יד אליעזר חלק ב קח

הרשב"א בריש יבמות והאריך בזה. ולפ"ד תשובת הרשב"א הנ"ל מיושב קושי' החוט המשולש שם על הש"א סי' צ"ו שכ' דמש"ה אינו יוצא במע"ש שלא נפדה משום דהוי עשה ול"ת. והק' מיבמות הנ"ל דאמרי' היכא דישנו בשאלה עשה דוחה ל"ת ועשה וה"נ גבי מע"ש ישנו בשאלה דהתורה צותה לפדות ולאוכלו כו' עכקוש"י. ולפ"ד הרשב"א לק"מ דהגמ' הנ"ל דחייא בעלמא הוא ועיקר הטעם משום דגדול השלום ושפיר ד' הש"א. ולפ"ד התשובת הרשב"א הנ"ל מבואר להדיא דלא קי"ל כד' הגמ' דיבמות הנ"ל וגם מד' הרשב"א בחידושיו לנדרים והחינוך והרמב"ם פ"ז מנזירות הנ"ל משמע נמי דס"ל דאין עשה דותה ל"ת ועשה אף היכא דישנו בשאלה ועי' בברית עולם שם שכ' די"ל דאף הראב"ד נמי ס"ל בעלמא חוץ מנזיר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף היכא דישנו בשאלה והאריך בזה יעוש"ה ודלא כהמלא הנ"ל שכ' בפשיטות דעשה דוחה ל"ת ועשה היכא דאיתא בשאלה

טז) עי' בתוס' זבחים ל"ג ב' ד"ה לענין שכ' דעשה שיש בו כרת חמור ודוחה ל"ת ועשה כו' אך מד' התוס' חולין ע"ת א' ד"ה מנין נ' דלא ס"ל כן שכ' וז"ל וא"ל דאצטריך שמא צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט בו ביום אביו או בנו דס"ד דאתי עשה דפסח ודחי לאו דאותו וא"ב ולהכי אצטריך קרא דלא דחי כו' דהא במחוסר זמן איכא לאו ועשה ובלאו קרא לא דחי לי' עשה עכ"ל. והא עשה דפסח הוי עשה שיש בו כרת ואפי"ה כ' התוס' דאינו דוחה עשה ול"ת דמחוסר זמן דלא כד' התוס' זבחים הנ"ל וכ"כ בראש יוסף שם ובחוסן ישועות שם ובהגהות רי"ב שם ובמלא הרועים שם אות ה' דהתוס' שם לא ס"ל כד' התוס' זבחים וכן מוכח מד' הרשב"א והחינוך הנ"ל דלא ס"ל כהתוס' זבחים שכ' דאין עשה דמצה דוחה ל"ת ועשה דנדר. וקשה לפ"ד אם נדר שלא לאכול פסח מי חיילי ומוכח דלא ס"ל כהתוס' זבחים אלא כהתוס' תולין הנ"ל וכן ראיתי בלימודי ה' שכ' דהתוס' חולין והרשב"א והחינוך לא ס"ל כהתוס' זבחים וכ' דלדעת התוס' זבחים נ' דמתרצי לקושי' החינוך הנ"ל בתרתי דבסוכה ולולב מטעמא דעשה ול"ת כתי' החינוך ולגבי פסח כמ"ש התוס' קידושין ל"ח א' בשם הירושלמי דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת דלאחה"ד והביא דכן תי' בס' רוח אלי' בקידושין ל"ח וכן משמע נמי מד' התוס' שבת קל"ב ב' ד"ה האי דלא ס"ל כהתוס' זבחים שכ' וז"ל ואת הא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נגמר ממילה בצערת דדחי וי"ל מה למילה שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות עכ"ל ולא תי' דשאני חילה דהוי עשה שיש בו כרת משמע דס"ל דאף עשה שיש בו כרת אינו דוחה ל"ת ועשה וכהתוס' תולין ולא בהתוס' זבחים. ועי' בחידושי הרשב"א בשבת שם ד"ה הא משמע נמי דלא ס"ל כהתו' זבחים הנ"ל יעוש"ה ועי' בס' יד אלי' בכללים אות ע' ס' ז' שהביא ד' החידושי הר"ן בסנהדרין רפ"ב שחולק נמי ע"ד התוס' זבחים ואין החידושי הר"ן ת"י וכ' נמי דהתוס' תולין לא ס"ל כהתוס' זבחים וכעת ראיתי בש"ש שער הט' אות ל' שכ' דאין ראי' דהתוס' חולין פליגי ע"ד התוס' זבחים משום דבאו"ב הוי תרי לאו וחד עשה וכולי האי עכ"פ לא דחי עשה שיש בו כרת עכ"ד

