יד אליעזר חלק א סט

נפ"מ בין טרפה לנבילה אף בזה"ז עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' הש"ך והאריך בזה ואח"כ כ' בשם האחרונים דנבילה קלה מן הטרפה לענין ביצת נבילה שאינה רק מדרבנן וביצת טרפה היא מה"ת כו' ונמשכו אחר ד' הט"ז סי' כ"ז והשיג עליהם דהא הטעם של ביצת טרפה דהיא אסורה מבואר בפא"ט נ"ח א' דאגודא כגופי' דמיא והיא וביצתה נטרפה אלא שיש הבדל בין ביצת נבילה שכיון שכמוה נמכרת בשוק לאו כגופי' דמיא ולכן אינו אסור רק מדרבנן כו' אבל בטרפה אע"פ שגמרה אח"כ מ"מ כיון שכבר נטרפה בהיותו אגוד בגופו ונגמרה, אח"כ באי' ונתגדלה אח"כ באי' וכמבואר בש"ס להדיא כו' והשתא מאי חילוק יש בין ביצת נבילה לטרפה דמהיכא תיתי יגרע מה שהיא נבילה וא"כ אף בנקובת הושט שייך ה"ט דכיון שיכולה לחיות יב"ח נגמרה ג"כ באי' וגם נקובת הושט אינה נבילה מחיים רק לאחר שחיטה ופשיטא שתוכל לגמר באי' כמו שאר טריפות וכמ"ש הש"ך ס"ק ד' ומה בכך שאחר שתשחט היא נבילה והגע עצמך בשאר טריפות אם ימות העוף וכי יותר הביצה הרי מ"מ נגמרה באי' ולכן ברור דאסור מה"ח ואין בו ספק והט"ז לא כ"כ רק אנשברה מפרקת ורוב בשר עמה שאינה יכולה לחיות כלל והיא נבילה מחיים ובודאי א"א לה לגדלה הביצה ולכן כיון שנתנבלה והביצה כבר נגמרה כו' עכ"ד

סעיף ד (ה) זה שלא כנגד זה. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ד' שחקר בקרום מחמת מכה דטרפה משום דהוי סתימה דלאחר זמן כו' אי אמרי' דאינה תי' יב"ח כו' והניח בצ"ע ובאמת יש ראי' מד' התוס' בחולין י"א א' ד"ה אתיא דאינה תי' יב"ח שהק' בהא דילפי' דאזלי' בת"ר מפרה אדומה כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דלמא דאוקמי' אחזקה שאינה טרפה למ"ד טרפה אינה חי' עכ"ל ומאי קושי' שמא עלה בה קרום ונסתם א"ו מוכח דאפי' עלה בה קרום אינה חי' יב"ח וכן הביא ראי' זו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל ועוד הביא ראי' מחולין מ"ג א' דקא' הגמ' מאי אהדרו לי' חברי' לר"י בר"י ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים ודלמא נסתם כיס המרה בקרום דאפי' נתרוקן המרה והכיס שלו קיים כשר וכמ"ש הפר"ח לקמן סי' ח"ב ס"ק י"ב בשם אוהל מועד א"ו דאינו חי יותר מיב"ח עכ"ד עוד כ' בפרמ"ג דמלשון המחבר שכ' דאפשר דמתרמי אהדרי משמע דלא הוי רק ס' טרפה ולא ודאי טרפה כו' ובאמת מד' הרמב"ם פ"נ מהל' שחי' הל' כ' שכ' ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה נבילה מוכת דס"ל דהוי ודאי נבילה דהא בכ"מ דהוי רק ס' נבילה כ' הרמב"ם ס' נבילה ומדכ' כאן נבילה מוכח דס"ל דהוי ודאי נבילה ועי' בערוגות הבושם ס"ק ב' שהביא נמי ד' הרמב"ם אלו להשיג על הפרמ"ג הנ"ל וכ' דצ"ל דס"ל להרמב"ם דדרכו שיזדמנו להדדי ושכיח טפי לאיסורא ואפי' אם עדיין לא נזדמנו יחד מ"מ עתיד להזדמן יתד כו' וכל העומד לנקוב כנקוב דמי כו' והאריך בזה יעוש"ה וכן ראיתי ביד אברהם שהשיג על הפרמ"ג וכ' דנעלם ממנו ד' הרמב"ם הנ"ל וכ' דגם מד' המחבר אין הכרע כו' דכונת המחבר רק לאפוקי כשניקבו מב' רוחות דכשרה כו' משא"כ מרוח א' כיון דאפשר דלתרמי כודאי חשבי' עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק ו' שהשיג נמי על הפרמ"ג הנ"ל וכ' דהוי ודאי נבילה וכ' דכן משמע נמי מד' הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ו) בהג"ה ע"י קוץ. עי' פלתי ס"ק ד' שהשיג על נקוה"כ לקמן סי' מ"ט שכ' ליישב קושי' הט"ז שם ס"ק נ' דהא הוה ס"ס וחי' דהכא שכיח הוא דע"י מחט ניקב גם החיצון כו' והביא דכה"נ כ' התוס' בפד"א ל' ב' ובפא"ט מ"ג ב' דהטעם דישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא משום דשכיח והשיג עליו דהתוס' לא כ"כ אלא בדרוסה אבל בנקובת הושט הא הוי ס' בשחי' ולא שייך נשחטה הותרה וס' אי' לחומרא וא"צ לכל החי' כי אין לדמות ס' בשחי' לשאר טריפות בס' ולפ"ז אף בניקב החיצון יש לתלות ע"י קוץ עכ"ד וכ"כ עוד הפלתי ס"ק י"ד דושט הוי ס' בשחי' דניקב הושט הוי נבילה כו' ודייק כן מד' התוס' הנ"ל שהק' דאמאי חוששין לס' דרוסה נימא נשחטה הותרה ותי' דדרוסה שכיח ולא הק' כן מתחלה אישב לה קוץ בושט והיינו משום דגבי ושט הוי ס' בשחי' ול"א נשחטה הותרה כו' והאריך בזה ובאמת בפד"א כ' התוס' להדיא וכן ההיא דישב לה קוץ בושט דחיישי' שמא הבריא כו' משום דשכיח לאי' טפי מלהתירא עכ"ל הרי להדיא דהתוס' הק' נמי מהא דישב לה קוץ בושט וס"ל דגבי ישב לה קוץ בושט לא הוי ס' בשחי' ואי לאו דשכיח הוי אמרי' נשחטה הותרה וכן ראיתי בפרמ"ג במשב"ז ס"ק ה' ובראש אפרים בכללי חזקה סי' י"ג ובכתב סופר, חיו"ד סי' כ"א שהשיגו על הפלתי מד' התוס' הנ"ל והאריכו בזה ועי' בחידושי מוהרא"ל ס"ק ד' ובערוגות הבושם ס"ק וס"ק ה' מ"ש והאריכו בזה וגם הפלתי סותר ד"ע דלפ"ד כאן מוכח דס"ל להתוס' דבס' דרוסה לא הוי ס' בשחי' ואי לאו דשכיחא הוי אמרי' נשחטה הותרה ולקמן סי' ק"י בבית הס' הביא ד' התו"ח שהביא ראי' להרשב"א דס"ס מהני במקום חזקה מהא דהתיר ר"ת ס' דרוסה שנתערב באחרים דהוי ס"ס אף דאתחזק איסורא כו' והביא ד' המ"ב שהשיג על התו"ח דס' דרוסה לא הוי אתחזק אי' אדרבה היא בחזקת כשרות כו' והשיג על המ"ב וכ' דהא אף הם מודים דאם יש כאן ס' בסימנים בושט ובקנה ודאי דהוי חזקת אי' וא"כ דרוסה הלא גם הסימנים בכלל ס' כו' וא"כ ס' דרוסה הו"ל ס' אולי ניקב הושט ואין לך ס' בשחי' יותר מזה והרי אתחזק אי' אבר מה"ח כו' ויפה הביא הרמ"א ראי' מר"ת דהתיר ס' דרוסה מכח ס"ס דמהני אף במקום דאתחזק אי' עכ"ד הרי דס"ל דס' דרוסה הוי ס' בשחי' היפך ממ"ש כאן וכן ראיתי בבינת אדם שער או"ה סי' י"ט שהשיג כן על הפלתי ועי' בחו"ד שם ובמקמ"ח ובס' בית הלוי ח"ב סי' כ"א וסי' כ"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש והאריך בזה

