יד אליעזר חלק ב קלא

וחל השבועה גם על לילה ראשונה של פסח משא"כ בסיפא כו' והאריך בזה וסיים ולפ"ז אדרבה מהירושלמי מוכח כשיטת הש"ס הכא דנשבע לבטל את המצוה אפי' בכולל אינו חל עכ"ד וזהו נגד כל הראשונים הנ"ל בפי' הירושלמי ועי' בעצ"ל ובספרו מעין גנים סי' ע"ג ובפרי תבואה סי' ל"ו ובס' ארץ צבי חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בשעה"מ ובטעה"מ ובנו"ב ובפרמ"ג בכללי אי' חע"א ובנר תמיד ובראש יוסף ובלב ארי' ובא"מ ובפה"ב ובברוך טעם ובתשובת רע"א שם ובברית אברהם ובחמדת שלמה ובדברי אמת בענין לאוין ובנחלת עזריאל בחולין צ' וק' ב' ק"א וקי"ג ב' וקי"ד ובשבועות כ"ד ב' ובתשובת וע"א סי' ס"ה ובתשובת רע"א החדש סי' קט"ז וסי' קי"ט וסי' קכ"ב וסי' קל"ו ובשערי שמחה ובעמק יהושע ובאבי הנחל ובנודע בשערים ח"ב בדרוש לש"ת בסוגיא דחולין ק"א ובברית יעקב שם ובחאו"ח סי' כ"ה ובערה"ב שם ובסי' פ"ז ס"ק ו' ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ע"ו ובמלבושי יו"ט שם ובחקרי הלכות שם ובס' מהר"י הכהן מהדו"ת בשערי הענונים סי' ב וסי' י"ב ובס' הפלאות נדרים בנדרים ט"ז י"ז ובס' פני משה בפסחים כ"א כ"ג מ"ז ובדברי יוסף סי' תקס"ב וסי' תקס"ה ובס' היכלי שן סי' ל"ו מ"ש בענין א"א חע"א והאריכו בזה יעוש"ה

סימן רלח

סעיף א (א) שלא אוכל עי' בחידושי רע"א שהביא ד' הריטב"א בשבועות כ"ה א' שכ' דאם אמר שלא אוכל תאנים וענבים לר' יונתן דמשמע כל א' בפני עצמו כו' אסור בתאנים לחודי' ובענבים לחודי' ולר' יאשי' אינו אסור אלא בשניהם יחד עכ"ל ועי' לעיל סי' רט"ז ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה

סעיף ד (ב) אינו חייב כו' עי' ש"ך ס"ק ה' שכ' להסתפק אם נשבע בשעה שהוא חולה שלא לאכול נבילות אם חל השבועה הואיל ומותר בהם עכשיו א"ד אדרבה שהוא מצווה על פק"נ והוי נשבע לבטל את המצוה כו' ועי' בנחלת עזריאל בשבועות כ"ד א' ד"ה אלא שכ' להוכיח מהש"ס שם דפריך אלא הן המ"ל ומשני כדרבא ה"ל לאוקמי כדמעיקרא רישא בסתם וסיפא במפרש וכגון שנשבע כשהי' חולה והי' השביעה חל עליו אף אחר שהבריא ע"י כולל דומיא דנשבע שלא יאכל מצה דחל עליו אף בפסח בו' והי' מרויח בזה דא"צ לאוקמי בכולל עם דברים המותרים אלא בדבר אי' לבד והוא ג"כ בלאו והן שיכול לקיים ההן כשהוא חולה ור"ש דמתני' ל"ל כולל ולא חל השבועה אחר שהבריא ולכך פטור ר"ש וא"כ הי' יכול לקיים אוקימתא קמייתא כו' א"ו דשבועה אינה חלה כלל בחולה לא בלאו ולא בהן דהוי נשבע לבטל או לקיים את המצוה עכ"ד ועי' בבאר יעקב מ"ש בזה

