יד אליעזר חלק ב קז

אלי' בכללים אות ע' סי' ז' שכ' לדבר פשוט דעשה הש"ב דוחה ל"ת ועשה שאש"ב ולא הביא ד' התוס' והריטב"א והחידושי הר"ן והס' הכריתות הנ"ל שנחלקו בזה ועי' בש"ש בשער ט' אות ל' שכ' וגם צריך שתדע דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אפי"ה דוחה ל"ת ועשה שאש"ב כמבואר בנזיר נ"ח וביבמות ה' א' כו' עכ"ד. הרי שכ' נמי בפשיטות דעשה הש"ב דוחה ל"ת ועשה שאש"ב וגם הוא לא הביא ד' הריטב"א והחידושי הר"ן והס' הכריתות הנ"ל ועי"ש עוד בלימודי ה' לימוד קכ"ט ולימוד קל"ג מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד במלא הרועים אות כ"ב שכ' דע"כ לא כ' התוס' אלא היכא דהלאו והעשה אש"ב אבל היכא דהעשה לבד אש"ב פשיטא דלא דחי וכ' דיש ללמוד זה משר"ק דאמר ר"א דיו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והתם העשה אינו נוהג בנשים דמ"ע שהזמ"ג הוא ואעפ"כ פשיטא לי' דלא דתי. ומיישב בזה קושי' התוס' ביצה ח' ב' על רבא כו' ולפמ"ש י"ל דרבא ס"ל דיו"ט עשה ול"ת הוא כו' רק דאעפ"כ צריך קרא. דל"ת כיון דהעשה אש"ב לדחי קמ"ל דאעפ"כ לא דחי עשה ל"ת ועשה אף שהעשה אש"ב עכ"ד. והנה הוא ס"ל בפשיטות דשר"ק הוי מ"ע שהזמ"ג ואינו נוהג בנשים ועי' לעיל אות י' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד באות כ"ג שכ' דאף לד' התוס' הנ"ל דוקא היכא העשה ש"ב אבל היכא דגם העשה אש"ב לא דחי כמו דעשה הש"ב אינו דוחה ל"ת ועשה הש"ב כו' ה"ה עשה שאש"ב אינו דוחה ל"ת ועשה שאש"ב מה"ט דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ומיישב בזה קושי' התוס' יבמות ה' א' ד"ה ואכתי שהק' מהא דאלמנה מן הנישואין כו' דהא הוא ל"ת ועשה שאש"ב ולפמ"ש כיון דגם עשה דיבום אש"ב כו' שפיר קא' דאין עשה שאש"ב דוחה ל"ת ועשה שאש"ב והביא בשם חידושי הר"ן בסנהדרין שכ"כ בשם התוס'

