יד אליעזר חלק א ד

סי' צ"ח סעי' ב' אזלי' בתר שמא עי' ש"ך שחולק והחו"ד ס"ק ג' כ' דהעיקר כהרב ודבריו לא נהירא מ"ש להביא ראי' דהא מהראי' הוכיח מהתוס' פ' א"ע דיבש ביבש בא"מ דאורייתא והש"ך דחה דהתם קמח בקמח הוי לח בלח אלמא לח בלח בא"מ אפי' ליכא טעם כגון קמח בקמח שהטעמים אין נבללים אסור מדאורייתא עכ"ד נ' שהבין דקמח חיטין בקמח שעורין הוי מין בשא"מ בשמא לכך אסור מדאורייתא ולכן הביא ואי' להרב דאזלי' בתר שמא ותמהני דהא כ' התוס' פ' הערל פ"ב א' ד"ה ד"י דקמח חיטין בקמח שעורין מב"מ הוא לי בא דאזיל בתר שמא רק הא דהוי מה"ת משום וכיון דקמח בקמח נבלל וא"א שיאכל ההיתר בדא האיסור חשיב כמו נתפשט האיסור בכולו או כמסקנת התו"ס שם בקמח רותח ומ"ש החו"ד להביא ראי' ממ"ש הטור באו"ח סי' תמ"ב דכותח לית בי' טעם חמץ ואפי"ה פריך הש"ס אי כזית בכא"פ דאורייתא מ"ט פליגי ובנן אר"א בכותח הבבלי אלמא אפי' ליכא טעם לוקה בכזית בכא"פ וכ' שזו ראי' שאין עלי' תשובה וכ"כ בספרו מקו"ח ם תמ"ב בשם הפר"ח ראי' זו דחייב על כזית בכא"פ בא"מ אפי' ליכא טעם ול"נ דאינו דאי' כלל דהא החמץ שכר בהכותח ולא נתבטל לכך בכא"פ לקי מדאורייתא אבל כשנתבטל שאינו ניכר בטל ברוב דהא ילפינן מאחרי רבים להטות ומה לי מינו או שא"מ רק שהיכא שהטעם נרגש כיון דטכ"ע דאורייתא הרי ניכר האיסור ותמהני איך עלה עה"ד לומר מין בשא"מ בשמו ושוה בטעם שצריך ס' מדאורייתא אטו ס' כתיב בקרא הא כל ענין ס' רק דקי"ל שאינו נותן טעם בס' והא כאן ידענו שאינו ניכר הטעם דשוים בטעמא וא"כ ס' ופחות מס' שוין מדאורייתא וגם מ"ש החו"ד דלא ילפינן ממשרת טכ"ע רק בא"מ בשמא לא נהירא כיון שניכר הטעם הוי כמו הוכר האיסור ל"ש ביטול אפי' מב"מ בשמא וניכר האיסור ודאי לא בטיל ומ"ש החו"ד דבזה מיושב קושי' התוס' פנה"נ צ"ח ב' ובא אמר ל"צ אלא לטכ"ע דבקדשים אסור ובחולין שרי והא קי"ל טכ"ע דאורייתא דמיירי שם בשוה בשמא וחלוקין בטעם ליתא דשומן הזרוע ובשר שוה גם בטעמא וכל ד' החו"ד בזה דחוים ושפיר השיג הש"ך בזה על הרב ומ"ש הפלתי ראי' להרמ"א מפ' הפועל ס"ו א' דפריך לרבא מהא דג' שמות וג' מינין מצטרפין הואיל וראוין למתק וטעמן שוה אע"ג דאין שמן שוה ומאי קושי' הא דאוסר משום דנרגש הטעם ואסור משום טכ"ע לק"מ לפמ"ש התוס' שם ד"ה תבלין לפי' רשב"ם ומצטרפין בדבר יבש לאסור אפי' בלא נ"ט כגון שנפלו לתוך חולין ויש בו ר' לבטל אחד מהאיסורין אפי"ה לא בטלי עד שיהא בו מאתים מן השני עכ"ל וא"כ כיון דמיירי בלא נ"ט פריך שפיר לרבא דס"ל בתר שמא אזלינן איך מצטרפין לאסור יותר מכדי נ"ט וגם מבואר מד' התוס' פגה"נ צ"ט דלא כהחו"ד שכ' לר"ת איירי שלא במינו והיכא דאיכא כזית בכא"פ קרי לי' טעמו וממשו כו' עכ"ל אלמא בעי דוקא שיתן טעם וזה שיטת ר"ח שהביא הרא"ש פגה"נ והטור כאן בשם ר"ת רק תמהני לשיטת ר"ת ותי' קמא בתוס' שם דטכ"ע דאורייתא ולוקין עליו מאי נפ"מ בהא דכזית בכא"פ דאורייתא וצ"ל דנפ"מ בשא"מ וליכא טעם רק לקיוהא והאיסר ניכר שאינו בטל ברוב לד' ר"ת דס"ל היתר נהפך לאיסור ולוקה על כזית מהתערובות וצ"ל דס"ל חתיכה נ'"נ בשאר איסורין דאורייתא ולא קי"ל הכי

