יד אליעזר חלק א רלה

מותר י"ל גבי בב"ח שנכבש מעיקרא ואח"כ בישל דאינו אסור מה"ח דהא מה"ח מותר בכבוש א"כ הוי כבוש דהתירא בלע דמותר מה"ת א"כ אם מבשל אח"כ אין כאן אי' תורה כו' עכ"ד ועי' עוד בעה"ב לעיל סי' פ"ז ס"ק ב' שכ' מתחלה דדין זה תליא אי אמרי' טכ"ע דאורייתא או לאו דאורייתא כו' ומיישב בזה קושי' העולם בפסחים מ"ד ב' כו' ודחה ד' החו"ד שם ס"ק א' מה שהק' על הפלתי שם ואח"כ כ' די"ל מטעם אחר דאם הי' כבוש בב"ח אין אי' אח"כ בבישול מה"ת דנ' דטעם היוצא מן הכבישה כו' הוי טעם קלוש ובזה פליגי אי אמרי' כבוש כמבושל או לא דפליגי אי טעם קלוש כזה אוסר כו' ובשלמא בשאר אי' דלא קפדה רחמנא אבישול דוקא א"כ גם טעם ע"י כבישה ומליחה אוסר אבל בב"ח דקפדה אבישול דוקא כו' י"ל דלא אסרה תורה רק טעם היוצא ע"י בישול אבל הטעם היוצא ע"י כבישה ומליחה דקלוש טפי מהטעם היוצא ע"י בישול לא אסרה תורה ואפי' אם נתבשל אח"כ אין כאן אי' מה"ת כלל כו' כיון דבא הטעם ע"י כבישה וכ' דכן מוכח מד' הת"ת בשם או"ה שהביא הש"ך לעיל פי' ע' ס"ק ט"ז גבי דגים שנמלחו עם עופות כו' ואח"כ כ' אכן ממה דאמרי' בפסחים מ"ד ב' דבב"ח חידוש הוא כו' נ' לכאורה דאין לחלק בין טעם היוצא ע"י כבישה לטעם היוצא ע"ו בישול כו' וא"כ גם בכבוש ואח"כ נתבשל נ' דאסור מה"ת כו' ואח"כ דחה זה והאריך בזה וכ' להוכיח מד' התוס' חולין קט"ו א' ד"ה חורש דטעם שע"י כבישה לא דמי לטעמא דבישול כו' ואח"כ הביא ראי' דכבוש בבב"ח אין אי' בבישול אח"כ מהא דאמרי' בע"ז ל"ה ובס"פ כ"ה דמש"ה אסרו גבינות עכו"ם משום דמעמידין אותם בעור קיבת שחיטתם דהוא נבלה וכ' התוס' דהא דלא קא' משום בב"ח ואף בעור כשירה משום דבב"ח שע"י כבישה לא הוי מה"ת כו' וכ' ליישב בזה ד' ר' ירוחם שכ' דכבוש בבב"ח שרי ומשמע דאף באכילה שרי כו' ואח"כ הביא ד' רש"י ותוס' דמחולקים בהא דטעמו ולא ממשו דרש"י ס"ל דבין הבשר שבלע מחלב בין החלב שבולע מבשר הוי רק טעמו ולא ממשו והתוס' ס"ל בע"ז ס"ז א' ד"ה אמר דדוקא החלב שבולע הוי רק טעמו ולא ממשו כו' אבל החלב שנבלע בבשר הוי טעמו וממשו כו' וא"כ לדעת התוס' אסור לבשל אח"כ החתיכה בשר שנכבש בחלב דהבשר בלע ממשו של חלב אבל החלב שבלע מבשר דזה הוי רק טעם בעלמא וטעם שיוצא ע"י כבישה אף אם יבשלו אח"כ י"ל דשרי דהתורה לא אסרה רק הטעם שיוצא ע"י בישול אבל טעם שיוצא ע"י כבישה לא נאסר אף אם מבשל אח"כ אבל לשיטת רש"י אף חלב שנבלע בבשר יש להתיר דהוי ג"כ רק טעם בעלמא וכ' דמסתפינא להקל בזה שהחמירו אחרונים בפרט באי' דאורייתא אך במקום שיש עוד איזה צדדים יש לצדד להקל בזה כו' וכ' דאם הבליעה הי' ע"י כבישה או צלי' בכלי ודאי דיש להתיר לבשל אח"כ מה"ת ואינו אסור בבישול והנאה ואח"כ כ' דיש עוד צד להקל בכבוש אם בישלו אח"כ די"ל גבי בב"ח צירן מותר מה"ח כמ"ש הפרמ"ג ר"ס פ"א וגם היוצא ע"י כבישה מקרי צירן כמ"ש במנח"י ובנו"ב סי' כ"ו כו' והיוצא ע"י כבישה מקרי ציר ולא רוטב כו' עכ"ד ובס"ק י' שם האריך נמי בזה ומיישב בזה ד' ר' ירוחם הנ"ל כו' ובסי' ק"ז ס"ק ב' כ' נמי כן והאריך בזה ומסיק דיש כאן מקום לצדד להקל ועי' עוד בספרו שם ארי' חיו"ד סי' ס"ו מ"ש והאריך בזה ומסיק דאם הי' כבוש בב"ח גם הבשר אינו בולע רק טעמו וא"כ גם הבשר שרי לבשל אח"כ אך בבשר דאית בי' פילי נ' כו' דאסור לבשל אח"כ מה"ת עכ"ד יעוש"ה ועי' בפ"ת ס"ק ד' שהביא ד' המנחת עני סי' ל"ה שהסכים להוראות הרב המורה שם להתיר לכתחלה לבשל בס' כבוש שהס' הוא אם נכבש מעל"ע כו' ואין המנחת עני ח"י ובאמת מבואר להדיא בתוס' מנחות ק"א ב' ד"ה פיגול דאם נתבשל אחר שנכבש אסור מה"ח שכ' וז"ל וי"ל דהו"א שעת הכושר דבב"ח כגון שנתערב קודם בישול כגון דתרי לי' כולי יומא בחלבא ואח"כ בישל עכ"ל הרי להדיא שס"ל להתוס' דכבוש בבב"ח אסור לבשל מה"ח וכן ס"ל לרש"י שם ד"ה הואיל שכ' וז"ל דאי חרי לי' כולי יומא בחלבא לא מחסר עד שיבשלנו עכ"ל וכן ראיתי בשערי שמחה שם סי' י"ב שהביא ד' רש"י ותוס' אלו ולא ראו הפרמ"ג והחו"ד והגאון רע"א והבית מאיר והעה"ב הנ"ל ד' רש"י והתוס' הנ"ל שהרי לא הביאום ועי"ש עוד בשערי שמחה סי' י"ד מ"ש והאריך בזה

