יד אליעזר חלק ב קיז

הנ"ל דאין חילוק בין לשון הוה ובין לשון עבר והגאון רע"א בסי' ל' ול"ב שם ס"ל כהנו"ב הנ"ל דיש חילוק בין לשון הוה או לשון עבר. עוד כ' הנו"ב שם סי' ס"ח דדוקא אם כ' הוא עצמו בכת"י הריני מקבל עלי בשבועה אז מהני אבל אם הוא כת"י הסופר והוא חתם תחתיו ל"מ ועי' בחתם סופר שם סי' רכ"ז שם שכ' דמהני כאלו כ' הוא בעצמו והביא ראי' מגט כריתות כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' ברמ"ץ סי' ב' וסי' ז' שם שהשיג עליו וכ' דאין ראי' מגט והעניינים רחוקים זה מזה כו' והאריך בזה ובהשמטות שם סי' ה' ו' מ"ש והאריך בזה ועי' בב"א שם מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה. ועי' בבכורי יוסף שם מ"ש ע"ד החתם סופר הנ"ל והאריך בזה ובאמת מבואר להדיא ברדב"ז ח"א סי' תקפ"א דמהני גם בחתום לבד על כתב השבועה שכ' וז"ל ולענין אותן שאו' שלא הוציאו השבועה מפיהם אלא שחתמו על שטר השבועה כו' דעתי הוא שיש עליהם לקיים מה שחתמו דהוי כאלו השביעוהו אחרים וענה אמן ולא גרע חתימתו מקיום השבועה עכ"ל. הרי שכ' להדיא דמהני חתימתו לחוד וכהחתם סופר ולא כהנו"ב והרמ"ץ ולא ראו הנו"ב והרמ"ץ הנ"ל ד' הרדב"ז אלו דמבואר להדיא דמהני חתימתו לחוד. וכן ראיתי בהגהות ר' ברוך פרענקיל טל הנו"ב שם ובדברי יעקב שם שהביאו ד' הרדב"ז וכ' דנעלם מהנו"ב ד' הרדב"ז הנ"ל וכ"נ עיקר לדינא דאין חילוק ואף חתימתו לחוד נמי מהני וכהרדב"ז והחתם סופר הנ"ל ועי"ש עוד ברמ"ץ סי' י"א שכ' דאף אי נימא דמהני שבועה בכתב לקיים שבועתו אבל לענין לפסלו מחמת שעבר על שבועה בכתב אין לפסלו די"ל דלא הי' מיחשב לי' לשבועה כיון דלא הוציא מפיו והרי גם גדולי ישראל מסופקים בהאי דינא א"כ ראוי לדמות למ"ש הרמב"ם והטוש"ע בחו"מ סי' ל"ד דבדבר שאינו פשוט לכל שהוא אסור כגון בקושר ומתיר בשבת דאינו נפסל דתלינן שא"י שזה אסור וה"נ בזה כו' עכ"ד וכ"כ בהשמטות שם סי' ה' ו' ועי' בתשובת מהר"י הכהן מהדו"ח חיו"ד סי' ב' שכ' דעכ"פ הדבר בס' אי שבועה בכתב הוי שבועה כו' ואין לפסלו לאיש דעובר על שבועה בכתב דהא יכול לומר דלא חמירא לי' שבועתו בכתב והי' סובר דשבועה בכתב לא הוי שבועה וכ' דכעין זה מצינו להתוס' בסנהדרין ט' ב' ד"ה עדי האב שכ' דהא דאמרי' כו' דעדי נערה המאורסה אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ואף באשה חבירה משום דלא ידעו דחבר א"צ התראה והיינו דהדבר תלוי בפלוגתא וה"נ יכול לומר דהי' סבור דשבועה בכתב לא הוי שבועה כלל כיון דהוי פלוגתא בזה ואיך נפסול לזה והביא נמי ד' התוס' ב"ק ל' ב' וב"מ ע"ב א' בשטר שנכלל בו קרן ורבית דאין העדים נפסלים דלא משמע להו שהאיסור חל גם עליהם ומכ"ש בזה שהדבר ס' אי שבועה בכתב הוי שבועה כו' דלא נוכל לפסלו כו' והאריך בזה והיינו כהרמ"ץ הנ"ל. ועי' באמרי בינה דיני נדרים סי' כ"ז מ"ש ע"ד הנו"ב סי' ל' שם ומיישב בד' הנו"ב קושי' השעהמ"ש סי' צ"ז על הרשב"א בקידושין נ' א' גבי דברים שבלב כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סימן רלג

