יד אליעזר חלק א רלו

רש"י הנ"ל עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' דדעת רש"י הוא דע"י כבישה פולט מעט מעט רק שאין בכחו לאסור אבל מ"מ קצת טעם פולט ומה"ט נ' דגם רש"י מודה דהיכא דאסור במשהו אסור אף אם נכבש בדבר שאינו חריף ומיישב בזה ד' רש"י שהביא הטור באו"ת סי' תמ"ז שכ' דבשר יבש וגבינה שנמלחו קוה"פ ולא נזהרו במליחתן מחשש חימוץ דמותרין ודקדק הב"י מלשונו דנקט דוקא כו' שנמלחו קוה"פ דאם שרו אותם במים בפסח ולא נזהרו בהם מחשש חימוץ דאסור משום דכבוש כמבושל וקשה דהא רש"י עצמו ס"ל דאין כבוש איסר רק בחומץ וציר ולפמ"ש א"ש דבחמץ בפסח דהוא במשהו אף רש"י מודה דאף בשאר דברים כבוש כמבושל רק בשאר אי' ס"ל לרש"י דבשאר דברים שאינם חריפים אינו פולט רק מעט ואינו אוסר וגם מיישב דלא תקשי על רש"י מד' הגמ' פסחים מ"ד ב' הנ"ל והאריך בזה והיינו כעין ד' העה"ב הנ"ל בדעת רש"י ועי' במנח"י כלל ג' אות כ' שכ' דגם הרמב"ם בפי' המשנה פ"י דתרומות מ"י ס"ל כרש"י דבכל האי' כבוש מותר אלא דוקא ד"ת כמו חסית אבל שאר כל הכובשים מותרין ולכן לא הביא כלל דין זה דכבוש בהלכותיו רק בדברים החריפים לפי שפ' כסתם מתני' כו' וקושי' המרדכי על רש"י ממתני' פ"ז דשביעית וורד חדש כו' כ' דהרמב"ם עצמו מיישב זה בפי' המשנה שם כיון דוורד הוא חדש ועדיין לח מיד שנותן אותו תוך השמן יכנס בו כח הורדין וטעמם בשמן וגם מיישב קושי' הנ"ל מהא דאי תרי לי' כו' לדעת רש"י והרמב"ם והאריך בזה ועי' בב"י שהביא תשובת הרשב"א סי' תק"ד דס"ל נמי כרש"י הנ"ל ועי' בשערי שמחה שם שער ד' סי' א' מ"ש בד' הרשב"א כו' ומיישב בזה קושי' הנו"ב הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' נמי דהרמב"ם ס"ל כרש"י והאריך בזה וכ' דבכבוש בחומץ וציר י"ל דזה אינו אסור אלא מדרבנן ויש לצדד להקל בספי' כיון דמשנה שלימה כל הנכבשין כו' מותרין עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל שהשיג עליו וכ' דאדרבה קיל טפי כבישה דמעל"ע מכבישה דציר דכבישה בציר מוסכמת לכ"ע דאסור כו' והאריך בזה ועי' בט"ז ס"ק א' שהביא ד' או"ה כלל ב' לענין כבוש בכלי ומ"ש עליו ועי' בפר"ח ס"ק א' ובפלתי ס"ק א' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובחו"ד ס"ק א' ובעצ"ל ובעה"ב ס"ק ד' ובבינת אדם סי' ע"ז ע"ח ע"ט ובחו"י סי' ק' ובשערי שמחה שער ב' סי' י"ג ובאמרי בינה שם וביד יהודא לעיל סי' ס"ט בפי' הארוך ס"ק ס"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' בס' רשמי שאלה מסי' ו' עד סי' ט' מ"ש לענין תבשיל שנמצא חטה בע"פ בשעת הבישול ונצטנן התבשיל בע"פ ועמד יותר מעל"ע עם החטה ההיא בכבוש אחר הבישול כו' ופלפל בזה עם הגאון בעל פרי תבואה דדעתו להתיר והוא השיג עליו ופלפל בד' האו"ה הנ"ל ובד' הנו"ב בסי' כ"ו הנ"ל ובסי' כ"ח שם ובד' המנח"י הנ"ל והאריך הרבה בדין כבוש כמבושל ולא העלה דבר ברור להיתר יעוש"ה ועי' בס' חסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' ל"א שכ' להסתפק באי' שנכבש בהיתר מעל"ע והי' ס' בהיתר נגד האי' ואח"כ נתמעט מהיתר עד כדי נ"ט אי חוזר ואוסר ההיתר שיש בו נ"ט אף שלא שהה אח"כ שיעור כבישה כי כבר נתעורר הטעם במעל"ע הראשון שנכבש לצאת ולהבליע בהיתר בלי עיכוב או בעינן שיעור כבישה שנית אחרי שנתמעט ההיתר והאריך בזה בד' הרא"ם פ' צו והמג"א בסי' תמ"ז ס"ק ט"ז כו' ובד' החו"י סי' ק"א ומסיק דאחר שבולע בכלות המעל"ע כשבא להבליע טעם חדש צריך שיעור מעל"ע שנית וכ' דנפ"מ בזה גם לענין חמב"פ שאם שהה החמץ בכלי מעל"ע קו"פ והי' ס' אף ששהה אח"כ בתוך הפסח שאסור במשהו אינו נאסר עד שישהה מעל"ע מחדש דהטעם הראשון כבר נתבטל בכלות המעל"ע קוה"פ ומיישב בזה קושי' המקו"ח על הט"ז סי' תס"ז ס"ק י"ח כו' ואח"כ כ' עוד לחקור בזה באי' שנכבש בכלי יותר ממעל"ע ונטלו אח"כ האי' מתוכה ואח"ז בשלו בה היתר אי חשבי' מעל"ע משעה שנטלה האי' מתוכה וכל שלא שהה מעל"ע מנטילת האי' חשיב ב"י או נימא דכיון דקודם שנטלו האי' ממנה כמה שעות כלה מעל"ע שנכבש האי' בהכלי ואותה הבליעה שבלעה הכלי בכלות המעל"ע כבר נפגמה ע"י שהי' מעל"ע ואף ששהה האי' בתוכה איזה שעות אח"כ כיון שלא שהה מעל"ע מחדש אין כאן בליעה חדשה וא"כ ההיתר שבישל בתוכה אח"כ שרי דהו"ל אב"י מזמן הבליעה וכ' דזה תליא בין שיטת הרא"ם כו' לבין שיטת החו"י וכ' דלהלכה נ' להחמיר כהחו"י כו' והאריך בזה יעוש"ה:

