יד אליעזר חלק א רמג

כפי מה שהיא שוה לאכילה מיהו באיה"נ נ' שאין לו שום תביעה על חבירו דאין דמים לאיה"נ ובנדרים פ"ה באו' כהנים ולוים נהנים לי יטלו בע"כ ומפרש דכיון דאמר קונם שוינהו עפרא בעלמא וא"כ כ"ש איה"נ שאין להם היתר שאין דמים לאיה"נ כי קמבעי' לי אם הי' לו חתיכת נבלה שמותר בהנאה ונתערבה לו בין ב' חתיכות כשרות של חבירו אם סגי שישלם לו מה ששוה הנבלה או כיון דראוי לו לאכילה משלם לו דמי חתיכה כשרה או חתיכה אחת ונ' למפשט הא מלתא התוס' בכתובות ל"א ב' ד"ה לא דאפי' אי זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון ששוה כל שהוא מחייב בכל כדאמרי' גבי זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ היכא שיש חסרון כל דהוא חייב בכל כדאיתא בב"ק כ' ב' היכא דאיכא שחרוריתא דאשיתא צריך לשלם הכל וכן בתחב לו חבירו לתוך פיו דנמאס כיון דשוין כל שהוא חייב בכל וא"כ י"ל כאן דנבלה נמי שוה כל דהו להאכילה לכלבים א"כ אין לו ליהנות משל חבירו ועכשיו שהותרה באכילה הריווח של בעל החתיכה אלא די"ל בכה"ג א"צ לשלם רק הדמים וא"י לומר תן לי החתיכה בעינא כיון דאם היתה בעין קודם התערובות לא שוה לו לאכילה רק שזה אין לו ליהנות משל חבירו בחנם וצריך ליתן לו דמי שוי' עכ"ד והיינו כהפרמ"ג לענין אי' אכילה דצריך לשלם לו דמי חתיכה מעליא ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל אך הפרמ"ג לא הביא ראי' ע"ז רק כ"כ לדבר פשוט מסברא דנפשי' והשמחת יו"ט הביא ראי' ע"ז מכתובות ל"א הנ"ל ובאיה"נ הפרמ"ג הנ"ל נסתפק בזה והשמחת יו"ט כ' לדבר פשוט דאין לו שום תביעה על חבירו כיון דאין דמים לאיה"נ והביא ראי' מנדרים פ"ה הנ"ל ובאמת דין זה אם יש דמים לאיה"נ הוא מחלוקת הראשונים דרש"י בפסחים ו' ב' ד"ה דלאו והתוס' בסנהדרין פ"א ובסוטה כ"ה ב' ד"ה לאו והריטב"א בסוכה ל"ה א' בשם הראב"ד והריטב"א בקידושין נ"ו ב' בשם מורו והרשב"א בתשובה ח"א סי' תשמ"ו וסי' תר"ב וסי' קע"ח דאיה"נ אינו שלו וכיון דלית להו בעלים אין לו שום תביעה על חבירו אבל דעת הריטב"א בסוכה שם והריב"ש סי' ח"א והכ"מ פ"א מהל' ציצית הל' י"א והמג"א באו"ת סי' תרמ"ט ס"ק כ' דאיה"נ מקרי שלו וכיון דאית להו בעלים הרי יש לו תביעה על חבירו והוי כמו אי' אכילה ובחיבורי תורת אליעזר על או"ח סי' תל"א הארכתי הרבה בזה יעוש"ה וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו שכ' נמי כן דתליא במחלוקת הנ"ל אי איה"נ מקרי שלו כו' והביא ד' התוס' כתובות הנ"ל וכ' דלפ"ד אף אם החסרון הוא פתות מש"פ אך כיון שזה נהנה מחסרונו של זה חייב לשלם לו את הכל א"כ ה"נ באיה"נ אף דלית בה שו"פ בהאפר ג"כ חייב להחזיר לו דהתירא כיון שזה נהנה בחסרונו של זה והאריך הרבה בזה יעוש"ה והיינו דלא כהשמחת יו"ט הנ"ל והדברי משה לא ראה ד' השמחת יו"ט שהרי לא הביאו ועי' בברוך טעם:

