יד אליעזר חלק א נו

ביבנה בבכורות כ"ט א' כו' ויש לדחות די"ל דדוקא התם כיון דידעו חכמים דאילא הוא בקי במומין ומומחה ביותר וא"כ חששו כיון דלפעמים יראה המון שהוא מתיר אפי' מום שאינו ניכר לרבים ויהי' אותו היתר דבר תמוה בעיניהם ובע"כ יתלו המה הדבר ויאמרו שהתיר כן מחמת האגרא ואתו למחשדי' ולכך הוצרכו שם לתקן באילא שיטול מתם ובע"מ בשוה כו' והביא ראי' לזה מסנהדרין ה' ב' מהא דמשני גבי רב ואבע"א משום הא גופי' דרב בקיאי במומא טפי כו' אבל בשאר כל אדם שמוחזק בכשרות ולא ימצאו בו שום ריעותא להביאו לידי חשדא מהי"ת נימא לחוש שיאמרו שהתיר משום אגרא כיון שמעולם לא ראו ממנו שמתיר דבר התמוה לרבים כו' א"כ גם אם יטול שכרו רק מכשירות ולא מטריפות אפשר ג"כ דליתא לחשדא כלל כו' והאריך בזה ובסי' כ"ו שם מ"ש והאריך בזה ועי' בחולין מ"ד ב' דאמר ר"ת איזהו ת"ח זה הרואה טרפה לעצמו ופירש"י כשנולד ספק טריפות בבהמתו ונראה בו טעם לאי' וטעם להיתר ואינו חס עלי' ואוסרה עכ"ל ומשמע דאם רוצה הי' בכחו להתירה ויכול להורות לעצמו אך י"ל דהתם מיירו בלא אתחזק אי' כגון בשאלה דבדיקות אבל בשאלה בשחיטה י"ל דא"י להורות כיון דהוי אתחזק אי' ועי"ש עוד בתב"ש ובכרתי ס"ק כ"ז ובתוי"ק ס"ק י' ובתפארת למשה ובדע"ק ס"ק כ"ו וביד אברהם ובבכור שור בבכורות ל"א ובערוגות הבושם בסוף הפ' בח' התשובות סי' ב' ובספרו שם ארי' חיו"ד סי' ו' ובס' קשיות מיושב בקונטרס אומר השכחה אות מ"ה ובס' דרכי הוראה פי"א י"ב ובס' עולת יצחק סי' ר"ל וסי' רמ"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בתוי"ק ובגידולי הקדש בכללי הל' שחיטה כלל א' ובסוף הס' בקונטרס התשובות מסי' א' עד סי' ד' מ"ש לענין אם יכול לקבל שכר עבור נתינת כתב קבלה לשו"ב והאריכו בזה

סימן יט

סעיף א (א) כשרה. עי' בגליון מהרש"א מ"ש בטעם של הל' א"י שהביא הט"ז ס"ק א' כו' וזה דלא כהנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ב' בטעם של הל' א"י ועי' בפ"ת ס"ק א' מה שהשיג על הנו"ב מד' הרא"ש פ"ק דחולין סי' א': (ב) בהג"ה וכשימצא כשר. עי' ש"ך ס"ק ג' מה שהשיג על הברכת אברהם ופ' כהרמב"ם ועי' בפר"ת ס"ק ג' ובתב"ש ס"ק א' ובפלתי ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק א' ובדרך חיים ובערוגות הבושם ס"ק ג' וביד יהודא ס"ק ב' ובשאגת ארי' הל' ברכות סי' כ"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק ג' ובתוי"ק ס"ק ב' מ"ש והאריכו בזה

סעיף ז (ג) מה שיביאו לו. עי' בדע"ק בגידולי הקדש שם אות ד' שהביא ד' החו"ד סי' ק"י בבית הספק שכ' דאיסור יש לקרות אספק אדעתא דחובה וכן בכל הברכות ע"ד נדבה מותר לברך כו' וע"ד חובה אסור אפי' בלא הזכרת השם דהא אם בירך על פת בריך רחמנא כו' יצא ובס' אסור לברך אף בכה"ג והשיג עליו דאכתי יתחייב לקרות ק"ש על תנאי כו' והאריך בזה ועי' בסיף הס' בהשמטות שם שהביא ראי' מד' הגמ' ב"ב פ"ב א' דפריך אהא דמביא ואינו קורא מכדי פסוקי נינהו ליקרי ופי' רשב"ם ליקרי פ' דביכורים מס' דגם אי פטור יהי' כקורא בתורה מוכח להדיא דאם מס' קורא לצי"ח אין בו חשש ברכה לבטלה דלא כהתו"ד עכ"ד

סעיף ח (ד) וכיסה. עי' בתוי"ק ס"ק ג' וביד יהודא ס"ק י' י"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן כ