יז) עי' בתוס' יבמות כ' ב' ד"ה אמר שכ' דאף תרי עשה לא דחי ל"ת ועשה ועי' במלא הרועים ענין עשה דוחה ל"ת שכ' דאין ראי' די"ל דוהתקדשתם לא קאי כ"א אל"ת כי קדושה היא לשון פרישות וכ' אך נ' ראי' מב"מ ל"ב א' כו' הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה הא בכיבוד איכא ב' עשה כבר ואיש אמו ואביו תיראו עכ"ד. ועי' בחידושי הריטב"א שם ל"א א' ד"ה לדבר מצוה שכ' וז"ל וק"ל והא אין עשה דוחה ל"ת ועשה כו' א"נ י"ל דמשכחת לה דבר מצוה דאיכא תרי עשה כגון דא"ל אביו אל תשלחם שלטהרת מצורע הם צריכים ואיכא תרי עשה כיבוד אב וטהרת מצורע ותרי עשה דוחין ל"ת ועשה עכ"ל הרי דס"ל דלא כהתוס' יבמות ועי' ביבין שמועה כלל רכ"ג שהביא ד' התוס' וד' הריטב"א דלא ס"ל כהתוס' ועי' בלימודי ה' שהביא ד' הריטב"א ותמה עליו דקושי' זו היא קושי' הש"ס בסוף חולין ומשני כגון שנטלה לשלחה כו' כ' שאפשר שכיון בזה ליישב למאן דשרי למצורע בימי חלוטו בתשהמ"ט דלדידי' ק' למה לי תשלח והביא עוד ד' הריטב"א שם ל"ב א' דמפרש מתני' דאמר לו אביו הטמא כו' דא"ל הטמא לחודי' בלא השבת אבידה דליכא אלא חד עשה כו' אבל כי איכא חרי עשה ודאי ישמע לו וידחה טומאה כו' והביא ד' התוס' יבמות הנ"ל דכ' דאין תרי עשה דוחה ל"ת ועשה דלא כהריטב"א וכ' ולפ"ז א"ל אביו הטמא להשיב אין שומעין לו כו' ואח"כ הביא ד' רש"י ביבמות ו' א' אהך ברייתא שפי' הטמא להשיב וכ' דלכאורה יש להוכיח דס"ל כהריטב"א והיינו נמי מה שנ' אפי' בפ' א"מ דמאל תחזיר פריך משום דאלו מהטמא שפיר אצטריך קרא דס"ד אתי תרי עשה ודחי קמ"ל וכ' דהא ליתא דא"כ ק' מ"ש הריטב"א דלמ"ל למתני אל תחזיר א"ו שכונת רש"י דכיון דהך ברייתא לשנא דמתני' דא"מ הוא דמתניא גבי דיני אבידה א"כ מאי שייך התם הא דא"ל אביו הטמא א"ו דהטמא להשיב קא' ולא משום רבותא נקט אלא משום דיני מציאה הוא ועיקר חידושא הוא משום אב אלא דמפרש לה רש"י בגונא דאבידה דשייכא במכילת"י ומה שלא פי' שם בקושי' הש"ס אלא אחלוקה דאל תחזור משום לשנא דגמ' וכנ"ל כו' עכ"ד ועי' בהגהות מצפה איתן ביבמות שם שהביא ד' הריטב"א הנ"ל וכ' ליישב דלא תקשי עליו מהא דיבמות דהתם לא אלומי הני תרי עשה מההיא עשה דגבי ל"ת אבל בעשה דאלימא שפיר אחרי' דחד עשה דחי הל"ת ואידך עשה דאלימא כמו כיבוד דוחה לעשה דבהדי ל"ח שהוא קלה עכ"ד. ולפ"ד המלא הרועים הנ"ל לק"מ על הריטב"א מהא דיבמות וכ"נ עיקר דהיכא דהוי תרי עשה דלא אלימי אינו דוחה ל"ח ועשה דאף דחד עשה דותה הל"ת אבל בעשה הב' אמרי' דאינו דוחה את העשה דבהדי ל"ת משום דאמרי' מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה והיינו ההיא דהתוס' הנ"ל אבל היכא דחד עשה אלימא בזה אחרי' דב' עשה דחי ל"ת ועשה כיון דאיכא חד עשה מהב' עשה דאלימא מהעשה דבהדי הל"ת והיינו ההיא דהריטב"א הנ"ל וכמ"ש המצפה איתן. וראיתי בפרמ"ג באו"ח סי' קכ"ח במשב"ז ס"ק ג' שכ' דכהן הדיוט מותר לטמא א"ע לנשאכ"פ אע"ג דהוי עשה ול"ח משום דיש ב' עשין בנשאכ"פ כו' ולא הביא ד' התוס' יבמות דמבואר להדיא להיפך וצ"ל דס"ל כהריטב"א ועכ"פ הי' לו להביא ד' התוס' והריטב"א הנ"ל וכעת ראיתי בס' א' מכחמי זמנינו נקרא אורח לחיים בסוף הס' בהערות שם אות פ"ו שתמה ע"ד הפרמ"ג מד' התוס' יבמות הנ"ל

יח) הנה קי"ל דאין עשה דוחה עשה והטעם קא' הגמ' בתולין קמ"א א' דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ודעת הרשב"א הובא בשימקו"ב כתובות מ' א' ד"ה ניתי דעשה דקום ועשה דותה לעשה שהוא בשב וא"ת שכ' וז"ל אלא דקשי לי דאם איתא דולו תהי' לאשה אשה שיש בה הוי' קא' א"כ אפי' ח"ע כגון מצרי ואדומי כונס לו לאשה והא מנא תיתי דהא קי"ל דאין עשה דוחה עשה הש"ב כו' וי"ל דעשה דמצרי כיון דאינו עשה גמור אלא לאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו גמור דנדחה מפני עשה וכן בעולה לכה"ג לא הוי עשה גמור אלא נדחה מפני עשה כלאו כו' עכ"ל. הרי דס"ל דעשה דקים ועשה דוחה עשה דשוא"ת. ועי' בפ"י כתיבות מ' א' שהק' ע"ד התוס' שם דלמא קרא אתא לח"ע דל"ש לומר אתי עשה ודחי עשה משא"כ בח"ל שפיר מצינו למימר דאתי עשה ודחי ל"ת ונ' מזה דכיון דח"ע דהיינו מצרי ואדומי לאו עשה גמור נינהו אלא לאו הבא מכ"ע וא"כ לא עדיף האי עשה מלאו גמור והא דעשה עדיף מל"ת היינו עשה גמור שיש בו קום ועשה ואף דמלשון התוס' ביבמות כ' ב' ד"ה א"ה משמע לכאורה דבח"ע כה"ג