ד] עוד כ' החו"ד בס"ק ה' ובדם ג"כ הוי ס' כבוש מותר דכבוש בדם נ"כ הוא רק מדרבנן כמ"ש בסי' ס"ט מאו"ה כלל ו' דין כ' עכ"ד ועי' באמרי בינה שם שחמה עליו דבהדיא מבואר באו"ה כלל ל' דין א' שכ' וז"ל הלכך היתר שנפל לתוך אי' ושהה בתוכו כשיעור כבישה בכל שאר אי' לבד מבב"ח אפי' צונן כו' בדבר שאין מתערב האי' תוך ההיתר שהיינו דבר יבש בתוך דבר לח כגון בשר תפל שנפל לתוך דם או יי"נ כו' וכן שרץ מת כו' ומשתה' בו יום שלם אסור מה"ת דכבוש כמבושל דודאי בולעין זה מזה והיינו בכל שאר אי' לבד מבב"ח שאינו אלא מדרבנן עכ"ל הרי מבואר דגם כבוש בדם אסור מה"ת ובכל הדברים אסור כבוש מה"ת מלבד בב"ח ועוד מבואר שם דדוקא ס' כבוש בב"ח אמרי' לקולא אבל בשאר אי' דמדאורייתא הן ס' לחומרא דכבר איתרע לי' חזקתי' ומבואר להדיא דרק בב"ח ובדם אף דדם שבישלו הוי דרבנן אבל ע"י כבישה לא הוי דרבנן והא דאו"ה כלל ו' שם הוא ענין אתר בבשר מליח שנתערב עם בשר שלא הודח ולא נמלח והושם עמו במים בהדחה קמייתא דהבשר מליח נאסר לפי שבולע מדם בעין וכ' ודוקא ששהה שיעור מליחה כבר דאל"כ יש לו תקנה ע"י הדחה ומליחה דלא גרע מנפל לציר דהכא נ"כ דם דרבנן הוא מאחר שנתערב במים דהתירא דהא דלא קרוי דם לאו דבנתבטל טעמא חלי' מלתא אלא בראוי להקרבה ע"ג המזבח וכשנתערב במים ג"כ אינו ראוי להקריב עכ"ל א"כ אחי עלה מטעם אחר כיון דאין הדם נכנס לבשר המליח רק שמתערב במים ואחרי שנתערב ואינו ראוי להקרבה לית בי' אי' דם מה"ח וזה דוקא שם אבל בנכבש בדם דדם בעין בולע הבשר אסור מה"ח ואף דנתערב עם לחלוחית הבשר מ"מ כד נכנס ונבלע בהבשר דם האסור מה"ת בולע ולכך לא הוי כנתערב במים ואסור מה"ת וממילא ס' אם נכבש מעל"ע אסור וכמבואר בד' או"ה הנ"ל ומלבד זה כבר כ' הרשב"א בתו"ה דכיון דעיקר דם מה"ת החמירו בספי' כשל תורה ודאי ס' כבוש בדם אסור ומהרש"ל בסמ"ג כ' אף בדם הכבד דהוי דרבנן יש להחמיר בספי' עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ב' שהביא ד' או"ה כלל ו' הנ"ל דאסור ד"ח דלא דמי לדם שמלחו ושבישלו דכבוש אינו כמבושל ממש רק שמפליט ומבליע לכך דם היוצא ע"י כבישה אסור מה"ת ובפתיחה להל' מליחה ובסי' ע"ג בש"ד ס"ק י"ד כ' נמי כן ועי' בעה"ב ס"ק ג' שהביא ד' הפרמ"ג אלו וכ' דפלא בעיני שראיתי בחו"ד סי' זה שכ' בשם או"ה להיפך דס' כבוש בדם מותר דדם שיוצא ע"י כבישה הוי רק דרבנן ואין לי ס' או"ה לעי' בי' עכ"ד ולעיל סי' ס"ט ס"ק א' בעה"ב כ' נמי כן דד' או"ה שהביא הפרמ"ג סוחר לד' או"ה שהביא החו"ד הנ"ל כו' והביא ראי' מע"ז ל"ה דאמרי' דאסרו גבינות עכו"ם משום דמעמידין אותם בעור קיבת נבלה כו' דמוכח דגם כבוש בדם הוי רק דרבנן והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד האמרי בינה הנ"ל אין כאן שום סתירה בד' או"ה הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' קמ"א שכ' לענין ס' אם נשרה בשר מעל"ע קודם מליחה והאריך בזה ופ' דאסור דיש כאן ס"ס דלמא כהפרמ"ג דדם שנכבש אסור מה"ח ואת"ל כהחו"ד דלמא כהסוברים דסד"ר באתחזק איסורא אסור כו' עכ"ד ובד'