יד אליעזר חלק ב קיח

אקדשי' מגו דאתוסף בי' איה"נ אתוסף בי' נמי לגבי חלב משמע דמקרי אי' מוסיף וכן פירש"י שם וז"ל איה"נ היינו מוסיף דאתוסף אי' אחפצא עכ"ל. אך מד' רש"י בשבועות ר"ד ב' ד"ה טמא משמע דס"ל דאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף אלא אי' כולל שכ' וז"ל שהרי משנולדה הבהמה נאסר חלבה אקדשה מגו דחל אי' מוקדשים אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל עכ"ל הרי דס"ל דאיה"נ מקרי כולל ולא מוסיף וד' רש"י סתרי אהדדי מהא דיבמות וחולין הנ"ל. וכן הק' בשאגת ארי' סי' ע"ו ד' רש"י אהדדי והניח בקושי' ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל בשבועות שם שציין ע"ד רש"י ביבמות וחולין הנ"ל וכונתו נמי להקשות דד' רש"י סתרי אהדדי. ועי' בשעה"מ פי"ז מהל' א"ב שם שהק' נמי ד' אהדדי והאריך בזה ליישב וכן הוא דעת הריטב"א יבמות ל"ב ב' ד"ה אמר דאיה"נ הוי אי' מוסיף וכן הוא נמי דעת הר"ן בחמש שיטות בחולין קי"ג ב' דאיה"נ מקרי אי' מוסיף ועי' בחידושין הריטב"א חולין שם מ"ש בזה והתוס' בחולין שם ד"ה אי' כולל ס"ל דאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף רק כולל שכ' וז"ל הא דאמרי' בפ' אמרו לו אקדשי' מגו דאתוסף בה איה"נ לא נקט לשון אתוסף משום דחשיב בכך אי' מוסיף דהא קרי לי' הכא אי' כולל אלא כלומר אתוסף בה חומרא זו וא"ל דאי' כולל דקא' הכא לאו דוקא אלא איה"נ חשיב אי' מוסיף כו' דא"כ אדמייתי הכא ר"י הגלילי כו' הו"ל לאתויי ר' יוסי דאית לי' בפד"א א"א ונעשית חמותו נידון משום א"א דל"ל אי' כולל ואמרי, דמודה ר"י באי' מוסיף ועוד אי איה"נ אי' מוסיף הוא מאי פריך בסמוך ור"י הגלילי נהי דאי' כולל ל"ל יבא אי' חמור ויחול על אי' קל ודלמא ל"ל אי' כולל אפי' באי' חמור ואי' מוסיף אית לי' א"ו איה"נ לא חשיב אי' מוסיף אלא אי' חומרא בעלמא כו' עכ"ל הרי דס"ל דאיה"נ לא מיקרי אי' מוסיף דלא כהרמב"ם ורש"י וריטב"א והר"ן הנ"ל. וכ"כ התוס' בשבועות שם ד"ה יש אוכל דאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף ועי' במהרש"א שם מ"ש ע"ד התוס' ועי' בהגהות הרש"ש שם ובטעה"מ שם מ"ש על המהרש"א ועי' במחנה לוי שם מ"ש ע"ד רש"י הנ"ל והאריך בזה. ועי' ברמב"ם פ"ט מהל' מכ"א הל' ו' שכ' וז"ל אבל המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהן בחלב לוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח שאין אי' בב"ח חל ע"א נבלה או אי' חלב שאין כאן לא אי' כולל ולא אי' מוסיף ולא אי' ב"א עכ"ל. והק' הלח"מ דהא איכא אי' מוסיף דנתוסף בו איה"נ דכיון דבשלו בחלב אתסר אפי' בהנאה והתוס' בפגה"נ כו' ותי' דאיה"נ לא הוי אי' מוסיף אלא אי' חמור בעלמא אבל רבינו לא ס"ל הכי וי"ל דהכא באיה"נ ליכא לאו כו' ולא לקי עלי' אלא אי' בעלמא כו' ולא אמרי' מגו דאתוסף בי' איה"נ נוסיף עליו אי' אכילה דבב"ח דהוי לאו גמור ואיכא מלקות וס"ל לרבינו דאין לנו להביא באי' מוסיף אלא אי' אחר דומיא דאי' הנוסף אבל הכא שהוא חמור הרבה ממנו לא וכיון דבאי' הנוסף ליכא מלקות והוא קל לא מייתינן לאי' אכילה דבב"ח עכ"ד. ולא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות שם שהוא בעצמו הק' קושי' זו וז"ל שם ויש במה שנשאנו ונתננו עכשיו נקודה נפלאה כו' שידוע הוא שבב"ח אסבה"נ והחלב מותר בהנאה לכשיבושל החלב עם החלב למה אינו חל אי' בב"ח וה"ה בנבלה שהוא אי' מוסיף כו' לפי שנתוסף בו איה"נ והתשובה ע"ו שבב"ח נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כמו שהקדמנו שכל אי' האכילה אסבה"נ עד שיפרוט לך הכתוב ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכ' איה"נ רק ב' העניינים יחד הם אי' בב"ח ולפיכך כשאני או' א"א חע"א לא יחול אי' בב"ח ע"א נבלה ולא הי' אסב"ה אבל הוא