טו) הנה ביבמות ה' א' קא' הגמ' איכא למפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה דאלת"ה הא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמור מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא גמרי' דאיכא למפרך שכן ישנו בשאלה ה"נ איכא למפרך שכן מפשטות ד' הגמ' דהיכא דאיתא בשאלה עשה דוחה ל"ת ועשה וכ"כ במלא הרועים שם אות ט"ז והביא ד' הגמ' אלו וכבר הבאתי לעיל באות א' קושי' המשל"מ על החינוך מד' הגמ' הנ"ל והביא ד' הרמב"ם פ"ג מהל' נזירות שכ' טעם אחר לנזיר שנצטרע וכ' אולי כך היתה גרסתו וגרסת המחבר והראב"ד שם השיג על הרמב"ם וכ' וז"ל אני שונה בריש מס' יבמות משום דה"ל לאו ועשה שישנו בשאלה והיינו דקילי עכ"ל והיינו כפי הגרסא שלנו ועי' בכ"מ שם שכ' ליישב ד' הרמב"ם דב' טעמי איכא במלתא ובגמ' חדא מנייהו נקט ועי' בשעה"מ פ"ג מהל' נדרים שהביא דגם הרשב"א בנדרים ט"ו ב' ד"ה הא כ' נמי כד' החינוך וכ' ליישב קושי' זו עפ"ד התוס' ב"מ ל' א' ד"ה הא שכ' דשאני עשה דמצורע דגדול השלום כו' אבל עשה בעלמא לא דחי אפי' לאו ועשה שאש"ב והביא ד' הריטב"א בריש יבמות נמי שכ' נמי כן א"כ איכא למימר דה"נ ס"ל להחינוך והרשב"א כו' דדוקא עשה דמצורע דחמיר אבל עשה בעלמא לא דחי ל"ת ועשה אפי' דאיתא בשאלה כו' ואח"כ כ' דאכתי קשה דמה יענה החינוך למאן דס"ל פיק דמ"ק דמצורע מותר בתשהמ"ט בימי חלוטו וכ"פ הרמב"ם דע"כ לדידי' צ"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה דאיתא בשאלה ואפי' עשה בעלמא שהרי מצורע נמי ליכא שום אלמות כו וכ' אח"כ ליישב קושי' הנ"ל דבפ"ב דנדרים פריך כו' מיש נדר דכתיב לה' שבועה נמי כו' דל"ה אכולהו קאי ומשני הא דאמר ישיבת סוכה כו' ופי' הרא"ש והר"ן והרשב"א דהיינו לומר דסברא הוא דל"ה לא קאי אלא אנדר דסליק מיני' משום דהוי מתסר חפצא אנפשי' וא"כ מה מקום להקשות דליתי עשה דסוכה ולדחי ל"ת דבל יחל מאתר דגזיה"כ הוא מדכתיב לה' ולפחות איכא למדרשי' אנדר דסליק מיני' וכ' ליישב עפ"ד התוס' זבחים צ"ז ב' ד"ה ניתי כו' וא"כ היינו דק"ל להרשב"א והחינוך דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דבל יחל ול"ל דגזיה"כ הוא דא"כ אדנילף מכלאים בציצית לקולא נילף מהכא לחומרא ואהא חי' שפיר דמהכא ליכא למילף בעלמא דנדרים עשה ול"ת הוא וא"כ. מעתה ל"ק קושי' הנ"ל מהא דיבמות כו' הואיל ואיתא בשאלה דהכא שאני דגזיה"כ בוא דאפי' נדרים דאיתנהו בשאלה חיילי מקרא דל"ה גם, א"ל דהיכי אתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר הואיל ואיתא בשאלה נילף מנדרים דאע"ג דאיתנהו בשאלה אפי"ה אין עשה דוחה ל"ת ועשה דהתם גבי מצורע לאו מסברא הוא דאמרי' הכי אלא מקרא הוא דנפ"ל מראשו וגזיה"כ הוא עכ"ד. וכ"כ בלימודי ה' לימוד א' ובס' חוט המשולש בחילוקים של הגאון ר' אליעזר יצחק סי' א' ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה. ועי' בש"א סי' ס"א שכ' נמי ליישב כה"ג ד' הרי"ף סוף פסחים ופ' שבועת שתים בתרא שהביא ד' הירושלמי בשבועות דשבועה בכולל תל ע"ד מצוה דאתאי ל"א דאתי עשה דמצה ולדחי ל"ת ועשה כו' הואיל ואיתא בשאלה כו'. וכ' ליישב עפ"ד הגמ' בנדרים הנ"ל כו' והאריך בזה. ועי' בקו"א שם מ"ש והאריך בזה ובאמת מבואר להדיא בתשובת הרשב"א ח"ג סי' שמ"ב שנשאל ע"ז מד' הגמ' יבמות הנ"ל והשיב דמצורע שאני דגדול השלום והגמ' הנ"ל דחויא בעלמא הוא ובאמת אף היכא דאיתא בשאלה לא דחי והובא דבריו בתוס' רע"א במשניות פ"ב דנדרים שם הבאתי דבריו לעיל אות א' ולא ראה השעה"מ ד' תשובת הרשב"א אלו ועי' בעטור בכורים בנדרים פ"א הל' י' שהביא נמי ד' תשובת הרשב"א והביא ד' התוס' יבמות שם ד"ה ואכתי שכ' דלא יתכן טעם זה למאן דס"ל דמצורע מותר בתשהמ"ט וכ"פ הרמב"ם כו' וא"כ תקשי לדידי' אמאי בנדרים אין העשה דוחה כו' ול"ל דהוי עשה ול"ת דהא יש לגמור מנזיר דישנו בשאלה וכ' ליישב ד' הרמב"ם והאריך בזה

ועי' בחמדת צבי מ"ש ליישב ד' הרמב"ם באיזה אופנים ביבמות שם והאריך בזה. ועי' באבני מלואים בם ף הס' בתשובות שם סי' כ"ב מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והראב"ד וקושי' המשל"מ הנ"ל והאריך בזה. וגם הוא לא ראה ד' תשובת הרשב"א הנ"ל שכ' דעיקר הטעם במצורע דגדול השלוה ועי"ש עוד בסי' י"ד מ"ש ליישב קושי' החינוך עפ"ד התוס' בעירובין ק' א' משום דהוי ל"ת הבא ע"י פשיעה והיינו כד' השעה"מ שם וכ' שם עוד דהרשב"א בנדרים שהק' דליתי עשה דמצה ולדחי לאו דבל יחל לא ס"ל הך סברא דתוס' עירובין עכ"ד. ובאמת השעה"מ שם הביא חידושי הרשב"א כתי' על עירובין שכ' כד' התוס' דאין עשה דוחה ל"ת שבא ע"י פשיעה והאריך שם בד' הרשב"א ועי' בברוך טעם פ"ג ד' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם ומ"ש ע"ד הראב"ד ומ"ש ליישב קושי' המשל"מ הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בס' משנת דר"א ביבמות ה' א' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם וד' הראב"ד ומ"ש ע"ד הש"א והאריך הרבה בזה. ועי' בס' ברית עולם סי' ז' מ"ש ט"ד השעה"מ והש"א ומ"ש ע"ד החינוך והרשב"א והרמב"ם. והראב"ד והביא נמי ד' תשובת הרשב"א הנ"ל והאריך הרבה בזה, ובסי' י"ד שם מ"ש והאריך בזה, ועי' בעצ"ל שהביא ד' הש"ב שכ' ליישב קושי' המשל"מ כו' ודחה דבריו והאריך בזה. וכ' ליישב קושי' הרשב"א והחינוך דהיכא דהוא פושע בדבר ל"א אתי עשה ודחי ל"ת כו' והאריך בזה יעוש"ה. וכבר הקדימו השעה"מ הנ"ל ולא ראה העצ"ל ד' השעה"מ שכבר הקדימו בזה ועי' בלימודי ה' לימוד ב' ובס' ברית עולם שם מה שדחו תי' זה והאריכו בזה. ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' כ' מ"ש ליישב קושי' החינוך הנ"ל וקושי' השעה"מ פ"ו מהל' יבום על