שער התערובות דין דשיל"מ פ"ה מ"ש והאריך בזה ועי' בס' ברית יעקב חחו"מ סי' ק"י שכ' להסתפק בדין זה לענין אי' אכילה והביא ראי' מד' הגהות אשר"י בע"ז ע"ג ומכתובות צ"ת ב' גבי הוסיפו לו אחת יתירה כו' ומד' הירושלמי פ"ו דדמאי הל' י"ב ופ"ה דתרומות הל' ה' ומד' התוס' ב"ק ק"א א' היכי דזל צמר דחד וסימנין דחד כו' ומד' הש"ך בחו"מ סי' שצ"א ס"ק ב' והאריך בזה יעוש"ה ולא ראה ד' הפרמ"ג הנ"ל שהרי לא הביאו וא"כ העיקר לענין דינא דבאי' אכילה צריך לשלם לו דמי חתיכה מעליא וכהפרמ"ג והשמחת יו"ט והדברי משה הנ"ל ובאיה"נ כיון דהרבה פוס' ס"ל דאינו מקרי שלו וגם מד' האו"ה כלל כ"ג הנ"ל מבואר דאין לו שום תביעה עליו נ' כן עיקר לדינא וכהאמרי בינה והשמחת יו"ט הנ"ל עוד הביא האמרי בינה שם ד' הפר"ת שכ' לדון דחתיכה הבלועה מחלב ונאסרה מטעם בב"ת ונתערבה אח"כ בב' דהיתר דאינו בטל מה"ת אף בס' כיון דאיכא למיקום אטעמא של אי' וה"ל כאי' הניכר שאין לו ביטול וכ' עליו דבאו"ה כלל כ"ג מבואר להדיא דאף מדרבנן מותר אם אינה חתיכה הראוי' להתכבד ובכל אנפי תד בתרי בטל וכ' דבאמת מ"ש הפר"ח דה"ל כאי' הניכר ל"נ דהא א"א להכיר עד שיטעום ומה"ת מותר לאכול לכתחלה כל א' וא' דאזלי' בת"ר ואם יטעום באמת לא יאכל אבל לכתחלה רשאי לאכול כל אתת ואף באפשר לברר האי' נ' דמה"ת אזלי' בת"ר דהא כ"כ לעיל דע"כ הא דילפי' ביטול חד בתרי מאחרי רבים להטות לאו מסנהדרין הוא רק כמ"ש רש"י בחולין י"ב א' דאחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן בין דליתא קמן דמ"ש האי מהאי והא ברובא דליתא קמן מבואר מכל הפוס' דא"צ לברר הדבר רק במקום חזקה מדרבנן צריך לברר כשאפשר לברר בלא טורח א"כ בתערובות ג"כ דמ"ש כיון דקרא דאחרי רבים להטות קאי על כל אנפי הרוב אין לחלק ביניהם מה"ת ואף אם נאמר דילפי' מסנהדרין הא בסנהדרין עצמן אף אם הסנהדרי קטנה הי' מחולקין בדעותיהן אמרה התורה לילך אתרי רבים ול הצריכה לברר ע"י סנהדרי גדולה כו' אף דהכרעתם הוי ודאי מצד בירור גמור ובכ"ז אמרה תורה אתרי רבים להטות כדי שיהי' מוכרע הדין מן הסנהדרי קטנה או בד"מ אף מה שמוכרע מבין ג' הרי דא"צ לברר יותר שיהי' בירור גמור ואמתי ע"י הוראות הסנהדרי גדולה. אף דמשם הדין ברור ככתוב ע"פ התורה אשר יורוך וא"צ לברר כן נמי לענין ביטול אי' אף דאפשר להכיר ע"י תחבולות וכדומה מ"מ גזיה"כ הוא אחרי רבים להטות ולדעת הרא"ש האי' נהפך להיתר ואף לדעת הרשב"א דאסור לבשלן יחד הוא רק מדרבנן עכ"ד וכ"כ בסי' כ"ט שם והאריך בזה הנה מ"ש דהא דאמרי' צריך לברר הוא מדרבנן כ"כ בגינת וורדים כלל ס"א ס"ב ובספרו ראש יוסף בחולין י"א ובספרו פרמ"ג באו"ח סי' ת' בא"א ס"ק י"א ובברית אברהם חיו"ד סי' נ"ז ובראש אפרים בשפת אמת סי' ל"ט ס"ק א' ובס' ארי' דבי עילאי חאו"ח סי' ו' דהא דצריך לברר הוא מדרבנן ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש והארכתי הרבה בענין זה דצריך לברר יעוש"ה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט' שהשיג על הפר"ח מסי' ס"ט סעי' י"ד בשר שלא נמלח בטל חד בתרי והא אפשר למטעמי' ושם לא ערער הפר"ח כלום, כו' וכ"ש לדידן דסמכי' אקפילא בין לקולא בין לחומרא עכ"ד ועי"ש עוד באמרי בינה מ"ש על הפר"ת שכ' להחמיר לד' הרשב"א כמו שאסור לבשל שלשתן יחד ה"ה דאסור להשתמש בו ביום באותן קדירות אפי' כל אחת בפ"ע משום דהוי דשיל"מ כו' ומ"ש על הש"ך ס"ק י"ב לענין לבשלן בב' קדירות כו' והאריך בזה:

(ו) צריך. עי' ש"ך ס"ק ט' שכ' דבאי' דרבנן אף שלב"מ א"צ ס' ביבש כו' וכ' עפ"ז ליישב מה שנמצא בהגהות ש"ד סי' ל"ט ב' הגהות מאו"ז דסתרי אהדדי ועי' בושוי"ע ס"ק א' מה שהביא ראי' מיבמות פ"ב גבי ב' קופות כו' דאף באי' דרבנן אינו בטל יבש ביבש רק במב"מ ולא בשא"מ כו' והאריך בזה ובס"ק ב' ג' ובפלתי ס"ק ה' ובאמרי בינה שם סי' כ"ד ובברוך טעם שער התערובות דין סד"ר באתחזק אי' מ"ש ע"ד האו"ז והאריכו יעוש"ה

(ז) ס'. עי' ש"ך ס"ק י' שהשיג על התה"ד וכ' דהעיקר כד' הרב כו' ועי' בפלתי ס"ק ד' מ"ש על הש"ך והתה"ד והאריך בזה ועי' בהיד החזקה סי' כ"ז סוגית טכ"ע מה שהשיג על הפלתי והאריך הרבה בזה ועי' בתו"ד ס"ק ה' מ"ש על הש"ך והאריך בזה ועי' בבית יהודא מה שהשיג על החו"ד והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ח) בהג"ה אם נודע עי' בעה"ב ס"ק א' שהק' דאמאי לא מחלקין לענין חמץ בפסח דל"א חוזר וניעור כו' בין נודע קו"פ או לא כו' וכ' ליישב והאריך הרבה בזה ועי' ברביד הזהב