סי' ק"ב סעי' ב' ס"ט כו' ובאו"ז סי' תשנ"ו שאל האו"ז כן לר' ישעי' כמ"ש הרשב'"א משום שאין המתיר מתיר לבוא בודאי והר"י השיב לו מה דכ' מר חתי' שנאסרה ע"י תיקון אם נתערבה בחתי' אחרת אם הוא בטלה שמא י"א ויטהרנה או שמא נמצא בה טעם להתיר וה"ל דשיל"מ אין לחכם כמוך דשאול כו' דאפי' את"ל שיקרא עבור זה דשיל"מ כ"ש שיהא בטל שאם יתורה אלי' נמצא שלא הי' אי' למה נחמיר ע"ז שלא יהא בטל אפי' באלף יותר מאותו שהוא אסור בבירור לא החמירו חכמים בדשיל"מ אלא בדבר שהיום אסור בבירור ולמחר יהא מותר אבל זו החתי' כו' אפי' אי קי"ל דאתי אלי' מחר תתבטל ממ"נ שאם יאמר אסורה היתה הרי בטלה ברוב כו' ואם יתירנה כ"ש דאגלאי מלתא שהכל הי' היתר כו' עכ"ל ובצ"צ סי' ס"ט הביא קושי' זו מחתנו עה"ג וכ' דלק"מ שאינו כמו שעלה בדעתם שאם תחי' התרנגולת יב"ח או יתטעון ביצים תהי' מותרת למפרע דאינו כן דאפי' תמצא שחיתה יב"ח מי שאכל ביצתה בעוד שהיתה ספק עביד איסורא ואילו עבד כה"ג היכא דאיקבע אי' כגון ב' חתי' א' של שומן וא' חלב ואכל א' וא"י איזה אכל חייב אש"ת ול"א דלמא של שומן אכל ומייתי חולין בעזרה דזה עצמו האי' שאכל ס' אי' ואפי' יודע לו שאכל היתר ל"א שהביא חולין בעזרה וכה"ג דאכל ביצה פ"ט אע"ג דאינו חייב אש"ת כיון דלא קבע אי' מ"מ אי' הוא לגבי' שהרי אסרי' לי' לאכול מס' ואפי' נמצאת כשרה לא פקע אי' מיני' שאכל ס' אי' קודם שנודע לו ההיתר וראי' לזה מקידושין פ"א אשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה ולא ידעה והיתה שותה יין צריכה כפיה וא"כ שפיר כ' הרשב"א סד"א דמיקרי דשיל"מ עכ"ד ואין נ"ל דודאי אם נמצאת אח"כ כשרה אגלאי מלתא דלא אכל אי' כלל ומה שה"ר מהא דהביא אש"ת כו' והביא חולין בעזרה ליתא דש"ה כיון דרחמנא אמר שיביא קרבן על הס' לא חשיב חולין בעזרה ואינו רק להגן עליו אם חטא עד שיוודע לו ואפי' אם נודע אח"כ שלא חטא קרבן ראוי הוא ומ"ש וה"נ אכל ביצה ס"ט כו' אינו מדיוק דבלא"ה אין אש"ת אלא בדבר שזדונו כרת ומ"ש אפי' נמצאת כשרה לא פקע אי' מיני' שאכל ס' אי' קודם שנודע היתרו וכ' שהוא דבר פשוט ול"נ בפשיטות להיפך כיון שנודע דמותר הי' אינו רק גילוי מלתא למפרע ומ"ש ראי' מקדושין פ"א אין ראי' דש"ה שנתכוון לאכול אי' ואין העונש על אכילתו שהי' היתר גמור רק על מחשבתו משא"כ באכל בשוגג או שנתבטל ברוב או בס' דודאי לא חשיב דשיל"מ משום ממ"נ כיון דשרי לאכול ל"ש לומר דשה אי' מה שאכל קודם שנודע ומ"ש עוד הצ'"צ שם דביצת ס"ט שנולדה ביו"ט ונתערבה באחרות חשיב דשיל"מ לאי' נולד ואע"ג דאין אי' חע"א מ"מ חשיב נולד אי' כולל כו' מגו דחל אי' נולד על ביצים כשרות כו' חל נמי על ביצה זו לא נ"ל למב"ע לפמ"ש הר'"ן טעם דשיל"מ משום דהיתר בהיתר לא בטל א"כ הכא שהוא אי' ביצת טרפה בכשירות בטל ואפי' לרש"י דטעמא משום דעד שתאכלנו באי' כו' לא חייל אי' נולד על אי' טרפה מה בכולל דהא כ' התוס' יבמות ל"ג ב ד"ה אמר דקל על חמור אינו חל באי' כולל וא"כ לא חייל אי קל נולד שאינו רק מדרבנן על אי' טרפה דאורייתא ועי' בתשו' רע"א סי' ס"ה שדחה ד' הצ"צ דל"ח כולל רק אם אי' בא כשחל קדושת יו"ט אבל כשקידש היום לא נולדה עדיין הביצה וכשנולדה זו אין חידוש אי' זו גורם לשאר דברים וביצים אחרים שנולדו בו ביום אין אי' מכח' לידה עי"ש אינו נ' דאי ביצה שנולדה ביו"ט בכל שעה של היום מתחדש האי' וכן חמץ בפסח כל שעה מתחדש האי' וא"א שלא נולד בעולם עוד ביצה כשרה בשעה שנולדה ביצה זו וא"כ שפיר חל אי' יו"ט בכולל וראי' מפסחים ל"ה ב' ה"מ ר"ש דאמר אין אחע"א הא לרבנן יש בו אי' חמץ אע"ג שנתחמץ עכשיו שכבר נכנס פסח ולהגרע"א לוקמא אפי' כרבנן כיון דעכשיו אם יחמץ ליכא אי' חמץ א"ו כמ"ש: