יד אליעזר חלק א לה

הר"ש פ"ד דמכשירין מ"ג הא לענין הכשר ל"ח אדם כמחובר ולפמ"ש א"ש דה"נ גבי שחיטה לאו משום מחובר פסול רק לפי שהוא בע"ח ולאו דומיא דמאכלת היא וא"כ בצפורן בהמה שמחה או של אדם שמת אם שחט שחיטתו כשרה כיון שאינו בע"ח עכ"ד

סימן ט

סעיף א (א) בסכין מלובנת, עי' בתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובעצי לבונה ובערוגות הבושם ס"ק א' ב' מ"ש והאריכו בזה ועי' בחוסן ישועות חולין ח' א' ד"ה אמר מ"ש ראי' לר' יונה והראב"ד מרבא בחולין שם ל"ב ב' גבי שחט אח הקנה כו' והאריך בזה ועי' בראש יוסף שם ובצל"ח שם ובחתם סופר שם ובתשובת ר' משולם איגרא חיו"ד סי' ג' ובכתב סופר חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בישוי"ע ובתב"ש ס"ק א' ובדרך חיים ס"ק א' וביד יהודא ס"ק א' מ"ש ע"ד הפר"ח שכ' לענין עוף ושחט הקנה לבדו כו' והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) שחיטתו פסולה. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' שכ' שחט בסכין שי"ל פגם בצדדין הקנה לבדו בעוף שתפסו בידיו דכשר אף בלא הפ"מ כו' עכ"ד וכ' עליו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל דלפמ"ש בתשובת הר"י מיגש סי' מ"א ובאו"ז בריש הל' שחיטה דיש לאסור שהי' במיעוט קמא דקנה מדינא וזהו טעם שאנו אוסרים שהי' במיעוט קמא דקנה א"כ ה"נ עיקור דסכין פגומה במיעוט קמא דקנה אסור אין להתיר כאן ואולי בהפ"מ יש להכשיר כיון דכ"פ ס"ל דהל' כר' זירא דביה"ש מרווח רווח ודוקא כשידע שיש להסכין פגם בצדדין ונזהר שלא יטה הסכין עכ"ד

סימן י

סעיף א (א) סכין כו'. עי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש לענין הא דקי"ל נטל הימנה כרכר ועשה הימנו בגד יוליך הנאה ליה"מ אם יש בדבר אי' תורה או רק אי' דרבנן והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ב) משמשי עכו"ם. עי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש לענין אי שוחט לצורך נכרי מה דינו אם אסור בהנאה או לא והאריך בזה יעוש"ה

(ג) מסוכנת כו' עי' ש"ך ס"ק ה' ועי' בפלתי ס"ק ג' שכ' די"ל הך דלאכול דשחיטה הוא משום וזבחת כו' וא"כ מצות לאו ליהנות נתנו כו' ובזה יש ליישב ד' הרי"ף דהשמיט המימרא דסכין של עכו"ם ותמהו למה ולפמ"ש ניחא דס"ל דהך אתיא קודם חזרת רב בפ"ג דר"ה וס"ל דמצות ליהנות נתנו אבל לפי דקי"ל לאו ליהנות נתנו ליתא לכל דבריו עכ"ד ולא ידענא מאי קאמר כיון דא"א לאכול בלתי סכין ששחט בה א"כ הרי נהנה וכן השיג עליו בדרך חיים ס"ק א' והביא ד' הח"מ באה"ע סי' קכ"ד ס"ק א' שהשיג על הב"ח שכ' דאף לכתחלה שרי גט שכתבו על איה"נ הואיל דאינו מתכוין ליהנות כלל דאין לך הנאה גדולה מזה שעושה צרכיו בדבר האי' וגם משתכר הממון שהי' צריך לקנות הקלף וגרע זה משוחט מסוכנת בסכין של עכו"ם דאסור כו' ובהדיא איתא בסי' רכ"א סעי' י"ב המודר הנאה מחבירו מותר לו לשחוט בהמה בריאה אבל לא מסוכנת ול"א מצות לאו ליהנות נחנו ואף בבהמה בריאה פליג שם הט"ז כו' דנ' מזה דל"א מצות לאו ליהנות נתנו אלא בהנאת המצוה. עצמה לחוד וכ"כ הר"ן בפ"ב דנדרים להדיא עכ"ד ודבריו נכונים בזה אך מה שהק' שם אח"כ בהא דאמרי' בפ' הכונס נ"ו כו' בשומר אבידה דר"י אמר כש"ש בההיא הנאה דלא בעי למיתב ריפתא לעניא בשעה שעסק בה וכיון דהוי כש"ש בשבילו א"כ איך מצי למימר מצות לאו ליהנות נחנו הא מתהני פרוטה דר"י והא מה"ט פליגי בה ר' אמי ור"א בנדרים ל"ג במודר הנאה מחבירו אי מותר להחזיר לו אבידתו דקא מהני פרוטה דר"י ע"כ קושי' וכ' ליישב בדוחק ובאמת כבר הקדימו בקושי' זו התוס' בשבועות מ"ד ב' ד"ה ור"י ותי' דשאני שומר אבידה דכ"פ שמתעסק בה לשוטחה לצורכה ולהצניעה יפטר מליתן לו אבל התם יכול לכוין לתקוע ולטבול במקום שלא יבא שם עני באותה שעה עכ"ל ולא ראה הדרך חיים הנ"ל ד' התוס' אלו שכבר הקדימו בזה ועי' בחידושי רע"א ובערוגות הבושם ס"ק ד' ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ס"א מה שהשיגו על הפלתי הנ"ל והאריכו בזה ועי' בחוסן ישועות חולין ח' א' ובס' עדות ביהוסף בח' הדרוש דרוש ג' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד. בחידושי רע"א מה שהק' דאמאי לא נימא כיון דאסור ליהנות הוי בכלל ל"ת ואי עביד לא מהני כו' ועי' בישוי"ע ס"ק ג' ובנחלת צבי מ"ש בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ר"ח ס"ק ב' מ"ש והארכתי הרבה בענין זה דא"ע ל"מ יעוש"ה:

(ד) מתקן. עי' ברא"ש פ"ק דחולין סי' ט' שכ' וז"ל יראה הא דקא' אסור לחתוך בה בשר היינו לכחחלה ולא שיאסר הבשר משום לא ידבק בידך כו' שהוא נהנה מע"ז ול"ד לנטל הימנה עצים והסיק בו תנור חדש שאסור התנור או אפה בו אח הפח בתנור ישן שהפת אסורה ונטל הימנה כרכר וארג בו הבגד דאסור דהבגד כולו נעשה באי' אבל הכא בשביל חתיכת הבשר בסכין של עכו"ם לא נעשה כל הבשר באי' כו' עכ"ל וקשה לפ"ד שמחלק בין הנאה דאפיית הפת שנגמר כל הפת ע"י איה"נ ובין הנאה דשחיטה בסכין של עכו"ם מהא דאמרי' בב"ק ע"א א' גבי גנב וטבח בשבת דר"ש פוטר משום דס"ל דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה ופריך שבת שחיטה ראוי' היא כו' ומשני סבר לה כר"י הסנדלר דתנן המבשל בשבת כו' ר"י הסנדלר או' במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים והשתא לפ"ד הרא"ש הנ"ל מנ"ל דר"י הסנדלר פליג על המתני' דהשוחט בשבת דלמא ר"י הסנדלר לא אסר בדיעבד אלא במבשל משום דעיקר התבשיל נגמר ע"י מעשה שבת וכיון דכתיב כי קודש היא מה היא קודש אף מעשי' קודש להכי אסור התבשיל שנגמר תיקונו ע"י מעשה שבח אבל בשחיטה דלא נגמרה הבהמה ע"י השחיטה כלל רק שהשחיטה הכשירה לא נפיש הנאה דמעשה שבת כולי האי מודה ר"י הסנדלר דשרי באכילה דלא מקרי מעשה שבת שלא נגמרה הבהמה ע"י מעשה שבת וכן ראיתי בעונג יו"ט סי' ס"א שהק' כן והוכיח מזה כדעת הרמב"ם שחולק על הרא"ש הנ"ל אבל באמת לק"מ וכמ"ש חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ די"ל דש"ה שלא נאסר משום הנאת שבת רק דמעשה שוה עשה בשבת אסור באכילה כיון שלא הי' ראוי לאכילה קודם שבת וע"י מעשיו דשחט בשבת נעשה ראוי לאכילה אסרה תורה מעשה שבת והוי כמו קודם שחיטה שלא הי' ראוי לאכילה אבל באי' ע"ז אין האי' משום שעשה מעשה רק משום הנאה מע"ז ס"ל להרא"ש דלא חשוב בדיעבד הנאה כיון שכבר גדלה בהמה זו ואינה אסורה כ"א להכשירה לאכילה והמעשה לא הי' שום אי' דהי' רשאי לכתחלה לשחוט אם לא הי' דעתו ליהנות מבשרה משא"כ בשבת עיקר האי' משום שלא הי' רשאי לשחוט בשבת ולא משום שנהנה משבת עכ"ד ולק"מ קושי' העונג יו"ט הנ"ל ושפיר י"ל כד' הרא"ש ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' מ"ש בד' הרא"ש הנ"ל והאריך בזה עוד הק' העונג יו"ט שם על הא דקא' הגמ' חולין ח' א' דמותר לשחוט בה משום דמקלקל הוא כו' והא כיון דהתחיל לשחוט הושט כבר אדחי' לה מלגדל ולחרוש ואם יניחנה כך תאסר משום נקיבת הושט