יד אליעזר חלק ב יב

מי שאינו מוחזק בכשרות בזה יש לחלק בין בשר לשאר דברים ואף דגם שאר דברים המה חשש תורה אם יחליפו מ"מ כיין דאין כאן חזקה לאי' מהכ"ת ניחוש לחליפין אבל חתיכה של בשר דיש חזקה לאי' יש לחוש לחליפין אף שאין השליח חשוד גמור רק שאינו מוחזק בכשרות דהרי הרמב"ם כ' דאין לסמוך על השוחט רק אם הוא מוחזק בכשרות ולענין לקנות שאר דברים קי"ל דקונים מכל אדם אף שאינו מוחזק בכשרות כו' לכך נקט הרמב"ם והש"ע דאף בבשר מותר לשלוח עוף ע"י מי שאינו מוחזק בכשרות וכ"ש שאר דברים עכ"ד. ובס"ק ח' מ"ש והאריך בזה ועי' ש"ך ס"ק ל"ח ל"ט מה שהביא בשם ש"ל ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב ד' הרמ"א יעוש"ה

סימן קיט

סעיף א' (א) אין לסמוך עי' ש"ך ס"ק א' שהביא ד' הב"י שכ' דגבי שוחט צריך שיהי' מוחזק ככרות הרי מבואר דאין לסמוך על סתם ב"א שאינן מוחזקין בהדיא בכשרות והק' דכאן מבואר בדבריו דאם אינו חשוד קונין ממנו ודיינינן לי' כמוחזק בכשרות וכ' ליישב דשאני טבח שוחט דשכיחא טובא כו' ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שכ' ליישב דשחי' שאני כיון דבהמה בתי' בחזקת אי' עומדת כו' ע"כ אין להתיר עד שייודע שהשוחט שנשחטה בהמה זו על ידו הוא מוחזק בכשרות אבל שאר דברים שאין מוחזקין באי' אף אם אין המוכר מוחזק בכשרות קונין ממנו וכיון דרוב ישראל כשרים הם יש כאן חזקה דאתיא מכח רובא כו' וכ' עוד לחלק כיון דכל אדם בעת לידתו כשר הוא חשוב כמוחזק בכשרות אבל שחי' דעד שיהי' גדול ולמד הלכות ומוחזק בעצמו שלא יתעלף שחיטתו אסורה א"כ בעת שאנו מתחילין לדון עליו אם שחיטתו כשרה יש לנו ס' אם הוא אדם כשר ואין ידוע לנו לכן בעי' שיהי' מוחזק בכשרות עכ"ד ועי' במקמ"ח שכ' נמי ליישב כתי' הא' של הישוי"ע והביא ד' רש"י ביבמות פ"ח א' ד"ה ואמר כו' דמוכח דסחמא דמלתא מחזקינן כל אדם בחזקת כשרות כו' והאריך ביה. וע"ש עוד בישוי"ע מ"ש ע"ד הרמב"ם דאף שאר דברים אין לקנות רק מן המוחזק בכשרות ומ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה ובס"ק א' שם יעוש"ה

סעיף ב (ב) בהג"ה חשוד עי' ט"ז ס"ק ד' שהק' על הרמ"א דאי במוחזק שעובר עבירה בשאר אי' הא אפי' שלא לתיאבון נאמן הוא בשאר אי' כו' ואי לאותו דבר שהוא מוחזק אפי' הוא לתיאבון א"נ כיון דהוא חשוד לאותו דבר ועוד הק' דלא מצינו שיהי' חשוד גרע טפי מעובר מעובר לתיאבון דאי תימא דשם חשוד מורה שעושה כן במזיד אפי' יש היתר לפנינו כו' דא"כ ה"ל כעכו"ם גמור כמ"ש רמ"א כי' ב' דמי שאוכל נבילות שלא לתיאבון דינו כמומר להכעיס כו' א"כ מאי קא' דלא מקרי חשוד עכקוש"י. ובאמת קושי' השני' לק"מ דמ"ש רמ"א בסי' ב' כו' דדינו כמומר להכעיס היינו לענין שחי' דוקא דלא מקרי בר זביחה כיון דאוכל נבילות אפי' שלא לתיאבון אינו חושש כלל על אי' שאינו זבוח ואינו מקרי בר זביחה אבל פשיטא דלא מקרי מומר לכל התורה אלא בעושה דוקא הדבר להכעיס וא"כ לק"מ קושי' הט"ז דנהי דחשוד הוא היינו דעושה שלא לתיאבון ולא להכעיס מ"מ לא מקרי ישראל מומר ונאמן הוא בשאר אי' וגם לאותו דבר דנו ומעידים דכישראל חשבינן לי'. וכן ראיתי במקמ"ח שכ' נמי כן ליישב קושי' הט"ז השני' ועל קושי' הא' של הט"ז הנ"ל כ דכונת הרמ"א כמו שיטת הרא"ה בב"ה קי"ט א' כו' והאריך בזה. ועי' במקום שמואל בחידושי דינים שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' שני' של הט"ז הנ"ל וכ' ועוד אף לפי שיטתו משכחת לה דחשוד דן בשל אחרים לענין אם אכל רק פ"א נבילות אף להכעיס דזה לא מקרי מומר להכעיס אלא פסול לעדות וחשוד לאותו דבר ואפי"ה א"צ בדיקת סכין לשל אחרים וכמ"ש הש"ך בסי' ב' ס"ק כ' כו'. ובזה נדחו כל ד' הט"ז וע"ש עוד מ"ש ע"ד הט"ז ומ"ש שם עוד להשיג על תי' הש"ך ה"ק א' שהבאתי בס"ק א' שכ' לחלק בין שוחט לשאר אי' דהרי שוחט גופי' לא למד הרמב"ם אלא השאר אי' והיינו מהא דאיתא בע"ז ל"ט ב' אין לוקחין ימ"ח מת"ג בסוריא כו' וכ' ליישב קושי' הש"ך הנ"ל שהרי לא כ' הטור דהתם כל אדם בחזקת כשרות אלא לאכול עמו ובזה אפי' הרמב"ם מודה כמבואר בב"י והיינו מטעם דלא שביק התירא ואכל אי' ולוה כל אדם בחזקת כשרות אבל לענין לוקח ממנו נ' דגם הטור מודה כו' וכ' דכל זה לדעת הרמב"ם אבל הראב"ד בהשגות פי"א מהל' מכ"א דס"ל דאפי' לוקח מכל אדם אמרי' התם כל אדם בחזקת כשרות הוא. וכ"נ מפירש"י שפי' בהך דסוריא כו' חנוני שבסוריא חשיד. וכ"פ ר"ל בן חביב כו' וכן הסכימו שאר אחרונים גם בד"מ גופי' כ' אמנם המנהג אינו כן אלא מחזקינן כל אדם בחזקת כשרות וצ"ע למה השמיטו כאן בהג"ה ובט"ז כ' דדעתו דלא ינהגו הכי לכתחלה דלא אכשר דרא כו' ואני או' הנח להם לישראל כי' בפרט שיש להם על מי שיסמכו וכנ"ל ברור ונכון בלי גמגום ופקפוק עכ"ד

