יד אליעזר חלק א נז

טהרה שלה כמבואר ביו"ד סי' פ"ב עכ"ד ואפשר דזהו נמי כונת הבינת אדם הנ"ל אבל באמת דבריו תמוהים וכמו שהשיג עליו בשם ארי' חיו"ד סי' נ"ח דמכחיש הידוע דזפק הוא כים תלוי סמוך לושט כו' והנה קי"ל דניקב הזפק כשר כו' האם יאמר דגם בזה אם ניקב הושט שם במקום חיבורו להקורקבן דכשר כי שם הוא הזפק לפ"ד ואם כך הורה בודאי האכיל טריפות לישראל וגם בסוף סי' ל"ג כ' הרמ"א דניקב המעי שבין זפק לקורקבן טרפה דזה שייך לקורקבן ולפיכך נקובתו במשהו והושט עד הקורקבן דינו כושט ונקובתו במשהו באוזא ג"כ עכ"ד ועי' עוד בספרו ערוגות הבושם בסוף הס' בח' התשובות סי' ט"ז מה שהשיג על הפלתי בקונטרס פני נשר מהא דאוזא אין לה זפק כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ה) שהחזיר הסימנים. עי' בד"ח ס"ק ג' ובעצי לבונה וביד יהודא ס"ק ז' ח' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן כא

סעיף א (א) ואם שחט רוב כו'. עי' פלתי ס"ק א' מה שהק' על הב"י מד' רש"י בר"פ השוחט כ"ז א' ד"ה א' בעוף פו' ועי' במקמ"ח מה שהשיג על הפלתי וכ' דד' הב"י נכונים בכונת רש"י כו' ואח"כ הביא ד' הגמ' בחולין כ' ב' כו' כל המעכב בשחי' מעכב בהבדלה כו' והביא ד' רש"י שם דס"ל דלכתחלה בעי' שני הסימנים בעוף ומיעוט סי' אפי' לכתחלה לא בעי' כו' ואח"כ כ' דמד' הגמ' הנ"ל יצא לו להרמב"ם בפ"א מהל' שחי' שכ' דמצוה מה"ת בעוף לכתחלה ב' הסימנים רק בדיעבד סגי בסי' א' ומיעוט סי' אפי' לכתחלה ליכא מצוה מה"ת רק דרבנן אצרכו לכתחלה כו' והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובד"ח ובערוגות הבושם ס"ק א' ב' וביד יהודא ס"ק א' ובלב ארי' בר"פ השוחט מ"ש והאריכו בזה ועי' בב"י שהביא ד' הכל בו שכ' דבעוף צריך לשחוט דוקא ושט ולא קנה והק' הב"י דהא מסיק הגמ' הל' דאחד ושט וא' קנה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובערוגות הבושם ה"ק ד' ובב"ש אחרון חיו"ד סי' ט"ו ובס' בית הלוי ח"ג סי' כ"ו אות ג' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק ג' וביד יהודא ס"ק ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) כחוט השערה. עי' בתשובת רע"א סי' קס"ז שהק' על הפוס' דס"ל דל"א ס"ס במקום חזקה מד' התוס' בחולין כ"ת ב' ד"ה לפי שכ' דאף דקי"ל כריה"ג דא"א לצמצם מ"מ הוי ס"ס כו' והא הוי נגד אתחזק אי' חזקת שאינו זבות ע"כ קושי' וכן הק' החמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג מד' התוס' הנ"ל על הפ"י בפ"ק דכתובות שכ' דהתוס' ס"ל דל"מ ס"ם באתחזק אי' ועי' בסי' כ"ד שם בתשובת הגאון מליסא אות י"ג מ"ש ליישב קושי' זו עפ"ד בחו"ד בכללי ס"ס ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' י"ז ובאמרי בינה דיני שחי' סי' י"ט מ"ש ליישב קושי' זו עפ"ד הרשב"א והריטב"א בקידושין ע"ג א' כו' והאריכו בזה ועי' לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ל"ו מ"ש בענין זה דס"ס במקום חזקה והארכתי בזה יעוש"ה ועי' ביד יהודא ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה: סעיף ג (ג) לא שחט. עי' בתוי"ק ס"ק ב' ובד"ת ס"ק ג' וביד יהודא ס"ק ד' ובס' המכריע סי' ובמנחת יהודא שם ובשאילתות שאילתא קכ"ד ובהעמק שאלה שם אות י"ד ובלב ארי' חולין ל' ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן כב