(ב) בתוך חומץ. עי' ש"ך ס"ק ב' שחולק על המחבר וס"ל דחומץ אינו אוסר רק בשיעור מעל"ע והביא ראי' מד' הרא"ש בפ' בתרא דט"ז כו' ועי' בפר"ח ס"ק ד' ובפלתי ס"ק ב' ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' ובחו"ד ס"ק ו' ובחידושי מהרא"ל ובמקמ"ח ובעצ"ל ובעה"ב ס"ק ה' וביד יהודא שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ג) חום של כ"ר. עי' ש"ך ס"ק ה' מ"ש בדיני עירוי ועי' בפלתי ס"ק ה' ובישוי"ע ס"ק ה' ובחידושי מהרא"ל ובעה"ב ס"ק ה' ובפרמ"ג לעיל סי' ס"ח במשב"ז ס"ק ט' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה והביא הש"ך ד' רש"ל שכ' להחמיר בכ"ר אף שאין היס"ב כו' כדאיתא בירושלמי והשיג עליו ועי' בפר"ח סי' ס"ח ובפרמ"ג שם מ"ש והאריכו בזה ועי' בעה"ב ס"ק ז' מ"ש פי' אחר בד' הירושלמי ומיישב בזה קושי' החו"ד לעיל סי' צ"א ס"ק ה' והאריך בזה

סעיף ג (ד) שניהם חמים. עי' ש"ך ס"ק ח' שהביא ד' רש"ל דבדבר גוש לעולם ככ"ר כו' דבדבר גוש דליכא דפנות חשיב, ככ"ר ועי' בעה"ב ס"ק ט' שהק' עליו דאמאי ל"א תתאה גבר ושולי הכלי שהדבר גוש מונח עלי' מקרר כו' ורש"ל י"ל דאזיל לשיטתי' דס"ל דבכלי ל"א תתאה גבר כו' אבל לדידן דלא קי"ל כרש"ל כו' קשה וכ' ליישב דאפשר דס"ל דל"א תתאה גבר רק לענין בליעה ופליטה אבל עכ"ז גוף החתיכה נחשבת רותח לבלוע ממקום אחר כו' והאריך בזה וכ' דהסומך בהפ"מ ע"ד הרמ"א דדבר גוש דין כ"ש יש לו לא הפסיד והביא ד' החתם סופר סי' צ"ה שכ' שקבל ממורו להקל בדבר גוש לעת הצורך וכ' עוד דאין להקל אף בכלי ג' וד' כ"ז שהיס"ב בלא הפ"מ רק אם הדבר ס' אולי נתקרר ע"י ג' או ד' כלים אז יש להקל בס' בזה כיון דבלא"ה מתירים בהפ"מ עכ"ד

(ה) שצלאו בגידו. עי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה ומסיק דעכ"פ יוצא לנו כי רבים החמירו אף בכחוש במליחה ואף כי רוב הפוס' חולקים עכ"פ בשמן כ"ע מודים דאסור במליחה בס' ודעת ראבי"ה שמתיר אף בשמן בכ"ק דעת יחידאה הוא ואף בס' טרפה אין להתיר אף בהפסד וזה לא תשיב ס"ם בפרט בס' אי' תורה ודלא כמ"ש בשבו"י להקל בס' טרפה דהיינו בנמצא קוץ בחלל הגוף ונמלח עם בשר אחר וכ' להקל משום דחשוב ס"ס שמא אינו טרפה ושמא הל' כראבי"ה ולדבריו כ"ש בודאי אי' דרבנן יש להקל מהך ספי' דשמא הל' כראבי"ה וזה סותר דעת הקדמונים ע"כ כו' אין לסמוך עליו בזה עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ' שדחה נמי ד' השבו"י הנ"ל וכ' דלדבריו שחושב דעת ראבי"ה לס' נגד הרבה פוס' א"כ בכל אי' דרבנן לא אסר במליחה יותר מקליפה אפי' באי' שמן דס' אם הל' כראבי"ה וסד"ר לקולא והא ודאי ליתא דע"כ לא שרי' באי' דרבנן אלא בלא שייך בו שמנונית או אפי' במקום דשייך שמנונית ואינו שנון ממש ובהפ"מ כו' אבל בשמן לגמרי ודאי דאף באי' דרבנן אסור עד ס' כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' צ"ג