יד אליעזר חלק א רמד

פ' נשא ד"ה זרוע מ"ש בזה ועי' ביד יהודא לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות ז' ח' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סימן קי

סעיף א (א) בכל שהוא. עי' ש"ך ס"ק ב' שהביא ד' הש"ס ע"ז ע"ד א' דדברים החשובים האסורים בהנאה אם נתערבו אפי' באלף כולן אסבה"נ כו' מיהו כ' התוס' ביבמות פ"א ב' ובזבחים ע"ג בשם הירושלמי דמותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי אי' שבהן אם הוא בענין שאין לחוש שהעכו"ם ימכרנו אח"כ לישראל והביא עוד כמה פוס' דס"ל כן ועי' בפלתי ס"ק א' שהביא ד' הרשב"א דאצ"ל להעכו"ם בפירוש חוץ מדמי אי' רק מוכרו סתם וכ' הפלתי דצ"ל דהעכו"ם א"י מהשער שמוזיל לו דאי יודע מחזיק לו העכו"ם טובה והוי נהנה מאיה"נ וכמו דאסור ליתן לו מתנה כו' עכ"ד ובאמת סתימת הפוס' לא משמע כן וגם הפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' הביא ד' הפלתי וכ' דצ"ע ועי' באמרי בינה דיני בב"ת סי' כ"ב דכ' דקצת יש להוכיח להיפך מד' הרמב"ן פכ"ש דלא איכפת לן בזה כיון דאין מוכר ונותן לו גוף האי' כו' והביא ד' המח"א פט"ז מהל' מכ"א מה שהק' על הר"ן ס"פ כה"צ כו' ותמה עליו שלא הביא ד' הרמב"ן כו' והביא ד' הפרמ"ג כאן ובפתיחה להל' פסח ח"ג פ"ג שכ' דבלח בלח בא"מ פחות מס' דמהני חוץ מדמי אי' וכ"ש יבש ביבש חד בחד כרשב"ג חביות בחביות אף חד בחד כמ"ש הר"ן בע"ז וראי' מהירושלמי שהק' מבגד שצבעו וכ' עליו דלא מצאתי בזה דחביות בחביות חד בחד דיהי' מותר למכור כו' והוכיח מד' הרמב"ן הנ"ל והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק א' מ"ש בזה ובסי' כ"ג שם הביא ד' הפוס' שכ' דאסור למכור לעכו"ם אף דבר שאין בו רק אי' דרבנן דהא צביעה לגבי בגד בסממנין השרוין לשיטת התוס' ל"ה רק אי' דרבנן וכן בגד הנארג בכרכר לכ"ע לא נאסר הבגד מדאורייתא ופת שנתבשל בעצי אי' אף דאבוקה כנגדו דיש שבת עצים ג"כ ל"ה רק אי' דרבנן ובכ"ז קא' בירושלמי דלכך אסור למכור לעכו"ם מטעם דחיישי' שמא יחזור וימכרנו לישראל ול"א בזה דהא לא הוי רק ס' דרבנן וכ"כ הטור והמחבר בסי' פ"ו דאסור למכור ביצת נבלה לעכו"ם אף דל"ה רק אי' דרבנן והביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קצ"ג שכ' כיון דהך חששא שמא יחזור העכו"ם וימכרנו לישראל מצינו בפסחים בארבא דטבעא בחישתא ובע"ז ס"ה בכרי דחיטי דנפל עלי' יין ובחולין ס"ד שאין מוכרין ביצה טרפה ובבגד שאבד בו כלאים דבכל הני אי' דאורייתא נינהו ואין ללמוד מזה שלא למכור דבר האסור בדרבנן דאין כאן רק ס' שמא ימכרנו לישראל וסד"ר לקולא וברי"ף ורא"ש בחולין נזכר רק ביצת טרפה רק העור מזכיר ג"כ ביצת נבלה ותמה עליו מאין למד כן ולכן היקל שם בתרי דרבנן וכ' עליו דלפמ"ש נלמד שפיר מבגד שצבעו בקליפי ערלה דל"ה רק דרבנן וגם הדין קתני בסתמא אף בערלת חו"ל וגם מבגד הנארג בכרכר דג"כ לכ"ע ל"ה רק דרבנן לאסור הבגד גם בתוספתא שלפנינו ביצת נבלה וטרפה כו' ואף תרי דרבנן נשמע דאסור לדעת התוס' ב"ק דהיוצא מקליפי ערלה חוץ מזיתים וענבים הוי רק אי' דרבנן ומדאורייתא נתבעל אף מלא הסיט דהא דדבר חשוב לא נתבטל הוא רק מדרבנן ואעפ"כ אסור למכור שמא יחזור וימכרנו לישראל והביא ד' מהרי"ט חיו"ד סי' ו' כו' וד' של"ה ע"ט כו' דס"ל הכי ואח"כ הביא ד' המקו"ח סי' תס"ז ס"ק א' שכ' דעיקר האי' הוא משום דאין מבטלין א"ל כו' ומתרץ בזה קושי' הח"י כו' וכ' עליו דסותר ד"ע מהא דכ' בסי' תמ"ז ס"ק כ' כו' והאריך בזה וסיים בצ"ע עוד כ' הש"ך דמ"ש הראב"ד דה"ה דתקנתא דר"א דהיינו יוליך הנאה ליה"מ מהני בכל האי' הוא כדעת הרשב"א כו' הנ"ל אינו כן דעת התוס' והפוס' הנ"ל אלא ס"ל דדוקא בע"ז שתופסת דמי' סגי לי' בפדיון הולכת הנאה ליה"מ ולא בשאר אי' וכן דעת הרא"ש כו' והשיג על הלבוש באו"ת סי' תמ"ה שכ' גם גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דסגי בהולכת הנאה ליה"מ כו' דליתא דלא קי"ל הכי אלא בע"ז דתופסת דמי' עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק א' ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' ובפתיחה להל' פסת שם ובסי' תמ"ז בא"א ס"ק א' ובת"י שם ס"ק כ' ובמקו"ח שם ס"ק א' ובפר"ח שם ס"ק א' וכאן ס"ק ב' ובישוי"ע לקמן סי' קל"ד מס"ק ח' עד ס"ק י"ב ובמקמ"ח שם ובמח"א הל' מכ"א שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) וחביות. עי' ש"ך ס"ק ד' שכ' דוקא גדולות אבל קטנות אינן חשובין וחד בתרי בטל כדלקמן סי' קל"ד סעי' ד' בהג"ה עכ"ד וזהו שלא כד' הרשב"א בת"ה שכ' דהא דיש הבדל בין לח ליבש ה"מ בדברים שהם בנ"ט אבל בערלה ותרומה כי היכי דבלח אוסר יותר מס' אף ביבש אוסר יותר כו' הא לא תליא בנ"ט כלל ולכך בערלה וכדומה דלת אינו אוסר במשהו אף ביבש בטלים אם לא בדבר חשוב שאינו מתבטל אבל חמץ בפסח דאסור בלח במשהו אף ביבש אוסר במשהו וא"צ דבר תשוב וא"כ ביי"נ א"צ חביות החשובים דהא בלח אוסר במשהו וכן בחמץ דלח במשהו אף ביבש ל"א דחד בתרי בטל ועי' בפר"ח ס"ק ד' שהק' דבאו"ח סי' תמ"ז סעי' ט' נ' מד' הרמ"א דס"ל דחמץ ביבש ביבש ל"א חד בתרי בטל ואלו כאן ביי"נ סותם דלא כהרשב"א דצריך דוקא חביות גדולות כו' ופ' דלא כהש"ך והרמ"א דלקמן סי' קל"ד אלא כהרשב"א הנ"ל ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' ליישב דלהרשב"א דס"ל דחמץ אוסר אפי' בלי דבר תשוב קשה למה לא תנא לי' חמב"פ וצ"ל כי קתני מה דבלח בטל קמ"ל הואיל והוי ד"ח לא בטל אבל במה דבלח לא בטל במשהו פשיטא דגם ביבש לא בטל דמ"ש לח מיבש וכמ"ש הרשב"א לכך לא תנא חמץ כיון דגם בלח אוסר במשהו כו' אך קשה הא יי"נ בלח במשהו וא"כ אף ביבש לא בטל והא תנא לי' וכ' דביי"נ ל"ש מ"ש לח ומ"ש יבש דיש טעם לחלק בין לח ליבש עפ"ד התוס' שם כו' והאריך בזה ובאמת מבואר להדיא מד' הרשב"א בתשובה סי' נ"ג דאין חילוק בין ע"ז לחמץ שכ' וז"ל אבל תרומה וע"ז וערלה וכלאים וחמב"פ אין חילוק בין יבש ללח עכ"ל הרי להדיא דס"ל להרשב"א דבכל אי' אין חילוק בין לח ליבש ולאו דוקא בחמ"פ אלא אף בשאר אי' ס"ל להרשב"א כן וא"כ ל"ל כתי' הפלתי הנ"ל וכן ראיתי בפרמ"ג בש"ד ס"ק ד' שהק' כן על הפלתי מד' הרשב"א הנ"ל ועוד הק' עליו אבל באמת לק"מ קושי' הפר"ח הנ"ל וכמ"ש באבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' א' דהך כללא לא נאמר אלא היכא דבכ"ע במשהו ממילא מחמרינן ביבש ג"כ דל"א תד בתרי בטל אבל הכא אינו אלא בהתירא לגו איסורא ומטעם שכ' הר"ן דהאי' עומד במקומו חשוב הוא ולא בטל או אי' לגו התירא והיכא דהקילוח גדול ודרכו לערות ממנו אמרי' דחשוב הוא ולא בטל וכ"ז לא שייך ביבש דכ"א מקומו בפ"ע הוא ול"ש דהאי' חשוב הוא ולא בטל והרשב"א דמדמה יי"נ לשאר אי' דביבש ג"כ במשהו אזיל לטעמי' שמדחה ד' ר"ד ור"י מהלכה הובא בב"י וס"ל דבכ"ע במשהו ולהכי פ' ג"כ ביבש במשהו אבל לדידן דקי"ל כר"י שפיר איכא לחלק בין שאר אי' דבמשהו לאי' ע"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' במקמ"ח לקמן סי' קל"ד סעי' ב' שהביא תי' של הא"מ וכ' עליו דזה נכון מאד ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' נמי ליישב כעין תי' של הא"מ והביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' עליו דמלשון הרשב"א לא משמע כן וכונתו כהפרמ"ג הנ"ל דמלשון הרשב"א מוכח דס"ל דאף בשאר אי' אין חילוק בין לח ליבש וכן השיג בא"מ שם על הפלתי מד' הרשב"א הנ"ל

(ג) בהג"ה דספי' לקולא. וכ' הש"ך בס"ק י' כלומר אם יש בו ס' אם הוא ד"ח או לא וכ"כ האו"ה