יד אליעזר חלק א ו

באכילת רשות עכ"ד וכ"כ בספרו ראש יוסף בחולין ל"ג א' ד"ה אחד ובספרו גינת וורדים כלל כ"ז דעשה שאינו זבוח חיוב אף בכ"ש ולפ"ד גם בשלא כדרך אכילה חייב על עשה דשאינו זבוח וכמו שחייב בכ"ש כך חיוב באוכל שלא כדרך אכילה דחד טעמא הוא דלא כתיב בי' אכילה וכן ס"ל למהריב"ל ומהרש"ל בשבועות כ"ג ב' דכ"מ דכ"ש אסור גם שלא כדרך אכילה אסור והובא דבריהם במשל"מ פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' וכ"כ בערוגות הבושם שם אות י"ד ובמנחת חינוך מצוה תנ"א ובכתב סופר חיו"ד סי' י"ח דלהפרמ"ג הנ"ל אף שלא כדרך אכילה אסור בעשה שאינו זבוח אבל באמת ד' הפרמ"ג הנ"ל צ"ע וכמו שהק' בשם ארי' חיו"ד סי' ב' משבועות כ"ג ב' דמוקי ר"ל הא דתנן שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר במפרש חצי שיעור אליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע כו' ואכתי קשה בנבילה למה חייב הא מושבע ועומד הוא באי' עשה דחל מל ח"ש כו' ואף דלשיטת הרמב"ם שהביא הפרמ"ג דאי' לאו חל על עשה לק"מ כו' אבל באמת אף לשיטת הרמב"ם, א"א לומר כן דהא אמרי' התם כ"ד א' בשלמא לר"ל משכחת לה בלאו והן דח"ש מותר מה"ת כו' ואיך משכחת הן בנבילה הא אף בח"ש עכ"פ איכא עשה דאינה זבוחה דאף דלר"ל ח"ש מותר אבל בעשה דזביחה הא חל אף בח"ש ומזה יקשה אף לשיטת הרמב"ם דאי' חל על עשה ע"כ קושי' ומפ"ז כ' דאף אם נימא דאיכא עשה דאינה זבוחה גם בנבילה ואבר מ"הת מ"מ דינו כמו בלאו ובח"ש ליכא עשה כלל דלא כהפרמ"ג הנ"ל וכן השיג בשערי שמחה שם שער ז' סי' נ' על הפרמ"ג מד' הגמ' הנ"ל והאריך בזה וכבר קדמו בהשגה זו על הפרמ"ג הנ"ל בחידושי רע"א בליקוטים בפסחים כ"א ולא ראו הערוגות הבושם והשערי שמחה ד' החידושי רע"א שכבר הקדומם בזה אך י"ל לפמ"ש הפרמ"ג שם אח"כ להסתפק אי שייך עשה זו בעוף ג"כ מי נימא דוזבחת מבקרך ומצאנך כתוב כו' דלא לענין עשה הקישן רחמנא כ"א שחיטה בעוף הוא תיקון הלאו א"ד כיון דהקישן הכתוב עוף לבהמה לכל מילי אקשינן ויש בו עשה ג"כ עכ"ד וא"כ אי נימא דגבי עוף ליכא עשה דשאינה זבוחה י"ל דשם בשבועות הנ"ל קאי הגמ' על נבילת עוף ושפיר תי' של ר"ל הנ"ל וגם שפיר משכחת הן בנבילת עוף ול"ק קושי' החידושי רע"א והשערי שמחה והשם ארי' הנ"ל וכן ראיתי בס' המנוחה פ"ב מהל' שביתות עשור הל' ב' בבית המנוחה שם שהק' נמי קושי' זו על הפרמ"ג הנ"ל וכ' ליישב וכ' דהא דאמרי' בגמ' שם דלר"ל משכחת בלאו והן דמיירי בנבילת עוף כו' יעוש"ה אבל באמת הפרמ"ג שם מסיק אח"כ דאף בעוף איכא ג"כ עשה דאינו זבוח והביא ראי' מד' הרשב"א בחידושיו לחולין ט' א' דס"ל כן ובאמת כן מבואר להדיא בתוס' חולין ק"כ א' ד"ה מה כו' דאף בעוף איכא ג"כ עשה דאינו זבוח שכ' וז"ל א"נ מחיים הי' בה אי' אברים מה"ח ואפי' למ"ד לאברים עומדת הי' בה אי' שאינה זבוחה עכ"ל הרי להדיא דס"ל להתוס' דאף בעוף איכא עשה דאינה זבוחה וכן ראיתי בס' אמרי בינה דיני שחיטה סי' י"ח שהביא ראי' מד' התוס' אלו דאף בעוף איכא עשה דאינו זבוח אך י"ל דאין ראי' מד' התוס' אלו וכמ"ש בלב ארי' שם דהס' של הפרמ"ג הנ"ל קאי לדעת הרמב"ם לפי תי' הא' של התוס' בחולין שם והביא הוכחה לזה ועי"ש עוד בלב ארי' ק"ג א' ד"ה רבא מ"ש והאריך בזה אך אע"פ שאין ראי' מד' התוס' הנ"ל מ"מ העיקר דאף בעוף שייך ג"כ עשה דאינו זבוח וכמו שמסיק הפרמ"ג ועי' בשערי שמחה שם שער ז' סי' ה' שכ' להוכיח מד' התוס' חולין ל"ג א' ד"ה אחד דאף בעוף שייך עשה דאינו זבוח והאריך בזה וכ' דכן מבואר מד' הרמב"ם בריש הל' שחיטה הנ"ל ומד' הרמב"ם במנין המצות הנ"ל ועי' בכתב סופר שם שהביא ראי' מד' התוס' חולין ל"ג הנ"ל ומד' התוס' שם ק"כ הנ"ל דאף בעוף שייך ג"כ עשה דאינו זבוח כו' ועי"ש עוד בסי' ט"ו ובס' ארץ צבי חיו"ד סי' א' מ"ש אי בעוף איכא עשה דאינו זבוח והאריכו בזה יעוש"ה וא"כ הדרא קושי' החידושי רע"א והשם ארי' והשערי שמחה הנ"ל לדוכתי' אך י"ל דהא התם בשבועות קאי אליבא דר"ל ור"ל ס"ל בנזיר כ"ט א' דאין שחיטה לעוף מה"ת וא"כ שפיר תי' ר"ל וגם שפיר משכחת הן בנבילת עוף ושפיר ד' הפרמ"ג הנ"ל וכן ראיתי בכתב סופר שם שהק' כן וכ' ליישב משום דר"ל ס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת ועי' בישוי"ע לקמן סי' ר"כ בד' נכד המחבר שם שהק' נמי קושי' זו על הפרמ"ג הנ"ל וכ' ליישב והאריך בזה וכעת ראיתי בהגהות רע"א על חו"מ ואה"ע בסוף הס' בליקוטים בדרוש לשבת תשובה שם שהק' נמי קושי' זו על הפרמ"ג הנ"ל ואח"כ כ' דאדרבה מגמ' הנ"ל יש ראי' להפרמ"ג הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה אך מד' התוס' בחולין שם ד"ה אחד משמע דלא כהפרמ"ג שהק' שם לר"מ דאמר דאינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד והא איכא אבר מה"ח דחיות ועופות הטהורים דלישראל שרי ולעכו"ם אסור כו' וי"ל דמ"מ אמה"ח דידהו אסור משום דבעיא שחיטה אע"ג דכותי אסור במשהו בשר וגידים ועצם וישראל לא מתסר אלא בכזית בשר הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת ולר"ל דאמר ח"ש מותר מה"ת דלמא ל"ל ההוא כללא אלא ס"ל כמ"ד הכא אין מזמנים כותים על בני מעים עכ"ל ולפ"ד הפרמ"ג הנ"ל ל"ק על ר"ל די"ל דר"ל מודה דאי' שאינו זבוח חל נמי אח"ש ואסור נמי לישראל בכ"ש כיון דהוי אכילת רשות לפ"ד הפרמ"ג הנ"ל וא"ל דקושי' התוס' הוא מטמאים דליכא גבייהו אי' שאינו זבוח מ"מ הרי גבי טמאים נמי איכא אי' דאתי מאכילת רשות וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' מאכ"א הל' א' מכלל שנא' וכל בהמה מפרסת פרסה אותה תאכלו שומע אני שבהמה טמאה אסורה א"ו מוכח מד' התוס' דלא כהפרמ"ג הנ"ל ונ' דזהו כונת היד אברהם שכ' על ד' הפרמ"ג דלא משמע הכי מד' התוס' חולין ל"ג וכונתו כמ"ש דמוכח מקושי' התוס' הנ"ל דלא כהפרמ"ג וכן ראיתי בחוסן ישועות שם שכ' דלפ"ד הפרמ"ג לק"מ קושי' התוס' הנ"ל ועוד הביא שם ראי' דלא כהפרמ"ג הנ"ל מהא דתנן בברכות מ"ה א' עד כמה מזמנין עד כזית ואמרי' בגמ' שם מ"ט ב' דטעמא דר"מ דסבר ואכלת זו אכילה ואכילה בכזית וכן איתא ביומא ע"ט ב' אלמא דאכילת רשות נמי משמע בכזית עכ"ד ועי' באמרי בינה שם ובמנחת חינוך מצוה קנ"ז אות א' מ"ש להשיג על הפרמ"ג הנ"ל והאריכו בזה וגם הפרמ"ג סותר ד"ע מהא דכ' בש"ד סי' ב' ס"ק י"ב ועי' בס' רב טובך מסי' א' עד סי' ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה. וחי' ועוף טעונים שחיטה מה"ת חי' משום דאיתקש לבהמה בפסולי המוקדשין דכתיב אך כאשר יאכל הצבי והאיל ובעוף כ' הרמב"ם הנ"ל דילפינן מושפך את דמו כו' ועי' במ"מ ובכ"מ ובלח"מ שם ובפלתי ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' ובדרך חיים בפתיחה להל' שחיטה ובהגהות מנחת אהרן על הארוך מש"ך ובחוסן ישועות שם כ"ח א' ד"ה הוא ובחתם סופר בחולין שם ובחמדת צבי בחולין כ' ד"ה לא אמרן ובמלא הרועים אות ע' ע"ש והאריכו בזה ועי' במקור מים חיים לקמן סי' כ"א שכ' להסתפק למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אי יכול עכו"ם לנחור כו' והביא ד' הרשב"א בחולין כ"ח א' דמשמע דצריך גוף השחיטה בעוף רק דדיני שחיטה לא נאמר בעוף וא"כ פסול כו' אבל מד' הרא"ש ביומא פ' יוה"כ סי' י"ד בשם מהר"ם מרוטונבורג ס"ל דעכו"ם מותר לנחור ומד' מהר"ם שם משמע דס"ל להל' דאין שחיטה לעוף מה"ת כו' ומשמעות הפוס' אינו כן כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בפלתי מ"ש ליישב קושי' הט"ז ס"ק א' על הטור דאמאי לא נדרש בשחיטה כאשר צוותיך במרה וכן תי' בא"ר בדף האחרון הובא דבריו בפתיחה ועי' בחידושי מהרא"ל ובדרך