הלכות כבוד אב ואם

סימן רמ

סעיף א (א) בכבוד אביו ואמו עי' בס' חרדים פ"ד אות א' ב' שכ' דבמנין המצות מנו כבוד אב ואם למצוה אחת ופרטן שתי ענפי מצוה וכ"כ בפ"ה שם אות א' ב' ועי' בפרשת דרכים בדרך מצותיך סוף ה"א מה שתמה על הרמב"ן בהשגותיו לשורש הב' כו' דלמה לא נמנה כבוד אב ואם לב' מצות דמוכח מדבריו דס"ל דב' מצות הן ועי' במעיה"ח י"א א' שהשיג על הפרד"ר מברייתא דסנהדרין נ"ו ב' עשר מצות נצטוו במרה ז' מצות שקבלו עליהם. ב"נ הוסיפו עליהן דינים ושבת וכבוד אב ואם אלמא שנחשב למצוה אחת ודחה ראי' הפרד"ר והאריך בזה. וכן ראיתי בהגהות מהר"צ חיות בסנהדרין שם שהביא נמי ראי' זו מהברייתא דלא כהפרד"ר ולא ראה ד' המעיה"ח שכבר הקדימו בזה ועי' במהר"ם שיק מצוה ל"ג שדחה ראי' המעיה"ח דלב"נ כללא קחשיב דהרי ע"ז מונה הרמב"ם לד' ל"ת והרמב"ן לב' ולגוי נכלל הכל במצוה אחת והביא דכ"כ החינוך מצוה תפ"ז דלב"נ כללא קחשיב וגם השיג על הפרד"ר וכ' דעיקר כונת המצוה היא לכבד את הוריו ומילידיו ושניהם ענין א' והיכא דשניהם ענין א' מודה הרמב"ן אם אינם נחלקים בזמן אינם נחשבים לב' וה"נ שניהם ענין א' כו' עכ"ד ועין בספר סדר המצות שהשיג על המעיה"ח הנ"ל וכתב שכונת הרמב"ן כהפרד"ר שנ"ז שלא באו לסיני נאמר להם הרבה פרטים בכלל ציווי אחת כוי אבל כבוד ומורא חשב הרמב"ם לב' מצות מצוה ר"י ורי"א. ועין במעיה"ח נ' א' מה שהק' על הרמב"ם מיבמות ה' ב' גבי יכול יהא כבוד או"א דוחה שבת כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה

(ב) ובמוראם. עי' בגליון מהרש"א מ"ש לענין קטן שהכה אביו בילדותו כו' ולענין קטן שחבל כו' ועי' בתשובת רע"א סי' נ"ד ובחו"י סי' ע"ט מ"ש בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' שמ"ט מ"ש בזה יעוש"ה: (ג) בהג"ה שמתן שכרה כו' והוא מד' הגמ' חולין ק"י ב' דאמרי' שם דאייתוה לקמי' דרב חסדא לההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמי' כפתוהו אמר להו רב מרי שבקוהו דתניא כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של משה מוזהרין עלי' הובא בב"י בסוף הסי' ועי' בתשובת הרמב"ן סי' פ"ח שכ' גבי השבת העבוט דאם לא רצה לקיים אע"פ שאין ב"ד מוזהרין עלי' כיון שיש מתשב"צ היינו שאם העלימו ב"ד עיניהם מזה אין עליהם עונש אבל ודאי אם רוצים לכוף הרשות בידם והביא שם דכן מבואר בירושלמי דאין ב"ד של מטה נענשין עלי' אם העלימו עיניהם כו' אבל אם רצו לכוף כופין וכדאמרי' בפ' הכותב פ"ו א' כו' לדידך דאמרת פריעת בע"ה מצוה אמר לא ניחא לי' כו' בד"א במצות ל"ת אבל במ"ע כו' מכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל הובא בב"י חו"מ סי' צ"ז וכ"פ הרמ"א שם סעי' ט"ז כהרמב"ן והק' הט"ז ס"ק א' מד' הגמ' הנ"ל דאמר ר"מ לר"ת שבקוהו דהא אם רוצה שפיר כופה כו' והביא ד' התוס' ב"ב ח' ב' בשה ריצב"א וכן המרדכי שם הביא הירושלמי דלעיל וכ' דאין כופין כפי' גדולה להכותן עד שתנ"פ כו' אבל קצת כפי' עושים כו' ונ' דהכי קי"ל אע"ג שהביא הב"י לקמן סי' רמ"ח דלא קי"ל כריצב"א אלא כהחולקים עליו היינו לענין צדקה שעושין אפי' כפי' גדולה אבל בדבר זה שיש לעשות קצת כפי' כשאר מ"ע שמתשב"צ אין חולק על הירושלמי כו ג"כ לענין כבוד או"א רצו ב"ד עושין קצת כפי' כו' ובסמ"ע סי' ק"ו כ' דלא קי"ל כירושלמי דאם רצו כופין אלא לענין השבת עבוט כיון שהמשכון הוא בחזקת הלוה משא"כ לענין כבוד לא נכון לחלק בכך כלל כו' אלא דגם כאן הוי דינא הכי דאין שום חולק על הירושלמי עכ"ד. והנה הסמ"ע שם הק' נמי קושי' הט"ז וכ' דאפשר דה"ט משום דהתוס' והרא"ש פליגי אהרמב"ן והביאו ראי' מהגמ' דילן שמשמעותו שאין כופין כלל וזהו דלא בהירושלמי שהביא הרמב"ן ומפ"ז כ' לחלק בין השבת עבוש לכבוד או"א כו' כיון דאיכא פלוגתא בזה. ועי' בש"ך שם ס"ק א' שכ' עליו דבאשר"י לא מצאתי דבר וגם התוס' ב"ב ח' ב'