יד אליעזר חלק ב קכט

חייל פ"א אכילה דיוה"כ דהרי שיעור חיוב דבב"ח הוא בכזית ודיוה"כ הוי ככותבת וא"כ הוי שיעור דבב"ח רק ח"ש דיוה"כ וקי"ל דאי' ח"ע ח"ש דאי' אחר וכמ"ש התוס' בשבועות כ"ג ב' ובחולין ק"ג ב' וגם הצל"ח בעצמו כ' כה"ג בספרו נו"ב חאו"ח גבי נבלה שנתנבלה ביוה"כ דאתי אי' נבלה וחע"א יוה"כ דקדם מטעמא דאמרן עכ"ד. ועי' בחקרי הלכות סי' ד' שהק' נמי כן על הצל"ח והביא ד' השעה"מ הנ"ל שהק' כיוצא בזה על הריטב"א כו' דהא מכי אכל כזית חייב משום נבלה ולגבי יוה"כ בעי' ככותבת כו' הרי הוא ממש כמ"ש ואין תי' הצל"ח עולה יפה לגבי בב"ח ביוה"כ ולא הביא ד' אביו הבאר אברהם שכבר הקדימו בקושי' זו על הצל"ח ואח"כ הביא ד' הרמב"ן בחידושיו לקידושין ע"ז ב' שכ' היפך מד' השעה"מ הנ"ל שכ' שם וז"ל ומה שפי' הראב"ד ז"ל משום דמנבלה כי אכל כזית מחייב ומשום יוה"כ אינו חייב אלא עד ככותבת אינו יודע מהו שעל ככותבת מיהת אי' יוה"כ קדים אם נתנבלה ביוה"כ והאי' דקודם בגופו של אי' שהוא תל על האדם קאמרי' בכ"מ ולא שיעורין עכ"ל, הרי מבואר מלשון הרמב"ן דס"ל בכ"מ גבי אחע"א דאין אנו רואים מה דשיעור אי' הב' הוי עדיין היתר לגבי אי' הא' מ"מ כיון דיש על חתיכה זו שם אי' מכבר אין יכול לחול עליו שם אי' אחר כו' וכ' דכן הוא העיקר בכונת הרמב"ן והק' עליו מהא דשבועה חל על ח"ש וכ' ליישב עפ"ד תשובת רע"א סי' קנ"ד שכ' לדייק מד' הרמב"ם דס"ל דהא דשבועה חל על ת"ש דנבלה דוקא כשיאכל רק הח"ש אז חייב משום השבועה משום דבאכילה זו אינו עובר משום נבלה אבל כשיאכל כזית שלם אז אמרי' דחייב רק משום נבלה דקדים ול"א דכבר נתחייב משום השבועה כשאכל כבר הח"ש כו' וא"כ נדחה ראי' השעה"מ מהא דשבועה חל על ח"ש וד' הרמב"ן והריטב"א יעלו כהוגן כשאכל שיעור שלם ככותבת ביוה"כ ואז אינו חל עליו שיעור האחרון דנבלה אף דשיעורו פחות משיעור יוה"כ וכן יעלה ד' הצל"ח כהוגן גבי בב"ח ביוה"כ ואח"כ דחה זה והאריך בזה והק' עוד על הצל"ח הנ"ל כו' ולכאורה יש בב"ח כולל על יוה"כ דמשום בב"ח נאסרה עליו גם הימים שלאחר יוה"כ ומגו דחל אחול חל נמי איוה"כ וכ' דזהו רק לשיטת הראב"ד פ"ד מהל' שבועות דס"ל כולל בזה כו' אבל לדעת הרמב"ם שם כו' לא הוי כולל בזה בו' וכ' לבסוף דלא נהירין בזה תי' הצל"ח מ"ש דבב"ח אינו חל על יוה"כ, עוד הביא תי' הצל"ח דהאי ברייתא דהמבשל גה"נ אתיא כר' יצחק דל"ל מלקות בח"כ כלל והק' עליו דהאי ברייתא לא אתיא כר' יצחק דהא בביצה י"ב מוקי ד"י להאי ברייתא דב"ש וב"ש לא ס"ל כר' יצחק כו' והאריך בזה ליישב ד' הצל"ח ועי' בסי' ה' שם בתשובת בן אחיו שכ' נמי עליו דלא דאם ד' אביו בבאר אברהם שכבר הקדימו בקושי' הנ"ל על הצל"ח וגם השיג עליו מה שהק' על הצל"ח דגבי בב"ח גלי קרא דאחע"א כו' וגם השיג עליו מה שהביא ראי' מהירושלמי סוף גיטין כו' והאריך בזה ובד' תשובת רע"א סי' קנ"ד הנ"ל ועי' בסי' ו' שם מ"ש להשיג ע"ד תשובת בן אחיו בסי' ה' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי' בבאר אברהם שם מ"ש ליישב קושי' הצל"ח הנ"ל ועי"ש עוד בצל"ח מ"ש ליישב קושי' התוס' שם ד"ה ועייל כו' והאריך בזה ופי' בדרו"ח מהגאון רע"א מערכה ז' שכ' מתחלה ליישב ד' הגמ' ביצה י"ב א' כו' ואת"ל משנה ב"ש היא דל"א מתוך עפ"ד הצל"ח כו' ואח"כ כ' ליישב באופן אחר והאריך בזה יעוש"ה

ולפ"ד הש"א שהבאתי לעיל דס"ל דהיכא דאסור שלא כדה"נ מקרי אי' מוסיף יש ליישב נמי קושי' התוס' דהאי תנא דברייתא אי' כולל ל"ל ואי' מוסיף אית לי' ומש"ה ניחא דלא תני גה"נ של נבלה משום דאינו ח"ע נבלה ע"א גיד דל"ל להאי תנא אי' כולל ואפי"ה חל אי' בב"ח ע"א גיד ואע"ג דלדעת התוס' לא מקרי איה"נ אי' מוסיף אפי"ה חל ע"א גיד משום דהוי אי' מוסיף דבב"ח אסור אף שלכדה"נ וכדאי' בפסחים כ"ם א' ואי' גיד אינו אלא כדה"נ ומש"ה תל אי' בב"ח ע"א גיד דהוי אי' מוסיף לפ"ד הש"א ומיושב קושי' התוס' וכן ראיתי בברית יעקב סי' י"ג שכ' נמי כן מתחלה ליישב קושי' התוס' דבב"ח מקרי אי' מוסיף משום דאסור אף שלכדה"נ וכ' לפרש בזה ד' הירושלמי פסחים פ"ב הל' ג' גבי עשה כרי והשתחוה לו כו' ואח"כ דחה זה דא"כ קשי' אמאי לא תני המבשל גה"נ ביוה"כ ואכלו דלוקה שש כו' דהא יוה"כ הוי אי' מוסיף ע"א גיד דביוה"כ דלא כתיב בי' אכילה אלא אשר לא תעונה אסיר אפי' שלכדה"נ כו' ואי' מוסיף אית לי' כו' וכ' דזה לא מקרי אי' מוסיף רק אי' חמור כו' וכ' ליישב קושי' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי' לעיל מ"ש בשם הפלתי והברוך טעם שכ' נמי דמשום דאסור שלכדה"נ לא מקרי אי' מוסיף כו' וגם הבאתי ד' הכתב סופר שהשיג על הש"א וכ' דשלכדה"נ ביוה"כ שוה לשאר אי' ומותר אף ביוה"כ שלכדה"נ ועי' בברוך טעם בשער הואיל ומתוך שכ' נמי ליישב קושי' התוס' די"ל דהאי תנא אי' כולל באי' חמור אית לי' ולפ"ד התוס' חולין ק"א איה"נ מקרי אי' חמור והאריך בזה וכ"כ בס' תוספות אהרן בפסחים שם ליישב כן קושי' התוס', ועי' בגינת וורדים כלל כ"ז מ"ש והאריך בזה והק' דלתני גה"נ של עולה ושל שה"נ ולפ"ד הברית יעקב שם לק"מ יעוש"ה עוד הק' שם דאימא בב"ח חל על גה"נ דהוי ח"ש דחייל לדעת התוס' והרמב"ם נמי לק"מ לפמ"ש החקרי הלכות הנ"ל אות