סעיף ה (ג) על אי' חמור. עי' ש"ך כ"ק י"ב שהביא לשון הטור וכ' דכונתו דל"מ החמור ממנו בעונש דאז אפי' הקל ממנו בעונש חמור בעיני ב"א חשוד גם עליו כו' ועי' בחו"ד שכ' עליו לא ידעתי מה יענה להא דבכורות ל"ו דהחשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית אף דמעשר חמור בעונש דטבל במיתה ושביעית בלאו כו' עכ"ד. ודבריו תמוהים וכמו שתמה עליו במקמ"ח דהוא פי' חשוד על המעשר היינו כאינו מעשר פירותיו וליתא דכבר כ' התוס' בבכורות ל' א' ד"ה מעשרות דהפי' חשוד על המעשרות היינו שנותן מע"ש בחזקת חולין כו' א"כ הוי רק לאו בעלמא דלא תוכל לאכול בשכריך ומ"ש בשביעית היא לאו ליתא דרק הוא בעשה דלאכלה ולא לסחורה וא"כ הכי הי"מ להקשות כיון דחשוד על המעשרות דהוא אי' לאו מכ"ש דחשוד על השביעית דהיא אי' עשה בעלמא דקיל ממנו בעונש אף דהוא חמור בעיני הבריות והביא ד' הרא"ש דמבואר להדיא מטעם הוכחה זו דלא אזלי' בתר ק"ו בעונש שמים רק מה דחמור בעיני הבריות כו' וכ' אמנם ליישב ד' הש"ך נ' דמפרש המשנה דהחשוד על המעשר כו' אין הפי' דחשוד לאכול מעשר חוץ לחומה אלא הפי' דחשוד למכור מעשר בתורת חולין אינו חשוד למכור שביעית בתורת פירות שאר השנים כו' ולפ"ז י"ל דסברת הש"ך דזה לא מקרי חמור בידי שמים וקל בידי שמים כיון דאיהו גופי' לא עבד לי' רק מוכר לאחריני א"כ עובר רק אלאו דלפני עור ולא מקרי חמור בידי שמים זו מזו והכל בלאו א' דלפני עיר כו' והש"ך מיירי דחמור בידי שמים וקל בעונש שמים היינו דאיהו גופי' חשוד לאכול דבר שחמור בעונש שמים כ"ש דחשוד לאכול קל בידי שמים אף דחמור בעיני הבריות כו' עכ"ד. עוד כ' הש"ך דכל זה לא איירי אלא כו' אם הם מין אי' אחד כגון ששניהם בדבר מאכל כו' הא לא"ה לא וכן דעת הרמב"ן בתשובה כו', וכן משמע מד' המחבר בסי' ב' דכ' דמומר לערלות אינו מומר לשחי' והוא מהש"ס חולין ה' אע"פ שהדבר ידוע דמילה חמור בעונש ובעיני הבריות משחי' א"ו כדאמרן עכ"ד. ועי' בדגול מרבבה שכ' עליו דאין ראי' ממילה דאף שהיא תמורה בעונש כרת מ"מ יש לו זמן כל ימי חייו משא"כ שאר אי' שאם עבר שוב אין לו תקנה עכ"ד ובאמת ראי' זו מהא דחולין הנ"ל מבואר בתשובת הרמב"ן הובא בב"י ומה שדחה הדג"מ ראי' הנ"ל עי' במקמ"ח שכ' דזה תליא במחלוקת של הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהל' מילה