יד אליעזר חלק א ה

הלכות

שחיטה

סימן א

סעיף א' (א') הכל שוחטין הנה הרמב"ם בפ"א מהל' שחיטה הל' א' כ' וז"ל מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חי' ועוף ואח"כ יאכל שנא' וזבחת מבקרך ומצאנך ונאמר בבכור בעל מום אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל הא למדת שחי' כבהמה לענין שחיטה ובעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חי' או עוף כו' ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החי' עכ"ל הרי דס"ל להרמב"ם דשחיטה הוי מ"ע בפ"ע וכ"כ הרמב"ם במנין המצות מצוה קמ"ו דשחיטה הוי מ"ע בפ"ע וכ"כ הסמ"ג בהל' שחיטה מצוה ס"ג דשחיטה הוי מ"ע וכ"כ הסמ"ק מצוה קצ"ז והחינוך מצוה תנ"א והרמב"ן על התורה פ' ראה דשחיטה הוי מ"ע וכן הוא דעת התוס' בביצה כ"ה א' ד"ה בחזקת דשחיטה הוי מ"ע שכ' דאם אוכל אבר מן החי איכא עשה דאינו זבוח וכן משמע עוד מד' התוס' בחולין ל"ג א' ד"ה אחד ול"ז א' ד"ה השתא דשחיטה הוי מ"ע וכן הוא דעת הרשב"א בתוהה"ק דשחיטה הוי מ"ע שכ' וז"ל מ"ע להיות אדם שוחט מה שירצה לאכול בהמה חי' או עוף שנא' וזבחת מבקרך ומצאנך והוקשה חי' לבהמה שנא' בבכור בעל מום כאשר יאכל הצבי ואת האיל כן תאכלנו ובעוף הוא אומר זאת תורת הבהמה והעוף הקיש תורה לשחיטה מה זה בשחיטה אף זה בשחיטה עכ"ל וכן משמע מד' החידושי רשב"א בחולין ט' א' דשחיטה הוי מ"ע בפ"ע אך הראב"ד במנין המצות שם השיג על הרמב"ם וכ' וז"ל א"א זו אין לו טעם ואולי לאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל וכ' הכ"מ שם וז"ל נ' שטעמו מפני שאין זו מצוה מחוייבת שאם ירצה שלא לאכול בשר או אם ירצה שלא לשחוט הוא בעצמו רשאי אבל הוא לאו הבא מכלל עשה לא תאכל אבר מה"ח ולא נבילה הא שחוטה אכול וי"ל לדעת רבינו שהיא עשה למי שירצה לאכול בשר שישחוט או שישחוט לו אחר עכ"ל ועי' בתוס' שבועות כ"ד א' ד"ה האוכל שכ' דאית בי' אי' עשה שאינה זבוחה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל אבל מה שאי אתה זובח לא והריצב"א, ס"ל דוזבחת הוא תיקון הלאו שלא יאכל אבר מה"ת או נבילה כו' והיינו דהתוס' ס"ל כהרמב"ם והסמ"ק והחינוך והרמב"ן וכמ"ש בביצה ובחולין הנ"ל והריצב"א ס"ל כהראב"ד הנ"ל וכן משמע נמי מד' בעל הלכות גדולות דשחיטה לא הוי מ"ע מדלא מנה שחיטה משמע דס"ל דלא הוי מ"ע בפ"ע וכהראב"ד והריצב"א הנ"ל וכן משמע נמי מד' היראים מצוה רל"ז דשחיטה לא הוי מ"ע בפ"ע יעוש"ה וכן הוא דעת התשב"ץ ח"א סי' ק"מ דשחיטה לא הוי מ"ע שכ' וז"ל שאין מצוה בשחיטה אע"פ שמברכין עלי' שאינה אלא כדי שלא יאכל נבילה ואם עמד מלשחוט לא בטל מצוה ואם שחט לא הוסיף מצוה והביא ראי' לזה מילמדנו בפ' שלח זש"ה אור זרוע לצדיק כו' שחט ונתן לכהן הזרוע הרי שבכאן הוא מחזר למצוא מצות שנתן הקב"ה לישראל ולא מנה בבהמה אלא מתנות ואלו היתה השחיטה מצוה הי' מונה אותה וזו ראי' גמורה לבעל הלכות שלא מנה השחיטה בכלל עכ"ל הרי דס"ל דשחיטה לא הוי מ"ע וכהראב"ד והריצב"א הנ"ל וכ"כ בספרו זהר הרקיע מצוה ר"מ אות פ"ב דשחיטה לא הוי מ"ע והאריך בזה וכן משמע מד' התו"כ פ' שמיני בברייתא דמלואים אות כ"ו דאינה מ"ע אך במדרש רבה שם משמע דשחיטה הוי מ"ע יעוש"ה ועי' בס' חרדים במ"ע התלויות בושט אות י"ז שכ' דשחיטה הוי לאו הבא מכלל עשה דכתיב וזבחת כו' הא בלא שחיטה כשרה לא תאכלו והביא בשם הרשב"ץ שכ' דיש מחלוקת בין הראשונים בכל לאו הבא מכלל עשה אם נמנין מכלל התרי"ג מצות או אם הם ענפי מצוה ועי' במעין החכמה ק"ז ב' ובחוסן ישועות בחולין י"ז א' ד"ה בעי ול"ז א' ד"ה השתא ובס' שערי שמחה בפחח השער ובשער ה' סי' א' ובשער ז' סי' ז' ובמהר"ם שיק על המצות מצוה תנ"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' ביד אברהם שהק' על הכ"מ הנ"ל שסותר ד"ע שכ' בפי"א מהל' ברכות דנטילת ידים ושחיטה הוו דבר הרשות דאפשר לו שלא לאכול וכ' הוא דטעמו של הרמב"ם והתוס' הנ"ל הוא מטעם שכ' הרא"ש בריש כתובות דמש"ה מברכין על השחיטה וצונו אף שאינו מחויב לשחוט ולאכול דהא אפקי' קרא בלשון צווי דכתיב וזבחת כו' עכ"ד ובאמת לק"מ דאף דס"ל להרמב"ם לפ"ד הכ"מ שהיא מ"ע למי שירצה לאכול בשר שישחוט או שישחוט לו אחר מ"מ גוף השחיטה ודאי מקרי דבר הרשות אף להרמב"ם הנ"ל כיון דאם אינו רוצה לאכול אינו מחויב בשחיטה א"כ הוי דבר הרשות וכן ראיתי בערוגות הבושם בפתיחה להל' שחיטה אות י"ב שכ' דאף להרמב"ם הנ"ל מ"מ הוי שחיטה דבר הרשות וזהו שכ' הכ"מ בהל' ברכות הנ"ל דשחיטה הוי דבר הרשות דאף להרמב"ם הנ"ל הוי דבר הרשות ושפיר ד' הכ"מ ולק"מ קושי' היד אברהם הנ"ל ועי"ש עוד בערוגות הבושם שמיישב עפ"ד הנ"ל קושי' הט"ז לקמן סי' רס"ו גבי מילה כו' וגם מיישב בזה קושי' התוס' בריש חולין על הלכות א"י כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"ג בפתיחה שורש א' שכ' דלדעת הרמב"ם, והתוס' הנ"ל דהוי עשה חייב אף בכל שהוא דלא כתיב בי' אכילה ואי דכתיב וזבחת ואכלת האי אכילת רשות הוא וע"כ לא אמרי' כ"מ שנאמר אכילה בכזית אלא במניעה או בצווי כמו בערב תאכלו מצות משא"כ