א' וראיתי בס' ברכת אברהם בפסחים שם שכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל דהאי תנא ל"ל אחע"א אלא באי' מוסיף וא"כ בשלמא אי' בב"ח חל ע"א גיד דהוי אי' מוסיף דגה"נ מותר בהנאה ובב"ח אסבה"נ אבל אי' נבלה ע"א גיד לא הוי רק אי' כולל שנאסר גם הבשר ולא חייל עכ"ד ודבריו תמוהין דהא התוס' בחולין ק"א הנ"ל ס"ל דאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף וצ"ל דכונתו לפ"ד רש"י בחולין שם דס"ל דאיה"נ מקרי אי' מוסיף יש ליישב קושי' התוס' והאריך שם בזה ועי' באו"ח שם ובס' פני משה שם וכ"א א' ד"ה עבר וכ"ג א' ובס' קרני ראם שם ובנר תמיד בכריתות כ"ג ובס' פורת יוסף מערכה כ' כ"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

ט) והנה כמו שמבואר כאן דשבועה חל בכולל ומש"ה אסור לאכול מצה בליל פסח כשנשבע סתם וכן מבואר באו"ח סי' תפ"ה ראם אמר שבועה שלא אוכל מצה סתם אסור לאכול מצה בליל פסח אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל פסח והוא מד' הירושלמי פ"ג דשבועות הובא ברי"ף ורא"ש בשבועות שם ובסוף פסחים והטעם דאם או' שבועה שלא לאכול מצה בליל פסח הוי נשבע לבטל את המצוה ואינה חלה השבועה אבל אם או' שבועה שלא אוכל מצה סתם הוי שבועה בכולל וחלה השבועה אף בנשבע לבשל את המצוה. וכן פ' המחבר לקמן סי' רל"ח סעי' ו' דאם אמר שבועה שלא אוכל נבלה ושחוטה או אפי' אמר שבועה שלא אוכל סתם חלה השבועה גם על הנבלה והטעם כ' הש"ך בס"ק ז' דכיון שכולל דברים האסורים עם דברים המותרים חלה גם אדברים האסורים מגו דחייל אדברים המותרים וכן בתאנים אע"ג דאין שבועה חלה אשבועה כו' בכולל חיילה עכ"ד. והוא מד' הגמ' שבועות כ"ג ב' דאוקמי מתני' דאכל נבילות וטריפות כו' דמיירי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ואמרי' דחלה שבועה בכולל וכן מבואר נמי באה"ע סי' קי"ח ספי' ט"ו דאיתא שם הנושא אשה שפסקה מלדת ונשבע שלא ישא אשה אחרת עלי' שלא מרצונה און יכולים להתיר לו שבועתו שלא מדעתה והוא מד' הרא"ש בתשובה כלל ח' סי' ז' ואע"ג דהוי נשבע לבטל את המצוה מצות פו"ר אפי"ה חלה השבועה מגו דחלה שבועה על אותן נשים שאין בהן פ"ו כגון קטנה זקינה עקרה חלה נמי על נשים שהן ראויות לפו"ר וכ"כ בח"מ שם ס"ק י"ח ובב"ש ס"ק ט"ז ובביאורי הגר"א ס"ק י"ט בשם הריב"ש סי' צ"ח הטעם משום דהוי שבועת כולל הרי מבואר דשבועה חלה בכולל אף בנשבע לבטל את המצוה וכן מבואר לקמן דין זה ברמ"א סי' רל"ט סעיף ח' והתוס' בשבועות כ"ד א' ד"ה אלא הוא כ' וז"ל דאפי' ע"י כולל נמי לא אמרי' דפיסול