יד אליעזר חלק א רעב

אין כאן סתירה בד' הט"ז דהא כ' הט"ז בסי' ס"ט הנ"ל דיש רוב נגד החזקה כו' ורוב עדיף מחזקה אבל התם בסי' ר"א דליכא רוב נגד החזקה בהא ס"ל דל"א סד"ר לקולא נגד אתחזק אי' ושפיר ר' הט"ז הנ"ל ואין כאן שום סתירה ובאמת לא ידענא מה השיג הנקוה"כ על הט"ז דהא הט"ז הרגיש בזה וכ' משום דיש רוב נגד החזקה וצ"ל דהשגת הנקוה"כ הוא על תחלת ד' הט"ז שכ' דא"ל דמוקמי' לה אחזקה דמעיקרא כו' דא"כ גם כאן אנו מתירין מכת מסלפ"ת מחמת שהוא דרבנן ול"א אוקי אחזקה דמעיקרא שלא היתה מודחת עכ"ד ולפ"ד אלו שפיר השיג הנקוה"כ אבל לפמ"ש הט"ז הנ"ל בסיף דבריו אין כאן השגה ועי' בשעה"מ שם מ"ש על הט"ז הנ"ל ובכלל ז' שם מ"ש על הט"ז מד' התוס' פסחים ט' ב' ד"ה כדי בתי' הב' שם ומד' הטור או"ת סי' תל"ח כו' ותמה עליו דלא הי' לו להחליט הדבר כאלו הוא הל' פסוקה מאחר דהטור ור"י חולקים בזה ומ"ש הטעם דיש רוב נגד חזקה הרי ההוא דחבר שמת דכותי' הוא דיש רוב נגד החזקה דרוב חברים מעשרין הן כו' ואפי"ה אמרי' דאין ס' מוציא מידי ודאי ע"כ קושי' ובאמת לק"מ דלא דמי ח"א דטבל לחזקה דגבי חתיכה דטבל כל הפירות הוי בח"א משא"כ גבי בשר שלא נמלח וכ"כ הט"ז בעצמו לקמן סי' קכ"ז ס"ק ו' דלא אקרי ח"א גבי נאמנות דעד אם אין האי' על כל החתיכה אלא שלא הי' מבורר האי' מההיתר וכ"כ החו"ד ס"ק י"ד דלא מקרי כאן ח"א כמו טבל כו' דלא הוי כחתיכה אסורה רק שהאי' דבוק עלי' כמ"ש הט"ז סי' קכ"ז עכ"ד ולק"מ קושי' השעה"מ הנ"ל וכן ראיתי ביד אברהם סי' ס"ט שם שכ"כ ליישב קושי' השעה"מ והאריך בזה ועי' בפלתי שם ס"ק י' ובישוי"ע שם ס"ק י' י"א ובסי' פ"ר ס"ק ה' ובס"ט שם ובמהר"ן יפה שם ובבינת אדם שער או"ה סי' כ"ט ובגליא מסכת חאו"ח סי' ד' וביד יהודא סי' ס"ט בפי' הארוך ס"ק מ"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן ח כ' הש"ך בדין כ"א דאם נתערב אי' דרבנן חד בחד אע"פ שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד א' מהן ולא נודע איזהו ל"א בהא סד"ר לקולא דכיון שהי' מוחזק אי' בא' משתים ה"ל ח"א וכן מוכח להדיא בתשובת הרשב"א סי' ת"א כו' דבכה"ג חשיב ת"א וא"כ ל"א בכה"ג סד"ר לקולא עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק ל"א שחולק עליו וכ' דאם נאבד א' מהן תלי' לקולא ועי' במנח"י ס"ק ל"ז שהשיג נמי על הש"ך ודחה ראי' הש"ך מתשובת הרשב"א כו' ומסיק דאין להחמיר כלל בכה"ג ועי' בס"ט שם מה שהשיג על הפר"ח ומ"ש ע"ד המנח"י ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' י"ח שכ' דהדין עם הש"ך והביא ראי' מהתוספתא הובא בר"ש פ"ב דמקואות הל' ב' בנטמא בטומאה קלה והי' ב' מקואות כו' ומד' התוספתא פ"ב דידים הובא בר"ש שם מ"ד הי' לפניו ב' כוסות א' טמא וא' טהור כו' והאריך בזה ובד' בן המחבר שם הביא ראי' להש"ך מלקמן סי' קי"א סעי' ו' באם הי' ב' קדירות של היתר ונפל אי' לתוך א' מהן וא"י לאיזה נפל אי' בתוך א' מהן וידוע לאיזה נפל שתיהן אסורות ולדעת הפר"ת הב' קדירות הללו הוי כחד בחד וכשנפל א' שנית ונודע לאיזה נפל הוי כאלו נאבד א' מהן ולמה לא נתיר האידך וכן לקמן סי' ר"א סעי' ע"ב ב' מקואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך א' מהן ולא נודע לאיזה ואח"כ נפלה שני' ונודע לאיזה מהן נפלו א"י ולות ולומר למקום שנפלו שני' נפלו הא' ולדעת הפר"ח נאמר דהוי כנפל א' מהן לים ונאמר למקום שנפלו השני' נפלו הא' ואידך כשר כיון שנתחזק אי' ל"מ מה שנאבד א' מהן והביא ד' הפר"ח סי' קי"א שכ' ביש ב' חתיכות אתת של היתר ואחת של אי' והוי כאן קדירה א' של אי' ונפל אחת מב' חתיכות לתוכה וא"י איזו דתלי' שחתיכות אי' נפל והנשארת מותרת באכילה ובחו"ד שם השיג עליו דבחד בחד לא תלי' לומר דאי' נפל וכמ"ש הש"ך אך באמת הפר"ח חולק גם בזה על הש"ך אולם מד' הש"ט סי' קי"א וסי' ר"א מבואר כהש"ך וא"ל דשם יש ב' חזקות חזקה דיש לפנינו ודאי א' פסולה וחזקת טומאה דגברא ז"א כשאנו דנים על המקוה אם כשרה היא או לא אינו מוטיל החזקת טומאה דגברא עכ"ד ועי' בב"י סי' כ"ח שכ' ע"ד הש"ך דאין זה מוסכם אליבא דכ"ע והרבה חולקים ע"ז כו' דאף אם נודה דסד"ר נגד ת"א לחומרא היינו חזקה לאי' לבד משא"כ כאן דאתחזק נמי התירא כיון דא' מהן היתר כו' והאריך בזה וכ' אח"כ ועוד דהא הש"ך למד דין זה מד' הרשב"א בתשובה סי' ח"א כו' וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון דמה התם אם נפל א' מהם לים תלי' דאי' נפל אף דמקרי אתחזק אי' כ"כ בנידון דידן באי' דרבנן עצמו חד בחד והביא ראי' לזה מהא דפ"ק דביצה כו' דפריך כו' מהא דתניא וספי' אסורה כו' הא הוי סד"ר ואם נאמר דחד בחד מקרי אתחזק אי' א"כ הי' י"ל דמ"ש וספי' אסורה היינו באם נתערבה תד בחד ונאבד א' מהן דאסור גם באי' דרבנן ולדידי ל"ק דנימא דנתערבה חד בחד ונאבד א' מהם דז"א דכבר אמר שם אח"כ גדולה מזו דאפי' אם נתערבה באלף כולם אסורות אבל לדעת הש"ך קשה דהא בנתערבה באלף מותר בנפל א' מהם לים כו' משא"כ בחד בחד לדעת הש"ך והביא ד' הש"ך סי' ק"ט ס"ק ט' שהביא ד' הגהות אשרי בשם או"ז כו', ואח"כ הביא ד' התוס' זבחים ע"ד א' ד"ה רב דס"ל דלא כהש"ך והאריך בזה וכ' בסוף דאפי' לד' הש"ך אם נאבד א' מהם ונפל לים ולא נודע האי' דרבנן עד אחר שנאבד א' מהם עד אחר שנתערב חד בחד בכה"ג מותר לכ"ע כו' דעיקר ביטול האי' והתרתם תלוי בתר שעת הידיעה א"כ בעת שנודע האי' כבר נאבד א' מהם ולא הוי אתחזק אי' כלל דמה שאנו דנין עתה הוא רק על הא' הנשאר והוי ס' אי' דרבנן ול"ש לומר בו כגופו של אי' דמיא ומותר לכ"ע עכ"ד ועי' בגליא מסכת חאו"ח סי' ה' שכ' דיש להוכיח דינו של הש"ך מד' הרמב"ם פי"ט מהל' אה"ט שפ' באדם א' שנעשה לו טהרות ב' פעמים הן מעצמו שהלך בשביל א' ואח"ז טיהר והלך בשני ועשה טהרות פעם ב' או ב' ב"א שהלכו ועשו אצל אדם א' ב' מיני טהרות ושניהם קיימות דאסורין לאותו אדם לאוכלן וכ' דזה דומה לשאילות בב"א נמצא למדין דבשני הטהרות של אדם א' ושאילות ב' ב"א כחדא נינהו והכל מטעמא דהוו כתרתי דסתרי אהדדי ומאי חזית לאסרת לחדא טפי מאידך ודינו של הש"ך הוי ממש הך דינו של הרמב"ם כו' והאריך בזה ובקו"א שם סי' ג' האריך הרבה בדין שאילת בת אחת בדברים נכונים ובסי' ב' שם ובשעה"מ שם כלל ז' ובמהר"ן יפה שם ובאמרי בינה דיני בב"א סי' ט' י' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

ועי' במשל"מ פ"ד מהל' בכורות הל' א' ובפ"ח מהל' אה"ט הל' ה' ובהל' מקואות פ"י הל' ו' שכ' דאף דסד"ר לקולא מ"מ היכא דאיכא ס"ס להחמיר אזלי' לחומרא והאריך בזה וכ"כ הפר"ח לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ד ועי' בפלתי שם ס"ק י' שהשיג עליו דמאי נפ"מ בתרי ספי' או לא מה לנו להחמיר בדרבנן ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ס"ד שכ' בפשיטות דהיכא דאיכא ס"ס להחמיר אזלי' לחומרא והביא ד' המשל"מ הנ"ל והאריך בזה ועי' בשעה"מ שם כלל ה' שכ' להוכיח מד' הרמב"ם והמ"מ פכ"ז מהל' שבת והרא"ש ור' יונה והרע"ב פ"ב דמקואות מ"ב והתוס' פ' בכ"מ דאפי' היכא דאיכא ס"ס להחמיר אזלי' לקולא כו' והאריך הרבה בזה ועי' בפ"ז מהל' אישות הל' ב' שהביא ד' המשל"מ הנ"ל והשיג נמי עליו מד' המ"מ פכ"ז מהל' שבת כו' והאריך בזה ועי' בשערי תורה ח"ג כלל י"ד פרט א' שהאריך בזה וכ' דיש להוכיח מעירובין ס"ד ב' מעובדא דר"ג דבאי' דרבנן אם רוב נוטה לאי' אזלי' להחמיר כו'