סעיף א (א) שבסוף הקנה. עי' ט"ז ס"ק א' שהביא ד' הכל בי בשם הברצלוני כו' והוא שלא כד' המחבר שהוא מד' הרמב"ם והט"ז הביא ד' הברצלוני ע"ד המחבר והוא תמוה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' וביד יהודא ס"ק א' ובס' מנחת הזבח כלל י"ב בעשרון אות ב' מ"ש בד' הרמב"ם והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה בקנה כמו בושט. הק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ כיון דבעוף הכשר שחי' דקנה כושט ע"כ דס"ל שהסימנין שוין הן ויליף למטה מלמעלה כמו דשוין למעלה ה"נ למטה וה"נ ודאי שוין הן גם בבהמה וא"כ מאי קמבעיא להש"ס אנסה עצמה מהו הא בושט ידוע השיעור למטה עד מקום שישעיר וגם בקנה שיעורו כנגד הושט למטה א"ו בבהמה אין שוה למטה שיעור הקנה עם הושט וא"כ מנ"ל להמ"כ דבעוף שוה הקנה עם הושט ע"כ קושי' והניח בצ"ע

סעיף ב (ג) שחיטתו פסולה. עי' ש"ך ס"ק ה' ועי' בפלתי ס"ק ג' שכ' דהא דאמרי' דשלא במקום שחי' דהוי רק טרפה וכשנשחטה אח"כ שחי' כשרה מטהר מידי נבילה הוא רק בנקובת הושט אבל בפסוקת הגרגרת דהוא ברובא אע"ג דהוא שלא במקום שחי' מ"מ כיון שנפסקה רוב הרי הוא ככולו והוי כאלו אין כאן גרגרת כלל ואיך יועיל בו שחי' והביא ראי' מהא דאמרי' בחולין י"ט א' הגרים שליש ושחט שליש כו' והאריך בזה ולפ"ר ה"ה בושט כה"ג היכא שנפסק הרוב במקום שאינו ראוי לשחי' דג"כ לא מהני שחי' אח"כ דכמאן דליתא דנוי ועי' בתב"ש לקמן סי' כ"ו ס"ק ג' דס"ל דלא כהפלתי ועי' בערוגות הבושם שהשיג על הפלתי ודחה ראיתו וכ' דאדרבה מהא דהגרמה מוכח להיפך כו' והאריך בזה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ה' מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק א' ובד"ח ובעצי לבונה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ובאמת מבואר להדיא באשכול הל' שחיטת חולין סי' י"ג דאינו אלא טרפה שכ' וז"ל ואם ניקב הושט או נפסק הגרגרת אפי' שחטה בסימן הכשר נבילה ודוקא אם ניקב ושט ונפסק גרגרת במקום הראוי לשחי' אבל בתורבץ הושט ובגרגרת למעלה משיפוי כובע ואח"כ שחטה אינה אלא טרפה ולא מטמאה כדאיתא בהמקשה עכ"ל וכונתו דבהמקשה איתא דטרפה מועיל לה שחי' לטהרה מידי נבילה ועי' ברמב"ן במלחמות פ"ב דחולין גבי הא דר"ל שחט את הקנה וניקבה הריאה שכ' וז"ל דכל שהוא קנה במקום שחי' כיון דנפסק רובו מה לי חזר וחתכו במקום אחר מה לי לא חזר וחתכו עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הרמב"ן והאשכול דאם נפסק שלא במקום שחי' שפיר מהני אם חזר ושחטה במקום שחי' לטהרה מידי נבילה ודלא כהפלתי הנ"ל וכן ראיתי ביד יהודא ס"ק ד' שהביא ד' האשכול והמלחמות הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

(ד) בהג"ה ועוף שאין לו זפק. עי' בבאר הגולה שכ' כגון אוזא וכ"כ הפרמ"ג לקמן סי' מ"ט בש"ד ס"ק ה' ובחכמת אדם כלל ל"ו סי' ג' דאוזא אין לה זפק ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' כ"ח שכ' בענין השאלה בזרע פשתן שנמצא דבוק בדקין של אוזא מבחוץ וקרום עלה עליו עד שבודאי הי' כן מחיים והאריך בתשובה שם וכ' אבל בנ"ד דהדבר שקול אם ניקב הושט או הזפק שפיר י"ל דמוקמינן אחזקה בהפ"מ לדעת הש"ך ואמרי' דניקב הזפק כו' עכ"ד ותמהני עליו דהא אוזא אין לה זפק וכמ"ש הוא עצמו בכלל ל"ו הנ"ל ועי' בס' זבחי רצון בתמידים אות כ' שכ' דאוזא אין לה זפק ניכר מבחוץ ככיס תלוי מלמטה וא' להמן בו מקום השחי' אבל פשיטא דגם בושט של אוזא יש זפק בסופו במקום חיבורו בחלל הגוף להקורקבן וזהו סי'