סעיף א (א) צריך לשחוט. עי' בתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ודד"ח ס"ק א' ובערוגות הבושם ס"ק א' וביד יהודא ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה ואם נמלח כו'. עי' ש"ך ס"ק ו' שהק' אנה מצא לחלק בין צלי' למליחה דהא קי"ל בכל דוכתי מליח הרי הוא כרותח דצלי' ופשיטא דמאן דאוסר בצלי כ"נ אוסר במליחה כדי קליפה כו' ועי' בפלתי ס"ק ג' שכ' ליישב דודאי דם בחוטין הוי דם בעין כנוס בכלי ומליח אינו אוסר רק כ"ק א"כ החוטין או וורידין בעצמם הם הקליפה כו' אבל בצלי דבעי נטילה כעובי אצבע באמת עובי חיטין מצטרף בתוך עובי ההוא וחנ"נ לא שייך דאין הנאסר כו' עכ"ד ולא ידענא מאי קאמר דהא כ' המחבר ואם צלאו שלם ישליך הוורידין ויחתוך סביבם כ"נ דהוא כעובי אצבע והיינו דסביב הוורידין צריך לחתוך כ"נ ולא בהצטרפות הוורידין דהא כ' דישליך הוורידין וגם יחתוך סביבם כ"נ וכן ראיתי בבית יהודא שהק' כן על הפלתי ועוד הק' עליו מד' הרמ"א כו' והאריך בזה וחותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ הק' ע"ד הפלתי הנ"ל דהא מבואר בסי' ס"ה סעי' א' בהג"ה בשאר חוטין בצלי סגי בקליפה ולא כ' רמ"א שם להתיר בלא קליפה מה"ט דהחוטין הם עצמם במקום קליפה א"ו דוקא בקשקשי דגים שאין מחוברים להבשר חשיבי במקום קליפה משא"כ הכא שהדם כניס בהוורידין ונפלט להבשר הם בשפע דם צריך הבשר קליפה ומ"ש הש"ך לתרץ דבצלי ג"כ הכ"נ רק חומרא בעלמא מטעמא דכ' רשב"א בתה"א דאחר שיסלק מהאש עדיין החוטין פולטין דם ונבלע בבשר ואינו פולט מה שבלע אחר שהוסר מהאור תמהני הא הרא"ש חולק על ר"י ואוסר מדינא משום שיש בהם רבוי דם לא אמרי' כבכ"פ והא דלא החמיר לדידן לאסור עד ס' י"ל כיון דר"י מתיר אף בלא נטילה וקליפה ודם כחוש הוא לא מצרכינן ס' משום דאין אנו בקיאים דהא יש ס"ס להתיר שמא כר"י ואפי' כהרא"ש וסייעתו שמא הראבי' דאפי' שמן סגי בקליפה במליחה ועוד הא כ' הש"ך סי' ק"ה דבאיסור בלוע לא מחמירין לאסור בס' משום דאין אנו בקיאים והכא כיון שהדם נפלט להבשר ע"י הוורידין חשיב רק איסור בלוע עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובערוגות הבושם ס"ק ב' וביד יהודא ס"ק ו' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ג) בהג"ה וסתם עוף כו'. עי' בחוי"ק ס"ק ב' מ"ש לענין הא דלא סמכי' ארובא וחזקה היכא דיכולין לברר והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה

סימן כג

סעיף א (א) וי"א כו'. עי' בישוי"ע ס"ק א' ובד"ח ס"ק ב' ובדע"ק ס"ק א' ובגידולי הקדש שם ס"ק א' ובערוגות הבושם ס"ק א' ב' וביד יהודא ס"ק א' ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) או הפסד מרובה. הנה הנחלת שבעה סי' נ"ה כ' דהפסד מועט הוא כבד של תרנגולת ושל יונה וכל מה שהוא יותר מזה הוי הפ"מ ומי שלבו נוקפו נ"ל כל מה שהפסיד בקרן קצת יותר משתות הוי הפ"מ בלי ספק ויש לחלק בין עני לעשיר דאינו אצלו הפ"מ אלא ביותר משתות עכ"ד והובא דבריו בבאר היטב לקמן סי' ל"ה ס"ק ד' ובפרמ"ג בהקדמה בכללים בהוראות או"ה אות ז' ובגליון מהרש"א לקמן סי' כ"ט והנ"ש שם הביא ראי' לזה שהרי פחות משתות הוי מחילה ש"מ שמה שהוא פחות משתות עד שתות הוי הפסד מועט וא"כ כל שהוא יותר על שתות הוי הפ"מ כו' עכ"ד ובאמת אין ראי' מאונאה דהתם גבי אונאה דחילקו חז"ל בין שתות לפחות לאו משום הפסד אלא שיעורו בכך דעד שתות אין דרכן של בני אדה להקפיד אם מעדיף או מחסר והוי