מותר בהנאה והאוכל ממנו לוקה משום נבלה ואין שם אי' בב"ח כל עיקר לפי שלא תל ולא תהי' הקושי' במקומה עומדת כו' אלא אם אמרנו עליו שהיא אסבה"נ כמו שאנו או' בקדשים והאוכל ממנו אינו חייב משום בב"ח אז הי' ראוי להקשות ואין הדבר כן אלא אנו או' שבשר זה בחלב לא נאסר בהנאה אלא תראה במשנה אמרה בפי' שבשר בהמה טמאה מותר לבשל בחלב ומותר בהנאה כו' עכ"ל הרי דהרמב"ם עצמו הק' קושי' זו וכ' ליישב וכן ראיתי במקמ"ח לעיל סי' פ"ז ובראש יוסף בחולין ק"א שכ' על הלח"מ דאישתמיטתי' לי' דברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם הנ"ל צריכין להבין כונתו דלכאורה משמע דכונתו דאיה"נ לא נחרבה רק מלאו דאכילה וכיון דבאכילה אינו חייב משום בב"ח דא"א חע"א ואין כאן חלות חיוב אכילה ממילא ליכא כאן איה"נ מה"ח אבל באמת ליכא למימר דזהו כונתו דא"כ דבריו תמוהין דהא כיון דאיה"נ של בב"ח ילפי' מקרא דלא תבשל המיותר מה ענין זה לאכילה דבשלמא היכא דילפי' איה"נ מלא יאכל שפיר י"ל כד' הרמב"ם הנ"ל אבל בב"ח דילפי' מל"ת מנ"ל הך מלתא. וכן ראיתי בפלתי סי' פ"ז ס"ק י"ג שהק' כן וכן הק' בישוי"ע שם ס"ק ד' וכ' דיש לזה ראי' דהא קי"ל דחלב של שוהנ"ס אסבה"נ וכמבואר בפסחים כ"ח א' וקשה כיון דלענין אכילה לא חל אי' שוהנ"ס על אי' חלב ממילא מותר בהנאה ועכצ"ל כיון דאיה"נ של שוהנ"ס נלמד מקרא מיוחד דבעל השור נקי כו' א"כ אף חלבו אסבה"נ וכן נמי בב"ח כו' ואח"כ הביא ראי' לזה מבכורות ו' א' דיליף שם דחלב אינו אסור מדאסרה תורה בב"ח ש"מ דחלב שריא וקא' דלמא חלב לחוד באכילה אסורה ובהנאה מותר ובב"ח אף בהנאה אסורה וקשה איך יחול איסור בב"ח על החלב הא כיון דהחלב בלא"ה אסורה באכילה משום אבמה"ח או דם וממילא אינו תל אי' בב"ח עלה לענין אכילה דא"א חע"א וכיון דליכא ענין איסור אכילת בב"ח ממילא שוב אינו אסבה"נ לשיטת הרמב"ם ומאי פריך הש"ס א"ו דהיכא דיליף מקרא אחרינא לאיה"נ אינו תלוי שוב בענין איסור אכילה וחייל בפ"ע עכ"ד אבל באמת יש ליישב קושיא זו לפמ"ש הרמב"ם שם פ"ט הלכה ב' וז"ל לא שתק הכתוב מלאסור אכילה אלא מפני שאסר הבשול כלומר ואפילו בשלו אסור ואצ"ל אכילתו כו' עכ"ל. והוא מהמדרש רבה פ' ויקרא הובא במ"מ שם ומשמע מד' הרמב"ם אלו שלא פ' בשום א' מהנהו תנאי ואמוראי בחולין קט"ו ולא ס"ל דנפקי מדכתיב ג"פ לא תבשל אלא מבואר מדבריו דלגבי בב"ח ליכא אלא חד קרא טל אי' אכילה ועל איסור בישול דהא מקרא דאסור הבשול ילפי' מק"ו דאסור באכילה וא"כ גם איה"נ ילפי' דכיון דאסור באכילה אסבה"נ דס"ל להרמב"ם כר' אבוהו בחולין שם קי"ד ב' ובפסחים כ"א ב' שכ"מ שאסרה התורה באכילה אסבה"נ עד שיפרוט לך כו' וא"כ שפיר ד' הרמב"ם בנקודה נפלאה הנ"ל דלגבי בב"ח ליכא אלא חד קרא על אי' אכילה ועל איה"נ וא"כ כיון דאי' אכילת בב"ח אינו חל על חלב ממילא ליכא ג"כ איה"נ דהאי קרא לא קאי על חלב אבל גבי קדשים דאיכא קרא מיותר על אי' אכילת קדשים בטומאה וקרא אחר על איה"נ בקדשים שפיר אמרי' כיון דחל אי' קדשים על החלב לענין הנאה תל ג"כ לענין אכילה ולק"מ קושי' הפליתי והישוי"ע הנ"ל, וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא בן יהודא שכ' נמי לפרש כן ד' הרמב"ם עפ"ד הרמב"ם דפ"ט הנ"ל והאריך בזה ועי' בברית אברהם חאה"ע סי' א' שהביא ד' הלחם יהודה פ"ח ממאכ"א מה שפי' בד' הרמב"ם והשיג עליו ופי' פי' אחר בד' הרמב"ם ובח' יו"ד סי' ע"ג מה שפי' בד' הרמב"ם והביא ד' הרשב"א דס"ל דבב"ח הוי אי' מוסיף על נבילה וחלב דאסבה"נ כו' ועי' בראש יוסף חולין קי"ג ב' שכ' נמי בפי' הרמב"ם כהב"א והאריך בזה. ועי' במשל"מ פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' שכ' ליישב קושי' הנ"ל דאמאי לא הוי אי' מוסיף כד' הלח"מ ועי' בנחל איתן הל' מכ"א מ"ש ע"ד הלח"מ הנ"ל ועי' בפלתי שם מ"ש