמ' דילן דלא כהירושלמי הנ"ל אלא אפי' מאן דאית לי' כולל בנשבע לקיים המצוה שלא לאכול ולשתות דבר האסור אפי"ה בנשבע לבטל את המצוה כגון נשבע לשתות כוס זה של יין וחזר ונשבע שלא לשתות יין כלל דומיא דנזיר לא חיילא שבועה שני' ע"ד מצוה דכוס זה שנשבע לשתות כו' והיינו דלא כהירושלמי הנ"ל. ולפ"ד התומים שם אין ראי' מזה דהגמ' דילן לא ס"ל כהירושלמי יעוש"ה. ועי' בשעה"מ שם שהביא נמי קושי' בהא דנזיר בשם הכפ"ת וכ' ליישב והאריך בזה ועי' בטעה"מ שם ח"ש ע"ד השעה"מ וכ' ע"ד התומים שכ' דאין כאן כולל כו' שהוא כד' הרמב"ם כו' והביא ד' הכפ"ת והחו"י וד' הש"א הנ"ל והאריך בזה וכ' לבסוף לולי דמסתפינא הייתי או' שבאמת זאת הי' כונת הש"ס באבע"א כו' והאריך בזה. ועי' באבני מלואים שם סי' י"ד מ"ש ע"ד הש"א והאריך בזה ואח"כ כ' ליישב כהשעה"מ והביא ד' הספרי גבי יין ושכר כו' ועי' בהג"ה שם מ"ש ע"ד הא"מ והביא ד' הקצה"ח סי' ע"ג וד' החו"י והאריך בזה ומ"ש שם עוד בהג"ה ע"ד האבן פינה שהביא בהג"ה סי' ע"ב כו' והאריך בזה וד' האבן פינה הוא בסי' ע"ד ס"ק א' שהשיג על הפ"י בר"פ המדיר כו' והאריך בזה. ובאמת י"ל דגה כונת האבן פינה כמ"ש בהג"ה יעוש"ה באבן פינה ועי' בפר"ח סי' תפ"ה שכ' כד' בעל הג"ה ולא הביא הבעל הג"ה ד' הפר"ח שכבר הקדימו בזה ועי' בהפלאה בקו"א סי' קי"ח ס"ק שכ' נמי כהפר"ח והאריך בזה וכ' נמי ליישב ד' הש"ך דסי' ע"ג דכונתו דוקא בנשבע קודם פסח דמצה דרשות קודם החיוב בזה שייך בולל אבל אם החיוב בא קודם הרשות ל"ש כולל וכ' דבזה מתורץ כל הקושי' שהק' עליו כו' והאריך בזה להוכיח דא"א חע"א אף דכולל היתר לאחר זמן ועי' בברוך פעם שם דין ו' מ"ש ע"ד הפלאה והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ס"ב מה שהק' על הפר"ח כו' וכ' ליישב. וכ' נמי ליישב קושי' השעה"מ והכפ"ת והאריך בזה ועי' בתנא תוספאה בנדרים פ"א הל' י' מ"ש והאריך בזה ועי' בא"מ סי' ע"ב מה שהק' על הפ"י ומ"ש ליישב ובהג"ה שם מ"ש והאריך בזה ועי' בבית יעקב בכתובות שם שהביא ד' השימקו"ב בשם גאון שכ' דשמעי' מהכא דמאן דנדר במידי דמשעבוד אין הנדר חל עליו וכ"ש מי שנדר בדבר מצוה שנתחייב בה כו' והק' דהא קי"ל דנדרים חלין ע"ד מצוה כו' וכ' ליישב כעין תי' של הא"מ והאריך בזה ולא הביא ד' הירושלמי הנ"ל ועי' בישוי"ע סי' תפ"ה ס"ק א' שכ' נמי שכ"ד הש"ך מבואר בת"ד הנ"ל וגם כ' ליישב הקושי' מהא דנזיר עפ"ד הראב"ד כו' והאריך בזה והביא קושי' בשם הגאון ר' חיים יונה על הבעה"מ הנ"ל כו' וכ' ליישב והאריך בזה ובסי' תע"ה ס"ק ו' מ"ש והאריך בזה. ובאה"ע סי' קי"ח ס"ק ד' כ' דאדרבה מד' הירושלמי הנ"ל בנשבע שלא יאכל מצה בליל פסח יש ראי' ברורה לד' הריב"ש והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בעמק יהושע סי' כ"ד מ"ש ליישב קושי' הש"ך דסי' ע"ג דאין שבועה חלה בכולל לבטל שעבודו של חבירו וכמ"ש התוס' בכתובות נ"ש ב' כו' וה"נ אלמוהו לשעבודו דכל ב"ח שלא יוכל להפקיע ע"י שבועה ואף בכולל נמי כו' ומ"ש על הב"ח בסי' רל"ד והאריך בזה וכ"כ בברית יעקב שם סי' ס"ג ליישב קושי' הש"ך ועוד כ' ליישב והאריך בזה. ועי' בישוי"ע סי' תפ"ה שם ובבית יעקב שם מ"ש בהא דאלמוה לשעבודא דב"ח עוד כ' הש"א שם דיש להביא ראי' דלא כהירושלמי הנ"ל ותמה על הרי"ף דהביא הך דירושלמי מיבמות ה' א' דא"א למיגמר מנזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה דשאני נזיר שכן ישנו בשאלה דאתי עשה ודחי להו והשתא ודאי תקשה נהי דע"י כולל שבועה חלה ע"ד מצוה דמצה וסוכה מ"מ ליתי עשה דמצה וסוכה שאינן בשאלה ולדחה לאי' שבועה אע"ג דהוי עשה ול"ת כו' אפי"ה הואיל ושבועה קילא דישנה בשאלה אחי עשה ודחי לה כמו בנזיר כו' עכקוש"י ואח"כ דחה זה והאריך בזה ובאמת בלא"ה לק"מ על הרי"ף דהא הרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות הל' ט"ו כ' הטעם דלכך הותר לנזיר מצורע לגלח א"ע אף דיש כאן עשה ול"ת משום כיון דכבר נטמא הנזיר מצרעתו ואין כאן עוד העשה דקדוש יהי' אלא הל"ת בלבד לפיכך בא העשה של טהרת מצורע ודוחה אותו עכ"ל. הרי דס"ל להרמב"ם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף שישנו בשאלה והיינו דכך הי' לי' להרמב"ם הגרסא ביבמות שם וא"כ י"ל דגם הרי"ף ס"ל כהרמב"ם וא"כ ה"ה דעשה דמצוה לא דחי לעשה ול"ת דשבועה ומש"ה פ' הרי"ף כהירושלמי הנ"ל וכן ראיתי בקו"א שם שכ' נמי כן ליישב קושי' הש"א וכ' עוד שם ליישב והאריך בזה. ועי' בהגהות משל"מ על החינוך מצוה ל' שכ' דהחינוך שם נמי ס"ל כהרמב"ם הנ"ל ושפיר ד' הרי"ף שפ' כהירושלמי הנ"ל ועי' בישוי"ע סי' תע"ה שם שכ' מתחלה להביא ראי' מד' הירושלמי לפשוט ספי' של המשל"מ אי אכל מצה שלכד"א אי יצא י"ח כו' דאמר נשבע שלא יאכל מצה בלילי פסח אינה חלה השבועה דהוי נשבע לבטל המצוה כו' והא משכחת שיקיים המצוה ויאכל שלכד"א דיצא ידי מצוה ועל השבועה לא עבר דשלבד"א אינו עובר עליו ויש ראי' מכאן דאינו יוצא י"ח אכילת מצה שלכד"א ואח"כ דאה ראי' זו והאריך בזה. ועי' בהפלאה בסוף הס' בהחידושים מבנו שם בשבועות כ"ד א' שכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל דהתם לאו משום כולל הוא דמחייב רק לפ"מ דאיתא בפסחים ל"ח ב' כו' דבעי' מצה הראוי' לשבעה כו' כיון דעכ"פ שבועה חלה על שאר הימים חוץ מליל ראשונה של פסח א"כ ממילא דליכא מצוה באכילת מצה לילה הראשונה כלל כיון דאין מלה הראיי' לז' דהא על שאר ימי הפסח חלה השבועה וממילא דלא הוי נשבע לבטל את המצוה