סעיף א (א) נדריהם נדר. עי' באמרי בינה דיני נדרים סי' כ"ח שכ' להסתפק בהא דקי"ל במופלא הסמוך לאיש דנדריהן נדר מד"ת ואחרים לוקין ע"י כו' אי מהני שאלה ע"י פתח או חרטה כו' והאריך בזה ומסיק דמהני שאלה יעוש"ה

סימן רלד

סעיף א (א) בהג"ה עד ו' חדשים כו'. עי' בספרי דברי אליעזר סי' ל"ז ס"ק ג' מ"ש ע"ד השאילתות פ' משפטים שאילתא נ"ט שכ' עד בת אחת עשרה וששה חדשים הרי היא קטנה מכאן ואילך כל ו' חדשים נערה ואח"ז בוגרת שהוא תמוה יעוש"ה

סעיף ל (ב) לעשות שליח. עי' בחידושי רע"א שהק' דהא לענין הקמה הוי ר' יאשי' להקל כו' והניח בצ"ע וכן הק' בתשובה סי' מ"ז וכן הק' בשעהמ"ש סי' שמ"ו ס"ק ב' והאריך בזה ליישב ועי' באמרי בינה דיני נדרים ס"ו כו' מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' שמ"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

הלכות שבועות

סימן רלו

סעיף ה (א) אסור לאכול מצה כו'. והטעם דחייל עליו שכלל כל מצה בשבועתו אפי' שאינו של מצוה אבל אם אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל פסח דהוי מושבע ועומד ואין שבועה תל על שבועה. ולפי שענין זה דאין אי' חל על אי' נוגע בכמה מקומות וגם ראיתי לאחרונים שהאריכו הרבה בזה ע"כ אמרתי גם אני אענה את חלקי ואבאר ענין זה בעזה"י

(א) הנה מבואר בכמה מקומות בש"ס דאין אי' תע"א והרמב"ם פי"ז מהל' א"ב הל' ח' כ' וז"ל כלל גדול הוא בכל איסורים שבתורה שאין אחע"א אלא א"כ הי' ב' אי' באין כאחת או שהי' האי' האחד מוסיף דברים אחרים על אותו האי' או אם הי' כולל דברים אחרים עם אי' זה עכ"ל ובפי"ד מהל' מכ"א הל' י"ח כ' וז"ל כבר ביארנו שאין אחע"א אלא אם הי' ב' אי' באין כאחת או שהי' אי' מוסיף או אי' כולל לפיכך יש אוכל כזית א' ולוקה עליו ה' מלקיות והוא שהתרו בו בה' אי' שנתקבצו בו כיצד כגון טמא שאכל כזית חלב שנותר מן המוקדשין ביוה"כ לוקה משום וכל חלב ומשום אוכל נותר ומשום אוכל ביו"כ ומשום טמא שאכל קודש ומשום שנהנה מן הקדש ומעל ולמה חל כאן אע"א שבהמה זו הי' חלבה אסור באכילה ומותר בהנאה הקדישה נאסר חלבה בהנאה ומתוך שנוסף בו אי' הנאה נוסף עליו אי' קדשים ועדיין הי' חלב זה מותר לגבוה ואסור להדיוט נעשה נותר מתוך שהוסף בו אי' לגבוה נאסר להדיוט והאוכל הזה הי' מותר בבשר הבהמה ואסור בחלבה נטמא נאסר אף בבשרה נוסף לו אי' על החלב באיוה"כ כלל כל האוכלין ומתוך שנאסר אף בחולין נוסף אי' בחלב זה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. הנה מבואר מדבריו דס"ל דאיה"נ מקרי אי' מוסיף וכן הוא דעת רש"י ביבמות ל"ד א' ד"ה אם דאיה"נ מקרי אי' מוסיף וה"ג ס"ל לרש"י בחולין ק"א א' ד"ה ואי' כולל דאיה"נ מקרי איסור מוסיף וכן משמע נמי פשטות ד' הגמ' בכריתות י"ד א' דאיה"נ מקרי אי' מוסיף דקא' שם