סעיף ה (ז) בהג"ה או ב' קנים. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י' שכ' בפשיטות בב' ושטים או ב' קנים הוי נבילה ועי' בח"צ סי' ע"ז שכ' לענין לב בעוף דבלא לב אינה יכולה לחיות כלל והוי נבילה מחיים מ"מ כשנבראה בב' לבבות יכולה לחיות ולא הוי לבילה מחיים דאף דאמרי' כל יתר כנטול דמי וטרפה מ"מ לא הוי ממש כאלו ניטל אותו האבר לענין דלהוי נבילה מחיים כו' והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד ה"ה הכא אם יש לו ב' ושטים או ב' קנים לא הוי רק טרפה ולא הוי נבילה מחיים דלא כהפרמ"ג הנ"ל וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ז' שהשיג על הפרמ"ג הנ"ל דלא הוי רק טרפה ולא נבילה והביא ד' הח"צ הנ"ל והאריך בזה ועי' בד"ח ס"ק ה' ובדע"ק במקדש מעט ס"ק י"ט כ' וביד יהודא ס"ק י' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: (ח) דטרפה. עי' פר"ח ס"ק י"ג שהביא בשם הגהות מהרי"ו באוזא שהי' לה ב' ושטים מחוברים למעלה ולמטה הי' ג"כ מחוברים יחד ובאמצע נחלק לשנים והטריף הרמ"א והפר"ת השיג עליו והתיר ועי' בפלתי ס"ק שהשיג על הפר"ת ופ' דטרפה ועי' בתב"ש ס"ק ט' שהשיג נמי על הפר"ח ופ' דטרפה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ה' מה שהשיג על הפלתי והאריך בזה ומסיק דהעיקר כהפר"ח וכ"פ בחכמת אדם כלל ט"ז סי' ט"ו כהפר"ח ועי' בבינת אדם סי' כ' מה שהשיג על הפלתי מד' מהרא"י סי' רט"ו גבי ב' מרות כו' והאריך בזה ועי' במקדש מעט ס"ק כ"א ובגידולי הקדש לקמן סי' ל"ה ס"ק י' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה: